לדלג לתוכן

אולימפיאדת השחמט 2024

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אולימפיאדת 2024
תאריך התחלה 10 בספטמבר 2024 עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך סיום 22 בספטמבר 2024 עריכת הנתון בוויקינתונים
עיר בודפשט עריכת הנתון בוויקינתונים
קבוצות משתתפות 196 (פתוחה)
184 (נשים)
שיטה שווייצרית
אולימפיאדת השחמט 2026
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אולימפיאדת השחמט ה־45 אורגנה על ידי פיד"ה והתקיימה בבודפשט שבהונגריה, בין 10 ל־22 בספטמבר 2024. זאת האולימפיאדה הרשמית הראשונה שנערכה בהונגריה, לאחר שהתקיימה שם האולימפיאדה הלא רשמית השנייה ב־1926.

מבנה התחרות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

התחרות התקיימה ב־11 סיבובים בשיטה השווייצרית. משך כל משחק היה 90 דקות ל־40 המהלכים הראשונים, בתוספת של 40 דקות לאחר מכן לכל שחמטאי, ובכל מהלך מהמסע הראשון ניתנה תוספת של 30 שניות. כל שחמטאי יכול היה להציע תיקו בכל שלב במשחק.

כל נבחרת הורכבה מחמישה שחמטאים כאשר בכל סיבוב שיחקו ארבעה, מהם שנים בלבן ושנים בשחור. תוצאות ארבעת המשחקים אוחדו לתוצאת הסיבוב. במקרה של תיקו 2–2 כל נבחרת קיבלה נקודה. במקרה של ניצחון הנבחרת המנצחת קיבלה שתי נקודות והמפסידה לא קיבלה נקודות.

נבחרות מתמודדות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחרות השתתפו מספר שיא של נבחרות. בתחרות הפתוחה השתתפו 196 נבחרות (מ־194 מדינות, משום שהונגריה המארחת שלחה שלוש נבחרות), כולל לראשונה נבחרת פליטים.[1] בתחרות הנשים מתמודדות 184 נבחרות (מ־182 מדינות, משום שהונגריה שלחב שתי נבחרות) כולל הופעה ראשונה באולימפיאדת השחמט לנשים של ליכטנשטיין, גרנזי, גרנדה, סנט וינסנט והגרנדינים, סנט קיטס ונוויס, איי הבתולה של ארצות הברית, סנט לוסיה, נאורו ואיי קיימן.[2]

תוצאות התחרות הפתוחה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
#מדינהממוצע מד כושרניקודאיכות הנקודותשחקנים
1הודוהודו הודו275321476.5גוקש, פראגנאננדה ראמשבאבו, ארג'ון אריגאיסי, וידיט, פנטלה האריקרישנה
2ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית275717395פביאנו קרואנה, וסלי סו, ליינייר דומינגס פרס, לבון ארוניאן, ריי רובסון
3אוזבקיסטןאוזבקיסטן אוזבקיסטן269017387נודירבק אבדוסאטורוב, נודירבק יאקובוב, ג'בוחיר סינדרוב, יאחונגיר ואקחידוב, שמסידין ווקחידוב
4הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין סין272417379.5דינג לירן, ויי יי,יו יאנגי, בו שיאנז'י, יו ואנג
5סרביהסרביה סרביה264917360.5אלכסנדר פרדקה, אלכסיי סאראנה, אלכסנדר אינדיץ', רוברט מרקוס, ולימיר איביץ'
6ארמניהארמניה ארמניה264517335חאיק מרטירוסיאן, 'אנט סארגסיאן, גבריאל סארגיסיאן, רובטר חובחאניסיאן, קרן גריגוריאן
7גרמניהגרמניה גרמניה266716354.5וינצנט קיימר, דמיטרי קולארס, מתיאס בלובאום, אלכסנדר דונצ'נקו, פרדריק סוואן
8אזרבייג'ןאזרבייג'ן אזרבייג'ן265716351.0איידין סוליימנלי, ניג'אט אבסוב, ראוף ממדוב, שחריאר ממדיארוב, מחמוד מוראדלי
9סלובניהסלובניה סלובניה257616341.5ולדימיר פדוסייב, אנטון דמצ'נקו, יאן שובל, מתאי שבניק, מטיר לברנצ'יץ'
10ספרדספרד ספרד265416339.0אלכסיי שירוב, אנטון גיחארו, ואלייחו פונס, אלן פיצ'וט, סנטוס לטאסה

מדליות אישיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלבד מדליות לנבחרות בתחרות חולקו גם מדליות אישיות לפי ביצועי השחמטאים. המדליות האישיות חולקו לפי הלוח שבו השחקן שיחק. נוסף על ארבע הלוחות, חולקו מדליות גם לשחמטאים המחליפים (ששיחקו בלוח העתודה).[3]

זהבכסףארד
הלוח הראשון גוקש דומרזו (הודו) נודירבק אבדוסאטורוב (אוזבקיסטן) מגנוס קרלסן (נורווגיה)
הלוח השני תאי דאי ון נגוין (אנ') (צ'כיה) טוני לאזוב (אנ') (מקדוניה הצפונית) אדיז גורל (אנ') (טורקיה)
הלוח השלישי ארג'ון אריגאיסי (הודו) יו יאנגי (סין) Le Tuan Minh (וייטנאם)
הלוח הרביעי שאמסידין ווחידוב (אנ') (אוזבקיסטן) לבון ארוניאן (ארצות הברית) אלן פיצ'וט (אנ') (ספרד)
לוח עתודה פרדריק סוון (אנ') (גרמניה) בניאמין גלדורה (אנ') (הונגריה) ולימיר איביץ' (אנ') (סרביה)

נבחרת ישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרת ישראל סיימה במקום ה־57 עם 12 נקודות (5+ 2= 4-). ישראל פתחה עם ניצחון על אתיופיה (4–0) במחזור הראשון. במחזורים השני והשלישי היא סיימה בתיקו נגד אירלנד ומונגוליה. במחזור הרביעי והחמישי היו לנבחרת שני ניצחונות על אלבניה (4–0) וקולומביה (2.5–1.5). במחזור השישי היא הפסידה לראשונה לנבחרת אוזבקיסטן (1.5–2.5). במחזור השביעי היא ניצחה את איסלנד (3–1) במחזור השמיני והתשיעי הפסידה לקובה (1.5–2.5) ומולדובה (1.5–2.5). במחזור העשירי ניצחה את בנגלדש (3–1) והיא סיימה עם הפסד 1.5–2.5 לנבחרת טורקמניסטן[4]

המשתתפים הישראלים הגיעו לתוצאות הבאות:

תוצאות התחרות לנשים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
#מדינהממוצע מד כושרניקודאיכות הנקודותשחקנים
1הודוהודו הודו 246719432
3קזחסטןקזחסטן קזחסטן237318371
4ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית238717418
2ספרדספרד ספרד237517402
5ארמניהארמניה ארמניה236317391
6גאורגיהגאורגיה גאורגיה246217388
7–126 מדינות16
13–219 מדינות15

מדליות אישיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלבד מדליות למדינות. בתחרות חולקו גם מדליות אישיות לפי ביצועי השחמטאיות. המדליות האישיות מחולקות לפי הלוח שבו השחמטאית שיחקה. בנוסף לארבעת הלוחות, מחולקות מדליות גם לשחמטאים המחליפים (לוח עתודה)[3]

זהבכסףארד
הלוח הראשון זו זינר (אנ') (סין) שרשדאט קאדמלשאריאה (אנ') (ספרד) ננה דזאגנידזה (גאורגיה)
הלוח השני קאריסה ייפ (אנ') (ארצות הברית) אליזבת פאץ (אנ') (גרמניה) סונג יו'שין (סין)
הלוח השלישי דיוויה דשמוך (הודו) סאברינה וגה גוטיארס (אנ') (ספרד) אלינה דניאליאן (ארמניה)
הלוח הרביעי ואנטיקה אגראוואל (אנ') (הודו) אליס לי (שחמטאית) (אנ') (ארצות הברית) אנה סרקסיאן (אנ') (הודו)
לוח עתודה דנה כוכבי (ישראל) נודירה נאדיריאנובה (אנ') (אוזבקיסטן) לו מיאוי

נבחרת ישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרת ישראל סיימה במקום ה־13 עם 15 נקודות (7+ 1= 3-). ישראל פתחה עם שני ניצחנות על סורינאם (3.5–0.5) ואלבניה (4–0). בסיבוב השלישי היא הפסידה לאוקראינה (1–3), תיקו מול מונקו ולאחריו ניצחון על סקוטלנד (3–1). בסיבוב השישי היא הפסידה לאוסטרליה (1.5–2.5). בסיבובים השביעי – התשיעי ניצחה את שלוש הנבחרות הבאות: איחוד האמירויות הערביות (3.5–0.5), קולומביה (3–1) ומקסיקו (4–0). בסיבוב העשירי היא הפסידה לבולגריה (1.5–2.5). במחזור ה־11 היא הייתה אמורה לפגוש את נבחרת איראן אולם הנבחרת האיראנית לא התייצבה ונבחרת ישראל זכתה בניצחון טכני (4–0)[5]

המשתתפות הישראליות הגיעו לתוצאות הבאות:

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. הודעה על השתתפות נבחרת פליטים באולימפיאדת השחמט
  2. הודעה על הנבחרות שנרשמו
  3. 1 2 רשימת הזוכים, מאתר התחרות הרשמי
  4. תוצאות נבחרת ישראל בתחרות הפתוחה מאתר chess-results
  5. תוצאות נבחרת ישראל בתחרות לנשים מאתר chess-results