כוכב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

כוכב הוא גרם שמים דמוי-כדור המורכב מחומר במצב צבירה פלזמה וגז. כוכב, בניגוד לכוכב לכת, מפיק קרינה משל עצמו על ידי היתוך גרעיני ופולט אותה לחלל החיצון. מקורה של האנרגיה המשתחררת מכוכבים הוא בהיתוך גרעיני, והיא נפלטת לחלל בצורת קרינה אלקטרומגנטית וחלקיקי נייטרינו.

לפי הערכות, ביקום הנראה יש בקירוב ‎7×1022‎ כוכבים. הכוכב הקרוב אלינו, מחוץ למערכת השמש, הוא פרוקסימה קנטאורי (לטינית: proximus - "קרוב"), הנמצא במרחק של 4.22 שנות אור מאיתנו.

הכוכבים יכולים להיות בגדלים שונים, מננסים אדומים שרדיוסם הוא רק כפליים הרדיוס של כוכב הלכת צדק, ועד ענקים אדומים, ענקים כחולים ועל-ענקים, אשר רדיוסם גדול פי 1000 מרדיוס השמש. את המסה של כוכבים נהוג למדוד ביחידה "מסת שמש". מסת שמש אחת היא המסה של השמש במערכת השמש (סול) - 1.989x1030 ק"ג. מסתו של כוכב סדרה ראשית נעה מ-0.08 מסות שמש (מתחת לגבול זה נמצאים ננסים חומים) ועד 100–150 מסות שמש. הכוכב המסיבי ביותר שנצפה עד ל-2016 הוא R136a1 ומסתו 265 מסות שמש.

חלק מהכוכבים נמצאים במערכת כפולה עם כוכבים אחרים. קיימות גם קבוצות גדולות יותר של כוכבים, אשר מכונים צבירי כוכבים. ישנם צבירי כוכבים מפוזרים, כמו הפליאדות (Pleiades) או ההיאדות (Hyades) שליד הקבוצה שור (Taurus), וישנם צבירים כדוריים, המורכבים בדרך כלל מכוכבים ותיקים (כוכבי דור שני, Population II). הכוכבים ביקום אינם מפולגים באופן אחיד, אלא נוטים להצטבר במבנים הנקראים גלקסיות, שבתורן מאורגנות במבנים של צבירי גלקסיות וצבירי על.

הולדתם, מהלך חייהם ומותם של הכוכבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – מחזור חייו של כוכב, התפתחות כוכב
השוואת גודלם של כוכבים. באדום ננס אדום בעל 0.1 מסות שמש, בצהוב השמש, בתכלת ענק כחול בעל 8 מסות שמש ובכחול עמוק חלק מ-R136a1

הכוכבים נולדים בתוך עננים מולקולריים של מימן, כאשר התפרצות סופרנובה גורמת לפלוקטואציות בתוך הענן שסופן בקריסה כבידתית של חלקי ענן מסוימים, המכונים קדם-כוכבים. הקדם-כוכב מתכווץ בהדרגה תחת כבידה עצמית והטמפרטורה בו הולכת ועלה כתוצאה מהלחץ ההולך וגדל, עד שהיא תהיה מספיקה להתחלת תהליכי היתוך גרעיני בליבת הכוכב, שיאזנו את תהליך הקריסה הכבידתית לתוך עצמו, וכך נוצר כוכב יציב.

הכוכב מבלה את מרבית חייו על הסדרה הראשית, כאשר רדיוסו וטמפרטורת פניו אינם משתנים באופן ניכר ומתאימים לנקודה בודדת על דיאגרמת הרצשפרונג-ראסל. בזמן הזה המימן בליבת הכוכב הופך להליום בתהליכי היתוך תרמו-גרעיניים. משך זמן שהותו של הכוכב על הסדרה הראשית נקבע על-פי מסתו, כאשר כוכבים בעלי מסה קטנה, כגון הננסים האדומים, יכולים להישאר על הסדרה במשך עשרות או אף מאות מיליארדי שנים, ואילו כוכבים מאסיביים מאוד עוזבים את הסדרה אחרי מספר מיליוני שנים בלבד. כוכב ממוצע, הדומה לשמש שלנו יימצא על הסדרה הראשית כ-10 מיליארד שנה.

אחרי שהמימן בליבת הכוכב אוזל, עוזב הכוכב את הסדרה הראשית. שכתוצאה מהטמפרטורות הגבוהות ניצת המימן שבמעטפת הכוכב, וכתוצאה מהתגובות במעטפת רדיוסו של הכוכב מתארך (הכוכב מתרחב) וטמפרטורת פני שטחו יורדת – הכוכב הופך לענק אדום (על פי חוק וין, צבע אדום מרמז על טמפרטורת פני שטח נמוכה יותר). לאחר שלב זה, חייו של הכוכב יכולים להסתיים במספר דרכים, והדבר תלוי במסתו של הכוכב או במצב התפתחות של בן זוגו, במקרה ומדובר בכוכבים זוגיים.

בכוכבים בעלי מסה קטנה, יתחיל בליבה היתוך הליום, אך תהליך זה יגרום לאי-יציבות הכוכב, ובסופו של דבר השכבות החיצוניות של הכוכב יתפזרו, כאשר הוא משאיר מאחוריו לא יותר מננס לבן. כוכבים קטנים במיוחד, בעלי מסה של פחות מחצי מסת שמש, לאחר סיום היתוך מימן יגוועו לאט. גורלם של כוכבים אלה מעולם לא נצפה על ידי האסטרונומים, מכיוון שאורך החיים של כוכבים נמוכי מסה גדול מגיל היקום הנראה.

בכוכבים בינוניים, שמסתם כחצי מסת שמש ועד כ-1.4 מסות שמש (גבול צ'נדראסקאר), לאחר שלב הענק האדום, כשייגמר המימן במעטפת הכוכב, הם יתחילו לקרוס לתוך עצמם, עד שהתנאים בליבה יהיו מתאימים להיתוך הליום לפחמן. בשלב זה הכוכב יתחמם יותר ויותר, יתרחב במה שקרוי הבזק הליום, וכשייגמר ההליום, הכוכב ישיל את שכבותיו החיצוניות, שתהפוכנה לערפילית פלנטרית, ליבת הכוכב הפחמנית תקרוס ותהפוך לננס לבן.

בכוכבים מאסיביים, אשר מסתם עולה על גבול צ'נדראסקאר, לאחר סיום תהליכי היתוך ההליום שתוארו לעיל הכוכב יתכווץ בשנית והטמפרטורה בליבה שלו תגדל עוד יותר. עקב הטמפרטורה הגבוהה, יתחילו בליבה תהליכים גרעיניים נוספים, בהם יווצרו יסודות כמו חמצן, מגנזיום, צורן, עד לברזל. למעשה, הכוכב יהפוך למורכב משכבות-שכבות של יסודות שונים, בדומה לקליפות בצל. מסתה של ליבת הברזל תלך ותגדל, וכאשר היא תעבור על גבול צ'נדראסקאר, תתכווץ הליבה במהירות והשכבות החיצוניות של הכוכב תועפנה לחלל בפיצוץ סופרנובה מסוג II. הכוכב עצמו יקרוס לכוכב נייטרונים, או, אם מסתו תעלה על שלוש מסות שמש (גבול אופנהיימר-וולקוף), הוא יקרוס מעבר לכך, ויהפוך לחור שחור.

מיון ומאפיינים של כוכבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – דיאגרמת הרצשפרונג-ראסל

מיון הכוכבים לסוגים ושנים עבר התקדמות מרשימה לאחר המצאת המצלמה ויצירת האפשרות לצלם את הספקטרום של כוכבים שונים. על ידי שימוש בחוק וין ועל סמך האור המתקבל מן הכוכבים ניתן לגלות מה טמפרטורת פני השטח (פוטוספרה) שלהם. מהשוואת הקווים הספקטרליים ניתן לגלות אילו חומרים אופפים את הכוכבים ומידע רב נוסף. בשנת 1910 האסטרונומים איינר הרצשפרונג והנרי נוריס ראסל הציעו ופיתחו בנפרד זה מזה את הדיאגרמה בה סיווגו לפי מאפייניהם הספקטרלים.

הטיפוסים הספקטרליים הם: O, B, A, F, G, K, M (ניתן לזכור את הסוגים בעזרת המנמוניקה האנגלית: "Oh, Be A Fine Girl, Kiss Me", או בעברית: "עורב בהיר אכל פיסטוקים גדולים כמו מנגו"), כאשר הכוכבים מסוג O הם הכוכבים המאסיביים והחמים ביותר, והכוכבים מטיפוס M הם הכוכבים הקרים ביותר (כ-2,000 מעלות צלזיוס), ומכונים ננסים אדומים. בנוסף לכך כל טיפוס מחולק ל-10 תת-טיפוסים, כאשר כל תת-טיפוס מסומן בספרה מ-0 עד 9. כך, למשל, הטיפוס הספקטרלי של השמש הוא G2.

על מנת להבדיל בין כוכבים בעלי סיווג זהה אך בשלב שונה בהתפתחותם חולקה הדיאגרמה ל"ענפים מאוזנים". כך כוכב הנמצא בשלב היתוך המימן כמו השמש נמצא באזור שנקרא הסדרה הראשית - וזהו ענף V. בעוד כ-5 מיליארד שנים השמש תהפוך לענק אדום, ואז היא תעבור לענף III (ענקים).

נוסף על כך ישנם כוכבים המציגים שלבים קצרים בחיי הכוכב (מיליוני שנים ספורות) או כוכבים שמציגים תכונות שלא מיוצגות בדיאגרמה ולכן קיבלו כינויים נוספים כמו כוכבי T בשור ומשתנים קפאידים

אמונות עתיקות בכוכבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת העתיקה אנשים האמינו בכוחם של גרמי השמים להשפיע על הארץ והים, ובראשם השפעת האור שלהם, השפעת הירח על השפל והגיאות, השפעת הברקים והרעמים ואף הגשם והסערות מן העננים שנראו להם חלק ממערכת גרמי השמים (הנקרא כך כי הוא מאגר ימי עילי וכחול הנפרץ לעיתים ומוריד את מימיו על ה"ארץ") והיו חלק מן המלחמות השמימיות בין הכוכבים (שלעיתים נחשבו אלים או שליחי האל - מלאכים) אשר הד קולם נשמע וגיצי הפגיעה שלהם נראו. כמו כן היו ידועים קולות הפיצוץ ורעידות האדמה כתוצאה מפגיעת מטאורים - בעיניהם: כוכבים נופלים.[1] כמו כן האמינו שהעדר אחת המזלות אחת לחודש משמי הלילה, השפיע על מצבי הרוח ועל הבריאות והגורל של העולם ובפרט על המזל של בני אדם. לרבות מאמונות אלו יש המשך המתקיים עד ימינו בתרבויות ובדתות שונות, ביניהן גם בדתות המונותאיסטיות, וגם בעיני אתאיסטים. עד למהפיכה המדעית החשיבו את האסטרולוגיה - חישובי הגורלות על פי המזלות, כנושא מדעי, אף שכבר בסביבת שנת 1000 הנוטים אחר הפילוסופיה היוונית החשיבו זאת כשטויות. אמונות אלו השפיעו על ההיסטוריה באופן משמעותי.[2]

אל השמש ואב השמים והשפעתו על הכוכבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

השמש, שנחשבה מובדלת משאר גרמי השמים, זוהתה כמרכבת אש והאל שהיה במרכבה זו, אל השמש, האיר את היום וסילק את הכוכבים שהתקדמו בשמים במהלך הלילה אל עולם החשיכה מעבר לשמים, למעט כוכב הצפון אשר נותר מעוגן במקומו (ואולי מניע את הכוכבים "במסילותם") בעודו מקושר לעגלה הקטנה, המהווה מרכבה לאלים או לכוכב השמש עצמו, או מקושר למחרשה שמימית הזורעת או זורה את הכוכבים.[3]

לדוגמה הליוס אל השמש והאש בלילה רכב אם מרכבתו אל מנהרה בשאול, תחת האדמה. בתרבויות שונות האל הראשי כונה אב השמים ולעיתים קרובות זוהה עם אל השמש. בתרבות השומרית הוא נקרא אנכי - אב השמים, וכך גם בתרבות היוונית זוס-פַּטֶר - כלומר אבי השמים, ובתרבות הרומית יופיטר - באותה משמעות.[4] אל זה נקרא שמש בתרבות הפלשתית, בעל בתרבות הכנענית והחתית, בל בתרבות הבבלית, אמן (האל הנסתר - עקב העלמותו בלילה) בתרבות המצרית המאוחרת ורע בתרבות קדומה יותר, אשר בתרבות האשורית, ואל בתרבות הארמית. אחד מכינויי בעל היה רכב ערפת - רוכב ערבות (כלומר השמים)[4] האל גבר - הוא השמש, נשתמר בתרבות הערבית כאחד משמותיו של אללה - אל האלים באסלאם.[5]

האל דגן (אל החיטה, אח של בעל, או אולי כינוי נוסף לאל בעל) זוהה עם כוכב צדק, כוכב הלכת השני בגודלו. כל אלו יחד נקראו צבאות השמים שנלחמו זה בזה בעת סופות והרוו את האדמה על ידי פתיחת "ארובות השמים".[1][3]

בנותיו של האל הראשי, המזוהה גם עם השמש ונשותיו של אל זה השפיעו על מזג האוויר ומכאן על התבואה בתרבות החקלאית, הן על הגשם והן על סופות וההתייבשות. לדוגמה נשותיו/בנותיו של האל בעל היו טלי בת רב (רביבים - הם טיפות גשם), פדרי בת אור (אלת הערפל) וארצי בת יעבדר.[1]

עשתורת / אסתר - אלת הכוכב[עריכת קוד מקור | עריכה]

אשת האל הראשי או בתו הייתה אלת הפריון שזוהתה עם כוכב הלכת נוגה, אך לעיתים גם עם קבוצות כוכבים או כוכבים בודדים אחרים, כמו הכוכב כוכבּ שבעגלה הקטנה. העגלה נחשבה כמחרשה או כחלק מן המרכבה הנושאת את האלים ומוסעת בידי כוכב הצפון המעוגן במקומו לאורך הלילה ואינו "נוסע".[1] נראה שהמילה סטאר - "כוכב" בשפות אירופאיות, נגזרה משם האלה עשתורת - הצידונית, היא אשתהר - הבבלית, או איסתר - הפרסית (ואסתר בפי יהודי פרס). ומכאן גם הביטוי לאדם מצליח או מפורסם: כוכב, או כוכב עולה. היא זוהתה לעיתים עם יונה או פריון הכבשים אך לא ברורים קבוצות הכוכבים שזוהו עם אלו.[3]

אל הירח וקשריו עם הכוכבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על השפעת הירח על השפל והגיאות ידעו הקדמונים כפי שמעידים שמותיהם של יישובים הסמוכים למקורות מים, כמו יריחו לחוף ים המלח, בית ירח סמוך לחוף הכנרת ובשמותיהם הלטיניים (בדומה ל"לבנה" בעברית) פך-לונה לחוף נהר הפרסקל בצרפת (שזרם שם בעבר וכיום אצור בסכר), ולונה (כיום לוני) בצפון מערב איטליה בשפך נהר מגרה אל הים התיכון. השפעת הירח גם זוהתה עם המחזור החודשי הנשי (וכפי שסבר בטעות צ'ארלס דרווין היה לכך הקשר ביולוגי התפתחותי).[6]

השמש האירה את היום ולעיתים נראו כוכבים מעטים ביום למרות אורה, והכוכבים האירו את הלילה עם או בלי הירח, ובלילות מעוננים או מעורפלים חסרי כוכבים השתרר חושך מוחלט. השפעה זו נראתה כמעשה האלים.[7]

שמות אלי הירח הם צין או סין בתרבות הבבלית ואחיותיה (מדי, פרס, עילם), בתרבות אוגרית וארם ירח, בתרבויות הכנעניות: יבש או צאן, ובתרבות המצרית: תות, ולפי פרשנויות אחדות עינו האחת של חור אל השמים.

האל הארמי ירח נקרא גם מאור צבאות השמים (כלומר: מאור הדרך לכוכבים), היה נשוי לאלה נכּל, והטל שנבע ממנו הפרה את צמחיית המדבר עליה היא מנויה. פעם בחודש נישא לה מחדש.[8][9]

האל המצרי חור צויר בדמות אדם עם ראש בז, ודמותו קשורה לקבוצת הכוכבים נשר). האל שת (סת, הוא השטן, וגם אל-המדבר והסערות) שליווה את אל האלים ואל השמש רע (או: רעה) במסעותיו הצליח להשיג את עינו של חור ולהחזירו למקומו. באגדות קדומות יותר שפוענחו מתוך ממצאי כתבי החרטומים בעתיקות מצרים, העין הייתה עינה של האלה ודית - אלת הצבע הירוק, שמקבילתה נכל, לפי התרבות הארמית הייתה אשת האל ירח.

אולי בהקשר עם המחזור החודשי, בתרבות היוונית והרומית אלת הירח לונה נחשבה לאלת השיגעון. הורציו - משורר רומי שחי בסביבות שנת 0 לספירה, מתאר בשיר החול לדורות (קרמן סקולרא) את האלה לונה המתבקשת להאזין לשירת בנות הכוכבים.

כוכב השחר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכתבי ספריית אוגרית נמצאו התייחסויות לאל עשתר - אל כוכב השחר והתאום של אלת הפריון עשתורת, המוותר לאחיו ים על ירושת המלוכה, בניגוד לאחיו בעל הנלחם על מקומו, אחרי שאביהם אל ואמם אשרה הכריזו על ים כיורשם.

במסורת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

צבא השמים והכוכבים בתנ"ך[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי הכתוב בתחילת ספר בראשית, השמש הירח והכוכבים נבראו בידי ה' ביום הרביעי לבריאה, לצורך מעקב אחר הזמן, וכן "למשול" ביום ובלילה. קהלת כותב: אַל תְּבַהֵל עַל פִּיךָ וְלִבְּךָ אַל יְמַהֵר לְהוֹצִיא דָבָר לִפְנֵי הָאֱלֹהִים, כִּי הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם, וְאַתָּה - עַל הָאָרֶץ, עַל כֵּן יִהְיוּ דְבָרֶיךָ מְעַטִּים. ובפרקי ההלל בתהלים נכתב: הַשָּׁמַיִם - שָׁמַיִם לַה', וְהָאָרֶץ - נָתַן לִבְנֵי אָדָם.

השפעת כוכבים על בני אדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוסף חולם על 11 כוכבים (אחיו) וכן השמש והירח (אביו ואמו החורגת) ה"משתחווים" לכוכב שלו. מקרה שבו השפעת הכוכבים על בני האדם ברורה יותר היא בקללת בלעם שהפכה לברכה שבספר במדבר: דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל, וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב וְקַרְקַר כָּל בְּנֵי שֵׁת! הדריכה כאן במשמעות של משיכת קשת כי כאמור הברקים הם חיצים הנורים מתוך הכוכבים, ואולי כאן מדובר על מזל קָשַּׁת.

בשירת דבורה מתואר סיוע של סופה ואולי נפילת מטאור לניצחונה בקרב: מִן שָׁמַיִם נִלְחָמוּ! הַכּוֹכָבִים מִמְּסִלּוֹתָם נִלְחֲמוּ עִם סִיסְרָא! כלומר שהכוכבים יצאו מהמסילה-מסלול שלהם, אולי מכך שהחשיכה הקדימה ואולי כאמור היה זה "כוכב נופל". מההקשר ניכר שלא מדובר בסיוע "רוחני" של הכוכבים, אלא במקרה בו נתקעו מרכבותיהם הכבדים של המואבים בבוץ בנחל קישון.[10]

עבודת כוכבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרות התלמודית ואחריה בהלכה עבודת אלילים נקראת עבודת כוכבים, או עבודת כוכבים ומזלות (עכו"ם). ביטוי זה הפך נפוץ בעיקר בתקופה שהספרות היהודית צונזרה בידי הנוצרים, וכל מקום שנכתב על גויים, נכרים או מינים הוחלף במילה עכו"ם. לעיתים היהודים הביאו את הדברים לידי גיחוך ועיקום כמו במקרה של פיאה-נכרית שבמהדורות הראשונות של דפוס וילנה נרשמה פיאת-עכו"ם, וגם עכו"ם שאינו עובד כוכבים.[11]

ישראל מוזהרים בעשרת הדברות ...וּפֶן תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה וְרָאִיתָ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ וְאֶת הַכּוֹכָבִים כֹּל צְבָא הַשָּׁמַיִם, וְנִדַּחְתָּ, וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם, וַעֲבַדְתָּם... אֲשֶׁר חָלַק ה' אֱלֹהֶיךָ אֹתָם לְכֹל הָעַמִּים תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם.

ישעיהו הרבה ללגלג על האמונות של אחרים בגרמי השמים.

ה' יושב מרום[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעמים רבות בתנ"ך האל יושב מעל לשמים או בשמים, והם מקומו של האל: בלעגו על מלך בבל אומר ישעיהו: וְאַתָּה אָמַרְתָּ בִלְבָבְךָ: הַשָּׁמַיִם אֶעֱלֶה, - מִמַּעַל לְכוֹכְבֵי-אֵל אָרִים כִּסְאִי! וְאֵשֵׁב בְּהַר מוֹעֵד בְּיַרְכְּתֵי צָפוֹן!...
בסיום טקס הביכורים (המוקרא בחלקו בליל הסדר ונמצא בספר דברים) מביא הביכורים מתבקש להגיד:

הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ, מִן הַשָּׁמַיִם, וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ, כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ: "אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ"...

וירמיהו אומר:

כֹּה אָמַר ה' - נֹתֵן שֶׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם, חֻקֹּת יָרֵחַ וְכוֹכָבִים - לְאוֹר לָיְלָה, רֹגַע הַיָּם וַיֶּהֱמוּ גַלָּיו - ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ![12]

בתהלים ישנו משל על גפן שהאל השקיע מרץ רב בנטיעתה ובטיפול בה. אך אז התרגז על הפירות הבאושים ופרץ את הגדרות המגינים עליה, וחיות אוכלות אותה. ברגע השפל מבקש המשורר (בשם אסף):

אֱלֹהִים צְבָאוֹת? שׁוּב נָא הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה וּפְקֹד גֶּפֶן זֹאת!

בתהלים מוזכר שרק האל יכול למנות את הכוכבים והוא מכיר כל אחד מהם בנפרד:

מוֹנֶה מִסְפָּר לַכּוֹכָבִים! לְכֻלָּם - שֵׁמוֹת יִקְרָא!

בספר מלאכי, הקשר בין האל, הכוכבים והגשם מופיע באופן ברור:

הָבִיאוּ אֶת כָּל הַמַּעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי,
וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת אָמַר ה' צְבָאוֹת, אִם לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם, וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי!

קול שירת הכוכבים מוזכר בתשובת ה' לאיוב, תוך הזכרה שמדובר במלאכים או 'בני אלהים':

אֵיפֹה הָיִיתָ בְּיָסְדִי אָרֶץ? הַגֵּד! אִם-יָדַעְתָּ בִינָה.
מִי שָׂם מְמַדֶּיהָ? כִּי תֵדָע? אוֹ: מִי נָטָה עָלֶיהָ קָּו?
עַל מָה אֲדָנֶיהָ הָטְבָּעוּ? אוֹ: מִי יָרָה אֶבֶן פִּנָּתָהּ?
...בְּרָן-יַחַד, כּוֹכְבֵי בֹקֶר, וַיָּרִיעוּ כָּל בְּנֵי אֱלֹהִים! ...

כאן הכוכבים שרים יחד עם גרמי השמים לאל, כמו במקומות רבים אחרים בתנ"ך.

כמה ממזמורי תהלים מוקדשים לגרמי השמים השרים הלל לאל. הבולט בהם:

הַלְלוּהוּ שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ! הַלְלוּהוּ כָּל כּוֹכְבֵי אוֹר!

ובמזמור לאיתן האזרחי:

וְיוֹדוּ שָׁמַיִם פִּלְאֲךָ ה' אַף אֱמוּנָתְךָ - בִּקְהַל! קְדֹשִׁים.
כִּי מִי בַשַּׁחַק יַעֲרֹךְ לַה'? יִדְמֶה לַה בִּבְנֵי אֵלִים?

קבוצות כוכבים בתנ"ך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר עמוס וכן בתשובת ה' לאיוב מוזכרים ארבע קבוצות כוכבים: עש, כסיל כימה וכן חדרי-תימן המסמלים את סערת הרוח הדרומית, כפלאים בלתי מוסברים. זיהוין העדכני של קבוצות אלו בימינו נחשב כנראה לזיהוי הנכון מדעית על פי שמותיהם בשפות אחרות והפרשנות היהודית (והנוצרית) לאורך הדורות. חוקר המקרא אביתר כהן, סבור שבתשובות ה' לאיוב בסוף הספר למעשה מתוארות קבוצות כוכבים רבות נוספות.[3] באופן דומה יש שפירשו את המזמור בתהלים יקום אלהים יפוצו אויביו שמילותיו יחידאיות וקשה להבינם.

שימוש בכוכבים במשלים וסיפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכוכבים מוזכרים פעם אחר פעם בהבטחות ה' לאבות, על כך שזרעם יִרבה מאוד כמו מספר הכוכבים שקשה לספור עקב כמותם המרובה. לדוגמה בספר בראשית נאמר על אברהם:

וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה, וַיֹּאמֶר: הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים! אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם? וַיֹּאמֶר לוֹ: כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ!!

בספר דברי הימים מוסבר איסור ספירת בני ישראל לפני יציאה לקרב (ובמקומו שימוש במחצית השקל) כדי שלא לסתור את הבטחת האל:

וְלֹא נָשָׂא דָוִיד מִסְפָּרָם לְמִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וּלְמָטָּה, כִּי אָמַר ה' לְהַרְבּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם...

בימי בית שני ובימינו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפיוט אל מלא רחמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף ספר דניאל הוא מתנבא על אחרית הימים ואומר:

וּבָעֵת הַהִיא - יַעֲמֹד מִיכָאֵל הַשַּׂר הַגָּדוֹל, הָעֹמֵד עַל בְּנֵי עַמֶּךָ, וְהָיְתָה עֵת צָרָה, אֲשֶׁר לֹא נִהְיְתָה מִהְיוֹת גּוֹי עַד הָעֵת הַהִיא.
וּבָעֵת הַהִיא - יִמָּלֵט עַמְּךָ, כָּל הַנִּמְצָא כָּתוּב בַּסֵּפֶר.
וְרַבִּים, מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ: אֵלֶּה - לְחַיֵּי עוֹלָם, וְאֵלֶּה - לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם. {ס}
וְהַמַּשְׂכִּלִים - יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ. וּמַצְדִּיקֵי - הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד! {פ}

מילים אלו נאמרים בכל אזכרה למתים.

בר כוכבא[עריכת קוד מקור | עריכה]

בר כוכבא היה כינויו של מנהיג המרד לקוממות מלכות עצמאית ליהודה והקמת המקדש השלישי כשבעים שנה אחר החורבן. שמו האמיתי היה שמעון בן כּוסִיבה כפי שהסתבר ליגאל ידין מתוך מכתבים ביוונית ממנו אל פיקודיו. הכינוי ניתן לו לפי מדרשו של רבי עקיבא על מילותיו של בלעם: ...דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל, וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב וְקַרְקַר כָּל בְּנֵי שֵׁת!

שיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – שמות כוכבים

על פי האיגוד האסטרונומי הבינלאומי, אין מעניקים שמות ממשיים לכוכבים, למעט מספר מוגבל של כוכבים בהירים במידה כזו שהיסטוריה העניקה להם שמות זה מכבר.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 הספר שמות הצופן ליודעי ח"ן (הקודקס האזוטרי), שדים ואלים של רוח ושמים, רוקו גראנוויל, הוצאת לולו. מסת"ב 9781365908248 (אנגלית, אתר ספרי גוגל)
  2. ^ השמיים הגורליים, על ההיסטוריה של האסטרולוגיה בנסון בובריק, 2006, בהוצאת סימון ושוסטר (אנגלית, אתר ספרי גוגל)
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 ר' מאמריו של חוקר המקרא אביתר כהן גרמי השמים במענה ה' לאיוב וכן על חדרי תמן שהועלו לויקיטקסט מאתר הניווט בתנ"ך
  4. ^ 4.0 4.1 שמות הצופן, עמ' 89
  5. ^ אטלס השמים הישראלי, הוצ' מפה, פרק: שמש
  6. ^ על הקשר בין המחזור החדשי הנשי למחזור הירח (אנגלית, אתר המיקוד במדע)
  7. ^ כפי שמעידה תפילת חנה בספר שמואל: וישת חשך... חשרת מים... אשר לדעת פרופ' משה דוד קאסוטו באה להנגיד את האמונה הישראלית לעבודת האלילים.
  8. ^ כנעניות הדת העתיקה של ארץ ישראל 2004, במאמר רשימת מקורות לועזיים ממנו נמשך המידע. (אתר כישופים)
  9. ^ הצד האפל של הירח הגנוסיס בתרבות הפופולרית :חלק ב' (אתר המולטי יקום של אלי אשד)
  10. ^ סיפור מלחמת דבורה וברק בסיסרא כפשוטו חיים גלעד (אתר ספרית מט"ח)
  11. ^ מאורות הדף גיליון 976, עבודה זרה כ'-כ"ו (אתר הדף היומי)
  12. ^ בספרו העם הישראלי - התרבות האבודה, און זית, בהוצאת ראם, עמ' 402 (אתר ספרי גוגל) טוען בשם חוקרי מקרא שהמילה 'צבאות' נוספה בתקופה מאוחרת לטקסט המקראי.


מחזור החיים של כוכב (לא בקנה מידה)
ננס שחורננס לבןכוכב נייטרוניםחור שחורענק אדוםננס צהובסופרנובהערפילית פלנטריתשארית סופרנובהעל־ענק אדוםענק כחולננס אדוםננס חוםקדם־כוכבענן מולקולריהיווצרות כוכבכוכב יציבשלבים אחרונים של היתוךקריסת כוכבStellar evolution Hebrew.png
= מסת שמש, כ־‎2 x 1030ק"ג

מסת כוכב בעת היווצרותו: מסה קטנה מאד - פחות מ־ 0.08 לערך, מסה קטנה - בטווח 0.08 - 0.4 לערך, מסה בינונית - בטווח 0.4 - 8 לערך (לאחר הקריסה המסה קטנה, פחות מ־ 1.44 לערך), מסה גדולה - לפחות 8 לערך (לאחר הקריסה המסה היא לפחות 1.44 לערך)

הערה: במצבים בהם כוכב מסוים סופח אליו מסה - הוא עשוי לעבור למחזור חיים של מסה גבוהה יותר. לדוגמה: אם ננס לבן במערכת זוגית סופח אליו חומר מבן זוגו, המגדילה אותו מעבר לגבול צ'נדראסקאר ( 1.44), הוא יכול לעבור סופרנובה מסוג Ia שבסופה ייווצר כוכב נייטרונים (במקום ננס שחור).