אוגוסט רידל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אוגוסט רידל
August Riedel
לידה 25 בדצמבר 1799
ביירוית, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 6 באוגוסט 1883 (בגיל 83)
רומא, ממלכת איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית העלמין הפרוטסטנטי של רומא עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האקדמיה לאמנות יפה, מינכן עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות ידועות Judith עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה אות המסדר מקסימיליאן של בוואריה למדעים ואמנויות (1863) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אוגוסט רידלגרמנית: August Riedel‏; 25 בדצמבר 17996 באוגוסט 1883) היה צייר גרמני, שבילה את רוב הקריירה שלו באיטליה.[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביו היה האדריכל, קרל כריסטיאן רידל. הוא למד באקדמיה לאמנויות, במינכן, אצל רוברט פון לנגר, ואז נסע לדרזדן, שם הצליח להעתיק יצירות של הציירים הישנים, ליחסם לצבע הייתה השפעה רבה על יצירותיו הבוגרות.

בשנת 1823 הוא יצא לביקור באיטליה, שם פגש רבים מהאמנים הגרמנים הקשורים לתנועת הנצרתיים. בשנים 1828 עד 1829 שב לאיטליה ושהה בפירנצה. לאחר שלוש שנים נוספות במינכן, הוא התיישב לצמיתות ברומא; אף על פי שנסע רבות והיה מדי פעם חוזר לגרמניה כדי להשלים משימות.[2]

הוא היה ידוע במיוחד בזכות סצינות הז'אנר שלו ודיוקנאות רגישים של נשים. אחת מיצירותיו המוקדמות הידועות ביותר היא תיאור הדמות המקראית, יהודית, משנת 1840.

אף על פי שהוא זכה להצלחה כלכלית רבה, כשקיבל עמלות מבני האצולה הגרמנית והאיטלקית, כמו גם מממלכת בוואריה, הוא המשיך בסגנונו ונראה מיושן, ככל שסגנון הציור פנה לריאליזם. כשהוא הזדקן, תהילתו פחתה מאוד.

הוא נפטר בגיל שמונים ושלוש ונקבר בבית העלמין הפרוטסטנטי ברומא.

את עבודותיו ניתן לראות ב"נויה פינאקוטק"במינכן וב"אלטה נשיונלגלרי" בברלין.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אוגוסט רידל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Hyacinth Holland (1889), "Riedel, August", Allgemeine Deutsche Biographie (ADB) (in German), 28, Leipzig: Duncker & Humblot, pp. 517–519
  2. ^ Georg Kaspar Nagler: Riedel, August. In: Neues allgemeines Künstlerlexicon … Band 13: Rhenghiero, Rhenghieri–Rubens, P. P.. E. A. Fleischmann, München 1843, S. 151–154