המהפכה הבלגית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סצנה מתוך המהפכה הבלגית בבריסל 1830 - איור מאת גוסטב וואפרס, 1834

המהפכה הבלגית הייתה מאבק שהחל ב-1830 והוביל לפרישתם של המחוזות הדרומיים מהממלכה המאוחדת של ארצות השפלה והקמת ממלכת בלגיה. המאבק הסתיים ב-21 ביולי 1831, תאריך שנקבע מאז כיום העצמאות הבלגי, בו הוכתר הנסיך לאופולד הראשון למלך בלגיה, ובכך החלה שושלת המלוכה הבלגית.

הממלכה המאוחדת של ארצות השפלה הוקמה בעקבות קונגרס וינה (אחרי תבוסת נפוליון), ב-1815. אך 15 שנה מאוחר יותר, מרדו המחוזות הדרומיים של ארצות השפלה בשלטון ההולנדי הפרוטסטנטי. תושבי המחוזות הדרומיים היו ברובם קתולים, ומחציתם דוברי צרפתית. רבים מהם היו ליברליים והתנגדו לשלטונו של וילם הראשון, מלך הולנד, שנתפס כרודני. בנוסף, בקרב מעמד הפועלים היו אחוזי אבטלה גבוהים בתקופה זו.

ב-25 באוגוסט 1830, פרצו מהומות בבריסל, וחנויות נבזזו. תושבים רבים שיצאו באותו זמן מהופעת האופרה הפטריוטית "האילמת מפורטיצ'י" (La Muette de Portici) מאת דניאל אובר בתיאטרון "לה מונה" בבריסל, הצטרפו למורדים. המהומות פשטו ברחבי המדינה, המורדים השתלטו על מפעלים והרסו מכונות תעשייה. המלך וילם הראשון שלח את צבאו למחוזות הדרומיים והשליט סדר זמנית. אך המהומות המשיכו, וההנהגה נתפסה על ידי המורדים, שהחלו לדון בפרישה מהממלכה המאוחדת. יחידות הצבא ההולנדי נסוגו בהדרגה.

ההנהגה החדשה בבריסל הצביעה בעד פרישה מהממלכה המאוחדת, והוכרזה עצמאות המדינה. שם המדינה נלקח מהשם הרומי של האזור, בלגיקה/בלגיה. הוקם קונגרס לאומי זמני, שפעל ליצירת חוקה לבלגיה; החוקה אושרה ב-7 בפברואר 1831. הבלגים פנו למלך צרפת לואי פיליפ בבקשה להכתיר את בנו לואי, דוכס נמור למלך בלגיה. משסירב, הוצעה הממלכה לנסיך הגרמני לאופולד לבית סאקסה-קובורג-גותה (דודה של המלכה הבריטית ויקטוריה). הוא הסכים והוכתר למלך בלגיה ב-21 ביולי 1831.

ועידת לונדון של 1830, בה התכנסו חמש המדינות החזקות באירופה (בהן בריטניה, צרפת ופרוסיה) הכירו בעצמאותה של בלגיה. הולנד קיבלה את החלטת ועידת לונדון והכירה בבלגיה רק ב-1839, אז חתמה על הסכם לונדון.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא המהפכה הבלגית בוויקישיתוף