אוטונומיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מדינות עם לפחות אזור אוטונומי אחד

אוֹטוֹנוֹמְיָהיוונית: αυτονομία "עצמיות בחוק"; מקור המושג בצירוף המילים αὐτο - עצמי, ו-νόμος - חוק, שמשמעו: 'הקובע חוק לעצמו'), מושג רחב שהוראתו הכללית מציינת מידת ריבונות או יכולת תפקוד בלתי תלויה, בתחום פעילות כלשהו או ביחס לפרמטרים כלשהם. המושג עשוי לשמש להתייחסות לאופן הפעולה של פרט או גוף חברתי, כמו גם של מערכות ביולוגיות ושל מכונות ועצמים מופשטים (כגון, פונקציות מתמטיות), ומהווה מושג בסיסי במגוון תחומים החל מפילוסופיה של המוסר ותאוריה פוליטית וביואתית, דרך סוציולוגיה ופסיכולוגיה ועד לביולוגיה, רפואה, הנדסה ומתמטיקה.

השימוש הראשון המוכר במונח הוא מאמצע המאה השבע עשרה (1623-4) אך את שורשיו הרעיוניים ניתן למצוא כבר בפילוסופיה היוונית העתיקה.

בשימוש העממי מבטא המונח בדרך כלל שאיפה לחירות בתחום מסוים של החיים. שימוש זה מטשטש את ההבחנה שתבעו פילוסופים בין 'אוטונומיה אישית', ל'אוטונומיה מוסרית' ו'אוטונומיה פוליטית'. "אוטונומיה מוסרית, ששורשי הדיון בה מיוחסים בדרך כלל לעמנואל קאנט, היא היכולת של הפרט להתלבט ולבחור לעצמו את חוקי המוסר המנחים אותו, במקום להיענות ללא שיקול דעת לתכתיבים חיצוניים; אוטונומיה אישית היא יכולתו של פרט לקבל החלטות לגבי עצמו ולנתב את פעילותו (הגדרה זו אינה מתייחסת בדרך כלל להיבטים או תכנים מוסריים); ואוטונומיה פוליטית היא מצב בו החלטותיו של הפרט מכובדות, מוערכות ונענות במסגרת הקשר פוליטי."[1]
בהקשרים מדיניים משמש המושג אוטונומיה להגדרת מצב בו לאוכלוסייה מוגדרת (אם מבחינה טריטוריאלית או זהותית) מוענקת ריבונות עצמית מוגבלת. לרוב מדובר בממשל עצמי האחראי לניהול ענייני הפנים (כולל חקיקת חוקים), כאשר בכל הנוגע לענייני חוץ, ביטחון, מסחר וקשרי חוץ, הישות האוטונומית כפופה לחלוטין לשלטון המרכזי; לעתים מדובר בריבונות רחבה או צרה יותר (למשל, אוטונומיה תרבותית).

בהקשרים שאינם חברתיים, כבהתייחסות למערכות ביולוגיות ומכניות או לעצמים מופשטים, משמש המושג לציון מידת החופש של המושא לפעול ללא תלות במערכות חיצוניות או פרמטרים מסוימים.

בפוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טריטוריה או ישות אוטונומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המושג אוטונומיה משמש בין היתר לתיאור מצב בו אזור מסוים במדינה, או לקבוצה מסוימת בתוך מדינה ישנה זכות לשלטון עצמי מוגבל, הכולל חקיקת חוקים הנוגעים לענייני פנים, כאשר בנושאי חוץ, ביטחון וסחר היא כפופה לשלטון המרכזי.

קיומה של טריטוריה אוטונומית בתוך שלטון מרכזי מעיד לעתים על חולשת השלטון המרכזי כיוון שעצם הענקת זכויות והכרה בעצמאותה החלקית של אוכלוסייה מסוימת מהווה ויתור של הגורם השולט על שליטתו באותה אוכלוסייה.

אוטונומיה מלאה היא בדרך-כלל דרישת קדם לעצמאות מדינית, אולם אוטונומיה לא תמיד מובילה לעצמאות. באוטונומיה קשרי הפנים מנוהלים על ידי התושבים של המתחם האוטונומי אך אין להם רשות לנהל קשרי חוץ.

דוגמאות לאוטונומיות הן כורדיסטן, גרינלנד והונג קונג. בישראל הרשות הפלסטינית מתקיימת באוטונומיה חלקית בשטחי הגדה המערבית ורצועת עזה.

בדרך כלל באזורים המוגדרים כאוטונומיה מועלית דרישה לקבלת עצמאות מלאה, כמו במקרים של קטלוניה וחבל הבסקים בספרד, צ'צ'ניה הנמצאת תחת שלטון רוסיה.

בפילוסופיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפילוסופיה נהוג להבחין בין שני מובנים של אוטונומיה. מובן אחד נוגע ליכולתו של אדם לנהל את חייו. באופן כללי, ניתן לאפיין מובן זה כיכולת לבחור את העניינים המשמעותיים בחייך מתוך מגוון ראוי. המטאפורה המקובלת היא שאדם אוטונומי, לפי מובן זה, הוא "הסופר של סיפור חייו" או "הנהג במכונית".

ודוק: על אף שלכאורה ככל שהעניין משמעותי יותר לחייו של אדם, היינו חושבים שיכולת הבחירה יותר קשורה באוטונומיה, אין זה תמיד כך. אף שבחירה בקרן פנסיה עשויה להיות חשובה מאד לרווחת האדם הבוחר בה, מקובל לחשוב שמה שחשוב בקרן הוא התשואות ממנה בלבד. לכן, אדם שמפקיד את גורל החסכונות שלו בידי יועצת פנסיה אינו פחות אוטונומי. לעומת זאת, אדם שייתן לחברה שמתמחה בבחירת מקצוע לבחור עבורו את הקריירה עלול להיות פחות אוטונומי וכך לאבד משהו משמעותי בחייו. דוגמת הקריירה אינה אינטואיטיבית, משום שהאדם בחר להפקיד את גורל הקריירה שלו בידי החברה, אך ניתן לחשוב על מצב בו הדבר הזה היה קורה בכפייה באמצעות חוקי המדינה והיה מביא אנשים לבחור במקצועות שבאופן כללי יותר טובים להם.

אוטונומיה במובן זה נוטה להיות מבולבלת עם מספר קונספטים נפרדים:

  1. נוטים לבלבל היא בין אוטונומיה לבין מקסום הרווחה. ייתכן מאד שאותה חברת ניהול הייתה טובה יותר מהפרט בבחירת המקצוע המתאים לו, אך בכל זאת ניתן לומר שהיא פגעה באוטונומיה שלו.
  2. נוטים לבלבל בין אוטונומיה להגשמה עצמית. ג'וזף רז במאמרו "Autonomy, Toleration and the Harm Principle" מסביר שהגשמה עצמית היא הפיתוח של היכולות שפרט נהנה מהן למקסימום ("Self relazation consists in the developement to their full extent of all the valueable capacities a person possesses."). ברי שאדם יכול להגיע להגשמה עצמית באופן אוטונומי, אך ניתן גם לעשות מניפולציה ולגרום לאדם להגשים את עצמו, מובן שלא מתיישב עם אוטונומיה. ודוק: אמנם רז מבהיר שהגשמה עצמית נפרדת מאוטונומיה, אך עדיין יש בין השתיים קשרים מעניינים. לפי רז, אדם אינו אוטונומי אם הוא לא יכול לבחור להגשים את עצמו. רז מדגים מצב בו אדם אינו אוטונומיה באמצעות "דוגמת האריה": אדם שכל חייו בורח מאריה ובוחר בין נתיבי בריחה ואמצעי מילוט אמנם מבצע המון בחירות משמעותיות, אך הוא אינו אוטונומי.

מובן נוסף של אוטונומיה נוגע למרחב אינטרסים שכל אדם נהנה משליטה בלעדית בו. במובן הזה, אוטונומיה היא היכולת ליהנות מאי התערבות של אחרים בתחום מסוים של אינטרסים והניהול שלהם. האינטרסים המוגנים במובן זה הם בדרך כלל הפרטיות, הכבוד ושלמות הגוף.

דוגמה למובן זה של אוטונומיה ניתן למצוא בדיון להצדקות של הגנה עצמית. על פי התפיסה במשפט הגרמני, האמנה החברתית מביאה לכך שאדם מוותר על מרבית החירות שלו כחלק מהחוזה החברתי, אך האינטרסים החוסים תחת אינטרס האוטונומיה נשארו כבמצב הטבעי. לכן, כאשר פרט תוקף פרט אחר, בין אם התוקף אשם ובין אם לאו, הוא חודר למרחב האוטונומי של המותקף (לעתים מנוסח כ"פגיעה באוטונומיה"), שם למדינה אין סמכות לגיטימית להתערב בחירותו להגיב.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אוטונומיה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Jane Dryden, Autonomy: Overview, Mount Allison University, באתר IEP