אוטונומיה לאומית פרסונלית
אוטונומיה לאומית פרסונלית היא סוג תאורטי של אוטונומיה מדינית שיכולה להינתן למיעוטים לאומיים ללא קשר למסגרת טריטוריאלית אלא על יסוד השתייכות אישית של פרט לאותו מיעוט. הצעה לאוטונומיה מסוג זה הופיעה לראשונה בסוף המאה ה-19 בדבריו של קרל רנר שפרינגר, מנהיג המפלגה הסוציאל-דמוקרטית האוסטרית. הוא שאף לפתור את בעיית הקיסרות האוסטרו-הונגרית רבת הלאומים על ידי כך שטען שלאומים אלו אינם קשורי טריטוריה אלא קבוצות אישיות אוטונומיות, אתניות. על כן, ניתן לספק אוטונומיה למיעוטים אלו מבלי לפרק את הקיסרות. תורה זו פורסמה על ידו בשנת 1899 במאמר בשם "Staat und Nation".
ההיסטוריון היהודי שמעון דובנוב היה הראשון שהטיף לסוג זה של אוטונומיה לגבי יהדות הגולה (אוטונומיזם) והשקפתו זו נתקבלה על ידי המפלגה היהודית העממית, פאלקס-פארטיי שקמה בהשפעתו. מפלגה יהודית אחרת - מפלגת הפועלים הסוציאליסטית היהודית המאוחדת, קיבלה אף היא עיקרון זה ודרשה להקים פרלמנטים יהודיים שאינם מוגבלים טריטוריאלית ולהם תהיה סמכות החלטה בעניינים מדיניים וכלכליים הנוגעים ללאום היהודי. מאידך, פרלמנטים אלו יעסקו גם בחינוך וריכוז נושא ההגירה היהודית לטריטוריה לאומית יהודית עתידית, אם וכאשר זו תקום. היות שזו הייתה השקפה דו-שלבית שבסופה הקמת ישות מדינית-טריטוריאלית יהודית, היא לא עמדה בסתירה לציונות ועל כן גם התקבלה על ידי חלק מהארגונים הציוניים כמו פועלי ציון.
אוטונומיה מסוג זה הוקמה באוקראינה ב-1918 שבה מונה גם שר לענייני היהודים אך זה לא מנע את הפרעות הקשות ביהודים והיא בוטלה כעבור כשנה וחצי. ב-1924 הוקמה אוטונומיה דומה בליטא, עם שר לענייני יהודים ומועצה לאומית יהודית (נאציונלראט). היא בוטלה בשנת 1924.
לאחר פירוק ברית המועצות התייחסות למיעוט לאומי במדינות שהוקמו מבוססת על עקרונות אוטונומיה פרסונלית. בסיס חוקתי לכך אושר בליטא בשנת 1989, בלטביה בשנת 1991, באוקראינה בשנת 1992, באסטוניה והונגריה בשנת 1993 וברוסיה בשנת 1996.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אנציקלופדיה למדעי החברה, הוצאת ספרית פועלים והוצאת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, 1963, עמודה 48
