אונייגין (סרט, 1999)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אונייגין
Onegin
מבוסס על יבגני אונייגין עריכת הנתון בוויקינתונים
בימוי Martha Fiennes עריכת הנתון בוויקינתונים
הופק בידי Ileen Maisel, רייף פיינס עריכת הנתון בוויקינתונים
תסריט מייקל איגנטייף עריכת הנתון בוויקינתונים
עריכה ג'ים קלארק עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים ליב טיילר
מרטין דונובן
אלן ארמסטרונג
סיימון מקברני
לנה הידי
טובי סטיבנס
רייף פיינס
איירין וורת'
הארייט וולטר עריכת הנתון בוויקינתונים
מוזיקה Magnus Fiennes עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום רמי אדפרסין עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה סרטי סמואל גולדווין, נטפליקס עריכת הנתון בוויקינתונים
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 21 בספטמבר 2000 עריכת הנתון בוויקינתונים
משך הקרנה 106 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט צרפתית, אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סרט דרמה, סרט רומנטי, סרט מבוסס יצירה ספרותית עריכת הנתון בוויקינתונים
הכנסות באתר מוג'ו onegin
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אונייגיןאנגלית: Onegin) הוא סרט קולנוע בריטי-אמריקאי משנת 1999, בבימויה של מרתה פיינס ומהווה עיבוד קולנועי לרומן מאת אלכסנדר פושקין - "יבגני אונייגין".

סנט פטרסבורג הקרה של 1820 היא הרקע לחייו של יבגי אונייגין, רווק הולל ומבוקש. פטירתו של דוד עשיר מחזירה לאונייגין שלנוכח החגיגות נשאר ללא פרוטה בכיסיו, את היכולת להמשיך בחיי ההוללות שאליהם הורגל והופכת למקור הכנסה. אונייגין יורש את אחוזתו הכפרית של הדוד ומוצא את עצמו במרחבים הפתוחים מחוץ לעיר.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יבגני אונייגין הצעיר יוצא לדרך מסנט פטרסבורג לאחוזת דודו הגוסס כדי להיפרד ממנו ולהשתלט על הירושה לאחר מותו. עם זאת, הדוד מת לפני שאונייגין מגיע. יבגני, הבעלים החדש של האחוזה, מחליט להישאר לזמן מה בפרברים, שם הוא מקווה להתגבר על השעמום שרודף את הנציג המיושן הזה של צעירי הזהב מהבירה בדאגות חדשות.

מסתובב באדמותיו, הוא פוגש את שכנו, סטודנט באוניברסיטת גטינגן, המשורר הצעיר ולדימיר לנסקי. נוצרים ביניהם יחסי ידידות. לנסקי מספר לאונייגין על כלתו, הגברת הצעירה אולגה לארינה, המתגוררת בקרבת מקום עם אמה, אלמנתה לרינה ואחותה טטיאנה. הוא מזמין את אונייגין לפגישה עם בנות לארינה. טטיאנה הצעירה, שגדלה על רומנים רגשניים, מתאהבת ביבגני, השונה בתכלית מהסביבה הרגילה שלה. לא מסוגלת להכיל את רגשותיה, היא כותבת לו מכתב וידוי.

בנשף לכבוד יום השם של טטיאנה, יבגני מסביר בעדינות אך בהחלטיות לנערה שהאיחוד ביניהם הוא בלתי אפשרי: הוא מעריך את החופש שלו יותר מדי, חיי המשפחה הם לא בשבילו, האישה שהוא אוהב תשעמם אותו ברגע הוא מתרגל אליה, והיא, טטיאנה, לא אוהבת אותו, אלא דימוי מומצא. לאחר מכן, אונייגין מרשה לעצמו כמה חירויות ביחס לאולגה, כמובן כדי להירגע לאחר ההסבר הקשה. בתגובה לזעם של לנסקי, יבגני רומז באופן אירוני על קלות הדעת של אהובתו. התנהגותו של אונייגין מובילה לקריאה לדו-קרב. הוא לא רוצה לירות בעצמו, תוך שהוא מבין שהוא אשם בפני ולדימיר, אבל כללי הכבוד והשתתפותם של מספר רב של עדים בתיק מאלצים אותו להיענות לאתגר. לנסקי מת. טטיאנה, לאחר שהייתה עדה לדו-קרב ומותו של ולדימיר, חווה הלם קשה...

אונייגין עוזב את הכפר. אולגה מחפשת נחמה עם מעריצים חדשים. טטיאנה מבקרת בביתו של אונייגין בהיעדרו ולוקחת ספרים מספרייתו, שם, לפי הערות בשוליים, היא מתחילה להבין טוב יותר את הצעיר... בינתיים, לאחר שהתחתן עם אולגה, מאדאם לרינה לוקחת את טטיאנה למוסקבה לקרוב משפחתה, שעוזר להציג את טטיאנה לאליטה הגבוהה ובמהרה למצוא לה חתן ראוי.

העלילה קופצת שש שנים קדימה. אונייגין, שהגיע לסנט פטרסבורג מטיול ארוך מחוץ למדינה, פוגש את טטיאנה בנשף בביתו של בן דודו, הנסיך ניקיטין, גנרל, ולומד שהיא אשתו. אולגה גם התחתנה עם לוחם ההוסארים. טטיאנה מופיעה כאישה בוגרת, מקסימה ובטוחה בעצמה, המסוגלת לסובב את ראשו של אפילו רודף נשים ותיק כמו יבגני. הוא כותב לה מכתב ובו מודה בטעותו ומבקש ממנה להינשא לו, אבל טטיאנה לא עונה לו. לאחר מכן, אונייגין מגיע לביתם של הזוג ניקיטין ומתחנן לטטיאנה שתענה לו... היא אינה מכחישה שהיא עדיין אוהבת את יבגני, אך מסרבת לו, כי היא כבר נשואה ואינה יכולה לשנות את נדר הנישואין שלה. היא מבקשת ממנו בדמעות שלא יופיע שוב בחייה ויבגני נאלץ לעזוב...

שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העלילה היא פרשנות רופפת של הרומן. הדמויות מדברות בפרוזה והצילומים התקיימו בסנט פטרסבורג.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]