אוניות מחופות שריון מסדרת טרפלגר
 | |
| אה"מ טרפלגר | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | אוניית מערכה |
| צי |
 הצי המלכותי הבריטי |
| סדרה קודמת | אוניות מחופות שריון מסדרת ויקטוריה |
| סדרה עוקבת | אוניות המערכה מסדרת רויאל סובריין |
| אוניות בסדרה |
HMS Trafalgar, HMS Nile  |
| ציוני דרך עיקריים | |
| מספנה |
בסיס הצי המלכותי בפורטסמות' |
| תחילת הבנייה | 1886 |
| הושקה | 1887–1888 |
| תקופת הפעילות | 1890–1911 (כ־21 שנים) |
| אחריתה | 2 נגרטו |
| נתונים כלליים | |
| הֶדְחֶק | סטנדרטי: 11,940 טון, מקסימלי: 12,590 טון |
| אורך | 105 מטר |
| רוחב | 22 מטר |
| שוקע | 8.38 מטר |
| מהירות | 16.4 קשרים |
| גודל הצוות | 577 איש |
| טווח שיוט | 8,740 ק"מ במהירות 10 קשר |
| הנעה | 8 דוודים המזינים 2 מנועי קיטור בהספק 11,000 כוחות סוס |
| צורת הנעה | 2 מדחפים |
| שריון | שריון עיקרי – 356–508 מ"מ, שריון סיפון – 76 מ"מ, מחיצות – 356–406 מ"מ, צריחי תותחים – 457 מ"מ, קזמטים – 102–127 מ"מ, מגדל הניווט – 356 מ"מ |
| חימוש | 4 תותחים 13.5 אינץ' (343 מ"מ), 6 תותחים 4.7 אינץ' (120 מ"מ), 8 תותחים 6 ליטראות (2.2 אינץ', 57 מ"מ), 9 תותחים 3 פאונד (1.9 אינץ' (47 מ"מ)), 6 צינורות טורפדו |
  | |
שתי האוניות מחופות שריון מסדרת טרפלגר של הצי המלכותי הבריטי היו אוניות מחופות שריון מסוף המאה ה-19. שתיהן נקראו על שם קרבות ימיים שבהם ניצחו הבריטים במהלך מלחמות נפוליאון בפיקודו של אדמירל נלסון. שתי האוניות נקראו אה"מ נייל ואה"מ טרפלגר.
תכנון[עריכת קוד מקור | עריכה]
תכנית גובה וסיפון הימני, על פי הדיווח השנתי של Brassey 1888–9, מציג את החימוש המשני המתוכנן המקורי של שמונה תותחי 5 אינץ'
האוניות הונחו בשנת 1886, לאחר שתוכננו על ידי ויליאם הנרי וייט להיות גרסאות משופרות של סדרת אדמירל, בעלות הדחק גדול יותר כדי לאפשר הגנה משופרת. עם זאת הם הקריבו חגורת שריון מלאה עבור עובי גדול יותר באמצע האונייה בחגורה חלקית.
הן נועדו במקור לכלול חימוש משני של שמונה תותחי 5 אינץ' אבל זה שונה לשישה תותחי ירי מהיר 4.7 אינץ' לשימוש נגד סירות טורפדו תוקפות, מה שהוביל לעלייה במשקל של 60 טון, בין השאר בשל כמות התחמושת המוגברת שנישאה. זה היה אחד השינויים שהובילו לכך שהאוניות היו עם עודף משקל של 600 טון, מה שגרם לעלייה בשוקע של רגל.
אוניות הסדרה היו אוניות המלחמה עם בולט נמוך הלפני אחרונות שנבנו עבור הצי המלכותי. עיצוב זה היה מועדף במשך מספר שנים משום שהקטין את גודל המטרה שהאוניות הציגו לתותחי האויב בקרב, ומכיוון ששטח הגוף הקטן יותר איפשר שריון עבה יותר. עם זאת, כתוצאה מכך שהיה להן בולט של כ-15 רגל בלבד, כלי השיט לא היו מסוגלים להתמודד עם ים סוער מאוד. זה הוקל על ידי כך שהם בילו את רוב שירותם הפעיל בים התיכון הרגוע יחסית.
כאשר הן נבנו, משקיפים רבים העריכו יתר על המידה את פגיעותן של אוניות גדולות לטורפדות ואת חוסר היכולת הנתפסת להימנע מהן, מה שגרם להם להאמין שספינות מלחמה גדולות יוחלפו בהכרח בספינות קטנות יותר, פחות פגיעות ופחות יקרות. לדוגמה, ג'ון היברט, המזכיר הפרלמנטרי של האדמירליות, אמר לפרלמנט במרץ 1886: "אני חושב שאני יכול לומר בבטחה ששתי האוניות מחופות שריון הגדולות הללו יהיו ככל הנראה האחרונות מטיפוס זה שייבנו אי פעם במדינה זו או כל מדינה אחרת. בצרפת מפסיקים להמשיך בבנייה של אוניות מחופות שריון גדולות".
אוניות הסדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שם האונייה | המספנה | הונחה | הושקה | כניסתה לשירות |
|---|---|---|---|---|
| טרפלגר | מספנת פורטסמות' | 18 בינואר 1886 | 20 בספטמבר 1887 | 1890 |
| נייל | מספנת פמברוק | 8 באפריל 1886 | 27 במרץ 1888 | 10 ביולי 1891 |
