אה"מ די (1832)
 | |
| אה"מ "דִּי", הדפס מ-1857 באוסף המוזיאון הימי הלאומי בגריניץ' | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | אוניית משוטות מלחמתית |
| צי |
 הצי המלכותי הבריטי |
| ציוני דרך עיקריים | |
| מספנה | מספנת הצי בווּליץ' |
| הוזמנה | 4 באפריל 1827 |
| תחילת הבנייה | אוקטובר 1829 |
| הושקה | 5 באפריל 1832 |
| תקופת הפעילות | 9 ביוני 1832 – 17 ביוני 1871 (39 שנים) |
| אחריתה | נגרטה במספנת הצי בשירנס, 1871 |
| נתונים כלליים | |
| הֶדְחֶק | 922 טון |
| תפוסה | 704 טון לפי מידת התפוסה הבריטית הישנה |
| אורך | 50.8 מ' |
| רוחב | 9.3 מ' |
| עומק הספנה | 5.0 מ' |
| שוקע | 3.5 מ' |
| מהירות | 8 קשרים (מהירות מרבית) |
| מספר תרנים | 2 |
| סוג המעטה | מעטה סלופ |
| הנעה | מנוע קיטור 2 צילינדרים מתוצרת מוּדסלי, הספק נומינלי 200 כוחות סוס |
| צורת הנעה | משוטות ומפרשי עזר |
| חימוש | 2 תותחי 18 ליטראות; אחר כך 6 תותחי 32 ליטראות סובבים על מקבע; לקראת סוף שירותה 4 תותחי 32 ליטראות סובבים ותותח 10 אינץ' לירי פגזים |
אוניית הוד מלכותו "דִּי" (באנגלית: HMS Dee) הייתה אוניית משוטה של הצי המלכותי הבריטי שהושקה ב-1832, והיא אוניית המשוטה הראשונה שבנה הצי הבריטי מן המסד.[1][2] קדמו לה אוניות משוטה אחדות שהיו במקורן אוניות מפרשים והוסבו במהלך שירותן או תוך כדי בנייתן לאוניות משוטה. "דִּי" אומנם תוכננה במקור כאוניית מפרשים מלחמתית – סלופ-בריג מדגם "צֶ'רוֹקי" (אנ'), אך תוכניותיה שונו עוד לפני התחלת הבנייה, ועם סיומה היא סווגה כ"ספינת קיטור" (SV, Steam Vessel) ולימים כ"ספינת קיטור דגם 2" (SV2).[3] במאי 1842 הוסבה האונייה לנושאת גייסות (אנ'), ב-1846 ל"סלופ דגם 2", וב-1868 לאוניית אספקה (אנ'). אה"מ "דִּי" הוצאה מהשירות ונגרטה במספנת הצי בשירנס (אנ') ב-1871.[3]
מבנה האונייה ומידותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אה"מ "דִּי" נבנתה במספנת הצי בווּלִיץ' (אנ'), שדריתה הונחה באוקטובר 1829 והיא הושקה ב-5 באפריל 1832. אורך סיפון התותחים שלה היה "166-7 רגל (50.8 מ') ואורך התפוסה "146-6 רגל (44.7 מ'). רוחבה המרבי "½30-4 רגל (9. 3 מ') ורוחב התפוסה "½-30 רגל (9.2 מ'). עומק הספנה (אנ') "16-4 רגל (5 מ'), השוקע הקדמי והאחורי "11-6 רגל (3.5 מ'). התפוסה (לפי שיטת המדידה הישנה) 704 טון וההדחק 907 טון.[4]
מכונותיה של אה"מ "דִּי" תוכננו ויוצרו על ידי חברת מוּדְסְלִי (אנ') מלֶמְבֶּת' (אנ'). הותקנו בה שני דודי צינורות אש (אנ') מרובעים, שסיפקו קיטור בלחץ מנומטרי של 3.5 ליברות (0.24 אטמוספירות).[5][6] המנוע היה מסוג זרועות צדיות אנכי, 2 צילינדרים, חד-דרגתי, בעל הספק נומינלי של 200 כוח סוס,[7] קוטר כל צילינדר 54 אינץ' (1.4 מ') ואורך המהלך 60 אינץ' (1.52 מ').[8][3] המנוע סובב שתי משוטות (paddlewheels) בקוטר 20 רגל (6.1 מ'). במוזיאון המדע בלונדון מצוי דֶּגֶם בקנה-מידה 1:32 של מנוע הקיטור של אה"מ "דִּי" שהוכן על ידי המהנדס הנרי מוּדְסְלִי בשנים 1827–1832.[9] במהירות של 18 סיבובים לדקה העניקו המשוטות לאונייה מהירות מרבית של של 8 קשרים (15 קמ"ש).[5] ב-1856 נוסה באה"מ "דִּי" וביכטת הקיטור של האדמירליות אה"מ "בְּלֶק אִיגְל" (אנ') מַשְּׁחֵן (אנ') שפיתח ג' וות'רד (J. Wethered).[10] המַשְּׁחֵן הביא לחיסכון של 18% בתצרוכת הפחם של "בְּלֶק אִיגְל" ו-31% בזו של אה"מ "דִּי".[3]
החימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]
חימושה של האונייה כלל שני תותחי 18-ליטראות נטעני-לוע וחלקי-קדח על מִקְבָּעִים סובבים (pivot mount)(אנ'), משקל כל תותח 22 כיכר אנגלי (cwt) (1,117 ק"ג). זמן קצר אחר כך הם הוחלפו בשישה תותחי 32-ליטראות נטעני-לוע, חלקי-קדח על מִקְבָּעִים סובבים, ארבעה במשקל 63 כיכרים (3,200 ק"ג) ושניים במשקל 56 כיכרים (2,844 ק"ג). לקראת סוף שירותה הוחלפו שני תותחי 56 הכיכרים בתותח 10-אינץ' ומשקל 86 כיכרים שֶׁיָּרָה פגזים. ב-1868 הוסבה אה"מ "דִּי" לאוניית אספקה וכל תותחיה פורקו.[4]
קורות שירותה בצי[עריכת קוד מקור | עריכה]
תקופת השירות הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מפקדה הראשון של אה"מ "דִּי" היה קומנדר רוברט אוליבר (Oliver). עם כניסתה לשירות היא צורפה לאסקדרון שהטיל יחד עם שייטת צרפתית הסגר על נמלי הממלכה המאוחדת של ארצות השפלה (הולנד).[4] ההסגר בא בתגובה לסירובה של הולנד לקבל את החלטת ועידת לונדון של 1830 ולהכיר בעצמאותה של בלגיה שמרדה בה. צבא הולנדי פלש באוגוסט 1831 לבלגיה אך נסוג אחרי עשרה ימים, וההסגר הסתיים למעשה ב-23 בדצמבר 1832 עם השתלטות צבא צרפתי על מצודת אנטוורפן שהוחזקה על ידי חיל מצב הולנדי. השייטת הבריטית כללה 7 אוניות קו, 10 פריגטות וסלופים ושתי אוניות קיטור – "דִּי" ו"רַדַמָנְתוּס" (אנ').[11][12] עם סיום ההסגר הוצבה אה"מ "דִּי" בפיקודו של קומנדר אדוארד סטנלי (Stanley) בצי מימי המולדת.[4] ב-29 במאי 1834 נשלחה לתחנת הצי של צפון אמריקה ואיי הודו המערבית (אנ') בפיקודו של קומנדר ויליאם רמזי (Ramsay).[4] היא שבה לאנגליה והושבתה באפריל 1837.[4]
תקופת השירות השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
"דִּי" החלה את תקופת שירותה השנייה בפברואר 1838 בפיקודו של קומנדר ג'וזף שירר (Shearer), והוצבה בתחנת הצי בחוף הדרום מזרחי של אמריקה. היא שבה לאנגליה והושבתה במאי 1841.[4]
ההסבה לנושאת גייסות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בדצמבר 1841 הוכנסה האונייה למספנת הצי בשירנס והוסבה למובלת גייסות. השלב הראשון של העבודות הסתיים ביוני 1842 בעלות של 6,939 ליש"ט. היא הוחזרה לשירות פעיל תחת פיקודו של רב חובלים תומאס דרייבר ב-26 במאי 1842. השלב השני של הסבת האונייה נעשה במספנת הצי בווּליץ' מיוני עד ספטמבר 1842, בעלות של 5,461 ליש"ט. במרץ 1846 הובילה "דִּי" אספקת מזון לעיר החוף האירית סלייגו, בעקבות הרעב הגדול שפקד את אירלנד. ב-18 במאי 1848 נמסר הפיקוד על האונייה לרב החובלים ג'ורג' פילמר (Filmer), והיא נשלחה לתחנת הצי בכף התקווה הטובה (אנ'). ב-14 בספטמבר 1852 עבר הפיקוד לידי לוטננט ג'ורג' טי.סי. סמית'. האונייה שבה לאנגליה באמצע 1854.[4]
ההסבה לאוניית אספקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בחודשים נובמבר ודצמבר 1854 הוסבה "דִּי" לאוניית אספקה במספנת הצי בפורטסמות' (אנ') בעלות של 860 ליש"ט. היא הוחזרה לשירות פעיל ב-23 בנובמבר 1854 בפיקודו של רב חובלים תומאס סי. פאלן (Pullen). ב-1860 הושבתה. ב-12 ביוני 1863 הוחזרה לשירות כאוניית אספקה בפיקודו של רב חובלים ג'ורג' ריימונד (Raymond). ב-14 באוקטובר 1869 קיבל בווּליץ' את הפיקוד על האונייה רב חובלים ג'ורג' ווֹטרס (Waters).[4]
הוצאתה משורות הצי וגריטתה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-17 ביוני 1871 הוצאה "דִּי" ממצבת אוניות הצי. היא נגרטה במספנת הצי בשירנס באוקטובר 1871.[4]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Colledge, J.J. Colledge (2020). Ships of the Royal Navy. Revised and updated by Lt Cdr Ben Warlow and Steve Bush. Barnsley, Seaforth Publishing.
- Brown, David K. (1990). Before the ironclad. London, Conway Maritime Press.
- Brown, David K. (1993). Paddle Warships, the earliest steam powered fighting ships, 1815-1850.
- Busk, Hans (1859). The Navies of the World. Routledge, Warnes and Routledge.
- Clowes, W. Laird (1897). The Royal Navy : a history from the earliest times to the present. London, Sampson Low, Marston. Vol. 6. Digitized copy in Internet Archive.
- Greenhill, Basil and Ann Giffard (1994). Steam, Politics and Patronage, the transformation of the Royal Navy 1815-1854. London, Conway Maritime Press.
- Lyon, David and Rif Winfield (2004). The Sail & Steam Navy List, All the Ships of the Royal Navy 1815 to 1889. London, Chatham Publishing. Part I, Chapter 3.
- UK National Archives catalogue, ADM 53/444, Log of HMS Dee, 9 June 1832 – 27 May 1834.
- Winfield, Rif (2014). British Warships in the Age of Sail (1817 – 1863). England, Seaforth Publishing (e-book). Chapter 11 Steam Paddle Vessels, Vessels acquired from 1 January 1817, 'Dee'.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Model of a pair of side-lever engines from the HMS 'Dee' (1832) in the Science Museum Group, London.
- A half-length figurehead of a bearded and crowned river god for HMS Dee. National Maritime Museum, Greenwich. Accessed 01 March 2024.
- "Boat with 10 men in it, as lowered from H. M. Paddle-wheel Steamer Dee... 1857". Print, National Maritime Museum, Greenwich.
- HMS Dee (1832) in: The Victorian Royal Navy. Accessed on 01 March 2024.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Lyon Winfield (2004), p. 28.
- ^ Greenhill and Giffard (1994), p. 49
- ^ 1 2 3 4 Lyon Winfield (2004), pp. 149–150.
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 Winfield (2014), Chapter 11.
- ^ 1 2 Brown (1993), p. 51.
- ^ 8 lbs in: Model of HMS 'Dee' Engines in the Science Museum.
- ^ הספק נומינלי (nominal horsepower) הוא ההספק התיאורטי שמפתח מנוע קיטור כשהוא פועל בלחץ קיטור סטנדרטי של 7 ליברות לאינץ' מרובע ולא בלחץ הקיטור הממשי השורר בצילינדר שלו. פרמטר זה שימש לאומדן ההספק של מנועי קיטור במאה ה-19. ההספק חושב על פי הנוסחה: 7 ליברות לאינץ' מרובע x שטח הבוכנה באינצ'ים מרובעים x מהירות הבוכנה הממוצעת ברגל לשנייה חלקי 33,000.
- ^ Brown (1993), p. 188.
- ^ Model of HMS 'Dee' engines in The Science Museum, London.
- ^ Busk (1859), p. 152.
- ^ Clowes (1894), pp. 270-271.
- ^ Brown (1993), p. 53.