אלן ארמסטרונג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אלן ארמסטרונג
Alun Armstrong
אלן ארמסטרונג
אלן ארמסטרונג
לידה 17 ביולי 1946 (בן 73)
אנפילד פליין, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק שחקן, שחקן אופי, שחקן תיאטרון, שחקן קולנוע, שחקן טלוויזיה עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים ג'ו ארמסטרונג עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס אוליבייה לשחקן הטוב ביותר במחזמר
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אלן ארמסטרונגאנגלית: Alun Armstrong; נולד ב-17 ביולי 1946) הוא שחקן אופי אנגלי. ארמסטרונג גדל במחוז דרהאם שבצפון-מזרח אנגליה. הוא התחיל להתעניין במשחק כשהופיע במחזות שייקספיריים בבית הספר. מתחילת הקריירה שלו בשנות השבעים לדבריו הוא מגלם את "מלוא הספקטרום של דמויות מגרוטסקי ועד מחזות זמר... אני תמיד משחק דמויות צבעוניות מאוד, לעיתים קרובות קצת מטורפות, רודניות, פסיכוטיות".[1]

הקרדיטים הרבים שלו כוללים דמויות בעיבודים לכמה מספרי צ'ארלס דיקנס והבלש התמהוני בריאן ליין בסדרה סדר חדש (אנ'). ארמסטרונג הוא גם שחקן תיאטרון מוכשר והופיע במשך תשע שנים עם הלהקה השייקספירית המלכותית. הוא גילם את תנרדייה בהפקה המקורית בלונדון של המחזמר "עלובי החיים". על הופעתו בתפקיד הראשי במחזמר "סוויני וד" זכה ארמסטרונג בפרס אוליבייה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלן ארמסטרונג נולד באנפילד פליין קרוב לסטנלי שבמחוז דורהאם.[2] אביו היה כורה פחם ושני הוריו היו מטיפים מתודיסטים.[1] הוא למד בבית הספר באנפילד פליין,[3] אחר כך בבית ספר בקונסט, שם עודד אותו המורה לנסות לשחק. בכיתה השישית (אנ') הוא הופיע בתפקיד פטרוצ'יו במחזה "אילוף הסוררת" תפקיד שיגלם בעתיד עם הלהקה השייקספירית המלכותית.[4]

ב-1964 השתתף בבית ספר קיץ של התיאטרון הלאומי לנוער, אבל הרקע שלו והמבטא הצפוני שלו גרמו לו שירגיש חוסר שייכות.[2] ארמסטרונג נבחן לאקדמיה המלכותית לאמנות הדרמה אבל לא התקבל.[3] הוא למד אמנות באוניברסיטת ניוקאסל.[4] אבל גילה שהקורסים יומרניים וחש שאינו מתאים. אחרי שנתיים הוא סולק מהאוניברסיטה כי לא נכח בשיעורים.[1]

ארמסטרונג עבד כבנאי וכקברן לפני שהחליט לנסות שוב את המשחק. הוא התחיל לעבוד כעוזר מנהל במה בתיאטרון האמנויות בקיימברידג'. אחר כך הצטרף ללהקת תיאטרון בחינוך המזוהה עם התיאטרון הרפרטוארי של שפילד ושיחק בהפקות דרמה רדיופוניות בערוץ הרדיו Radio 4.[2]

קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1971 הופיע ארמסטרונג לראשונה בקולנוע בסרט "תפוס את קרטר".[5] הוא כתב מכתב לחברת ההפקה MGM כשגילה שהם מפיקים סרט בניוקאסל, והוזמן לפגוש את הבמאי מייק הודג'ס שהיה להוט ללהק שחקנים מקומיים.[6]

ארמסטרונג הופיע במספר סרטי קולנוע לרוב בתפקידי משנה. ב-1977 שיחק בתפקיד קטן בסרט "גשר אחד רחוק מדי" וגילם את אחד מחיילי הכוחות הבריטיים בקרב על ארנהם.[7] ב-1983 שיחק בסרט "המצור על יבשת קרול" בתפקיד מנהיג השודדים, טורקוויל.[8]

ב-1992 שיחק ארמסטרונג בסרט "משחקים פטריוטים" בתפקיד קצין SO-13. בסרט "לב אמיץ" מ-1995 הופיע בתפקיד האציל הסקוטי מורניי שבגד בוויליאם וולאס. ב-2001 שיחק בתפקיד מנהיג הכת המצרית באלטוס חאפז בסרט "המומיה חוזרת",[9] וב-2004 גילם את דמותו של פטרוס הקדוש במבטא ג'ורדי בסרט "מיליונים". עוד שיחק בתפקידים קטנים בסרט "סליפי הולו" (1999), "ואן הלסינג" (2004),[10] "אוליבר טוויסט" של רומן פולנסקי (2005) ובתפקיד הדוד גארו בסרט "אראגון" (2006).

טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך הקריירה שלו שיחק ארמסטרונג ביותר משמונים תפקידים שונים בהפקות טלוויזיוניות.[11] בשנות השבעים של המאה העשרים הופיע בסדרות טלוויזיה אחדות בהן בפרקים של "Whatever Happened to the Likely Lads?", "פורידג'" והסדרה "The Sweeney".[12]

ארמסטרונג לוהק בשתי סדרות שעסקו בכורי פחם בצפון-מזרח אנגליה. הוא גילם את ג'ו גאולן במיני-סדרה "כוכבים מציצים ממרום" (1974) המבוססת על רומן מאת ארצ'יבלד ג'וזף קרונין,[13] והופיע בדרמה "Days of Hope" בבימויו של קן לואץ' משנת 1975, המתרחשת במחוז דרהאם.[14] בראיון ב-2007 אמר ארמסטרונג כי הדרמה "Days of Hope" הייתה המועדפת עליו: "אהבתי אותה כי זאת דרמה על ההיסטוריה והרקע שלי, ואין דבר יותר טוב מזה".[1]

בסדרה הקומית "A Sharp Intake of Breath" גילם ארמסטרונג דמויות שונות המסבכות את חייו של הדמות הראשית בגילומו של דייוויד ג'ייסון. ב-1988 הופיע בתפקיד סגן המנהל הקשוח במחזה הטלוויזיוני "Our Day Out" מאת וילי ראסל (אנ'), העוסקת בקבוצת תלמידים מעוטי יכולת שיוצאים ליום טיול.[15] ב-1981 כיכב בדרמה "Get Lost" של רשת יורקשייר טלוויז'ן.[16]

ארמסטרונג גילם דמויות אחדות מספריו של צ'ארלס דיקנס. במחזה "חייו והרפתקאותיו של ניקולס ניקלבי" הפקה של הלהקה השייקספירית המלכותית של הרומן "ניקולס ניקלבי" הוא שיחק בתפקיד ווקפורד סקווירס ומר ווגסטאף. ב-1982 צולם המחזה לטלוויזיה.[17] הוא גם הופיע בשתי גרסאות של הרומן "אוליבר טוויסט", ב-1999 שיחק בתפקיד קפטן פלמינג, אביה של אגנס פלמינג במיני-סדרה "אוליבר טוויסט",[18] ובסרט משנת 2005 בבימויו של רומן פולנסקי גילם את השופט פאנג.[19] ב-1999 שיחק בתפקיד דניאל פגוטי במיני-סדרה "דייוויד קופרפילד",[20] ב-2005 גילם את המפקח באקט בסדרת הטלוויזיה "בית קדרות" בעיבוד לרומן באותו שם.[21] ב-2008 שיחק בתפקיד כפול של האחים ג'רמיה ואפרים פליטוויץ' בסדרה "דוריט הקטנה",[22] וב-2012 הופיע בתפקיד חירם גרוגיוס בסרט "התעלומה של אדווין דרוד".[23] ארמסטרונג היה מעריץ של דיקנס מאז שקרא בקול את הספר "דייוויד קופרפילד" בבית הספר. הוא זכר במיוחד את בית הסירה של דן פגוטי, וכדי לשחק בתפקיד זה דחה הצעה להשתתף בסרט "צייד לבן, לב שחור" של קלינט איסטווד.[24]

ב-1996 שיחק ארמסטרונג בסדרת הטלוויזיה "ידידינו בצפון" בתפקיד אוסטין דונהיו, דמות המבוססת על הפוליטיקאי ט. דן סמית' (אנ').[25] ב-1999 גילם את דמותו של הנרי פוקס, פוליטיקאי מהמאה ה-18, במיני-סדרה של ה-BBC "אריסטוקרטים". ב-2000 שיחק בתפקיד ג'ורג' אולדפילד בסרט הטלוויזיה "This Is Personal: The Hunt for the Yorkshire Ripper", וגילם דמות של שוטר במשטרת מערב יורקשייר.[26] על תפקיד זה היה מועמד לפרס "Royal Television Society".

ב-2002 שיחק בעונה השנייה של הסדרה "Bedtime" בתפקיד אלמן המודאג מהתנהגותו החשודה של בנו.[27] ב-2003 כיכב לצדה של ברנדה בלתין במיני-סדרה "בין הסדינים" שגילמו זוג נשוי בטיפול מיני.[28] בעיבוד של הספר "המלחמה של קארי" שיחק ארמסטרונג בתפקיד איש קפדן שבאי רצון מקבל לביתו שני ילדים שפונו לוויילס בתקופת מלחמת העולם השנייה.[29]

אמסטרונג ידוע מהופעתו בתפקיד בריאן ליין בסדרה "סדר חדש" על קבוצה של בלשי משטרה לשבעבר שעוזרים בפענוח מקרי פשיעה ישנים במשטרת המטרופולין של לונדון. באוגוסט 2010, אחרי עשר עונות בסדרה הודיע ארמסטרונג שהוא עוזב את הסדרה.[30] אחר כך ביקרו השחקנים בראיון ב"רדיו טיימס" את הכותבים של הסדרה,[31]

בתקופה ששיחק ב"סדר חדש" המשיך ארמסטרונג להופיע גם בהפקות אחרות. ב-2004 כיכב בסרט הטלוויזיה "כשאהיה בן 64" על אודות מורה בגמלאות שמתחיל מערכת יחסים עם גבר אחר. הוא קיבל את התפקיד למרות חששותיו מצילום סצנת אהבה עם השחקן פול פרימן, כי הוא חשב שזה סיפור יפה ומעורר מחשבה.[2][32] ב-2006 כיכב בדרמה "The Girls Who Came to Stay" על אודות זוג בריטי שמקבל לביתו שתי נערות שהיו חשופות להשפעות של אסון צ'רנוביל.[33] ב-2008 שיחק בדוקודרמה "Filth" בתפקיד בעלה של הפעילה החברתית מרי וייטהאוס (אנ').[34]

מ-2009 ועד 2011 שיחק ארמסטרונג בתפקיד ג'ון סאותהאוס, המנטור של ויליאם גארו, בסדרת הדרמה התקופתית "Garrow's Law".[35] ב-2012 גילם את רוזן נורת'מברלנד בעיבוד למחזה "הנרי הרביעי, חלק ראשון וחלק שני" בסדרת ה-BBC "הכתר החלול". בנו ג'ו ארמסטרונג שיחק בתפקיד הוטספור הבן של נורת'ברלנד. ב-2014 הופיע ארמסטרונג בסדרת האימה של שואוטיים "פני דרדפול" בתפקיד וינסנט ברנד, השחקן שמעסיק את המפלצת של פרנקנשטיין.[36] ב-2014 הופיע בתפקיד אורח בספיישל חג המולד של סדרת הדרמה התקופתית "אחוזת דאונטון".[37]

תיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לעבודתו בקולנוע וטלוויזיה ארמסטרונג שיחק בהפקות תיאטרון רבות. אחד מתפקידיו הראשונים היה בילי ספנסר במחזה "The Changing Room" מאת דייוויד סטורי (אנ') שהועלה בשנת 1971 בתיאטרון רויאל קורט בבימויו של לינדזי אנדרסון (אנ'). ב-1975 גילם את טאצ'סטון במחזה "כטוב בעיניכם" בבימויו של פיטר גיל בתיאטרון נוטינגהאם פלייהאוס.[38]

בין השנים 1979 ל-1988 הופיע ארמסטרונג עם הלהקה השייקספירית המלכותית. בשנים 1979–1980 שיחק בסיבוב הופעות ובדונמאר ורהאוס בתפקיד דוגברי במחזה "מהומה רבה על לא דבר" ובתפקיד אצדק ב"מעגל הגיר הקווקזי".

ב-1981 הצטרף ארמסטרונג לצוות השחקנים של ההפקה הבימתית "חייו והרפתקאותיו של ניקולס ניקלבי" שאורכה שמונה שעות, עיבוד לרומן "ניקולס ניקלבי" מאת צ'ארלס דיקנס, וגילם את ווקפורד סקווירס. המחזה הוצג בסיבוב הופעות ואחר כך בתיאטרון פלימות' בברודוויי.[39] ב-1982 צולמה ההצגה לטלוויזיה בהופעה בתיאטרון אולד ויק.

בהפקות של תיאטרון רויאל שייקספיר, תיאטרון רויאל בניוקאסל ובתיאטרון ברביקן שיחק ארמסטרונג בתפקיד טרינקולו במחזה "הסערה" ובתפקיד פטרוצ'יו במחזה "אילוף הסוררת" לצדה של שינייד קיוזאק בתפקיד קייט. ב-1983 הופיע בתפקיד ראלף טרפדור במחזה "The Roaring Girl" בכיכובה של הלן מירן. ב-1984 שיחק בתפקיד לאונטס במחזה "אגדת חורף" ואת ג'ון פרוקטור במחזה "ציד המכשפות" בסיור הופעות לאומי שכלל הופעות בכנסיית כרייסט בסטפיטלפילדס (אנ'), וב-1985 בסיור הופעות בפולין. בעונה של 1985–1986 הופיע בתפקיד תרסיטס במחזה "טרוילוס וקרסידה".

בסתיו 1985 לוהק ארמסטרונג לתפקיד, שהוא כנראה הידוע ביותר שלו בתיאטרון, תנרדייה בהפקה המקורית בלונדון של המחזמר "עלובי החיים". תנרדייה ואשתו, בגילומה של סוזן ג'יין טאנר, מנהלים פונדק שעסקיהם המפוקפקים מתגלים בשיר "בעל הפונדק". ארמסטרונג תיאר את תנרדייה כ"דמות נתעבת וקומית".[40]

ארמסטרונג היה אחד הראשונים שלוהקו למחזמר, יחד עם חבריו ללהקה השייקספירית המלכותית, סו ג'יין טאנר ורוג'ר אלאם. הוא עזר לעבות את הדמות במיוחד בשיר במערכה השנייה "כלב אוכל כלב". הוא הופתע מהצלחת "עלובי החיים" ואמר "זה היה שונה ממחזות זמר אחרים. הוא מושר לכל אורך ההצגה וגם בסגנון מעט אופראי; לא חשבתי שהוא יהיה מאוד פופולרי".[40] אחרי שנה עזב את ההפקה כי התחיל להשתעמם ורצה לעסוק בדברים אחרים.[40]

הוא שר בהקלטה של המחזמר עם צוות השחקנים הלונדוני המקורי. באוקטובר 1995 חזר וגילם את התפקיד, לצדה של ג'ני גאלוויי בתפקיד גברת תנרדייה בקונצרט של "עלובי החיים" (אנ') באלברט הול, הופעה שצולמה והופצה על גבי DVD. הוא גם השתתף בקונצרט לציון 25 שנה למחזמר, אולם הפעם מאט לוקאס גילם את תנרדייה.[41]

ב-1985 היה ארמסטרונג מועמד לשני פרסי אוליבייה: האחד להופעה מצוינת של שחקן במחזמר על תפקידו ב"עלובי החיים" והשני בקטגוריית שחקן השנה על הופעתו במחזות "ציד המכשפות" ו"אגדת חורף".[42] ב-1988 היה שוב מועמד לפרס אוליבייה על גילום הדמות ברבאס בהפקה של הלהקה השייקספירית המלכותית למחזה "היהודי ממלטה", ובתפקיד קפטן בהפקה של התיאטרון המלכותי הלאומי למחזה "האב" מאת יוהאן אוגוסט סטרינדברג.[43]

ב-1989 ו-1990 שיחק ארמסטרונג בתפקיד איימבל קסטגנט בהפקה קצרת הימים של המחזמר "אשת האופה" בתיאטרון פניקס. ההפקה בבימויו של טרוור נאן זכתה לביקורות חיוביות אבל לא משכה את קהל הצופים וירדה אחרי 56 הצגות. על הופעתו במחזמר היה ארמסטרונג מועמד לפרס אוליבייה להופעה המצוינת של השנה במחזמר.[44]

ב-1994 זכה ארמסטרונג בפרס אוליבייה לשחקן הטוב ביותר במחזמר על תפקידו במחזמר "סוויני טוד" בהפקה המחודשת בלונדון בתיאטרון הלאומי. המחזה זכה גם בפרס "ההפקה המחודשת של מחזמר הטובה ביותר", וג'וליה מקנזי שכיכבה לצדו זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר במחזמר.[45]

ב-1995 גילם ארמסטרונג את דמותו של אלברט איינשטיין במחזה "Insignificance" מאת טרי ג'ונסון,[46] וב-1996 שיחק בתפקיד חאם במחזה "סוף משחק" מאת סמואל בקט.[47] בשנים 1996 ו-1997 כיכב בתפקיד וילי לומן בהפקה של התיאטרון הלאומי למחזה "מותו של סוכן". ב-1997 ו-1998 הופיע בקומדיה "The Front Page" בבימויו של סם מנדס בתיאטרון דונמאר ורהאוס.[48]

ב-2002 קיבל בהתראה קצרה תפקיד ראשי במחזה "Mappa Mundi" מאת שלה סטיבנסון (אנ') כמחליפו של איאן הולם שפרש בשל מחלה. ב-2006 חזר להופיע על במת התיאטרון לככב בהפקה של טרוור נאן למחזה "The Royal Hunt of the Sun" בתיאטרון הלאומי. ב-2012 שיחק במופע הפרומס בתפקיד אלפרד דוליטל בהפקה של "גבירתי הנאווה" בכיכובם של אנלין ביצ'י ואנתוני אנדרוז.[49] ב-2014 שיחק בקומדיה השחורה "המלך הולך למות" מאת אז'ן יונסקו בסטודיו יוסטינוב של התיאטרון המלכותי.[50]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאלן ארמסטרונג ולאשתו סו יש שלושה בנים: טום, ג'ו ודן. ג'ו ארמסטרונג אף הוא שחקן.[3] האב ובנו שיחקו גרסה צעירה ומבוגרת של אותה דמות בדרמה "A Passionate Woman" של ה-BBC משנת 2010,[51] וב-2012 הם גילמו את נורת'מברלנד ובנו הוטספור בעיבוד של ה-BBC למחזה "הנרי הרביעי". דן ארמסטרונג הוא מוזיקאי וחבר בלהקת האינדי רוק קלוק אופרה (אנ'). אלן ארמסטרונג הופיע בווידאו קליפ של שירם "The Lost Buoys".[52]

ביולי 2009 הוענקו לארמסטרונג שני תוארי כבוד על תרומתו לתחות האמנות. הוא קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת איסט אנגליה (אנ'), ודוקטורט לשם כבוד מאוניברסיטת סנדרלנד (אנ').

הוא אוהד נלהב של מועדון הכדורגל AFC Wimbledon (אנ'), כמו הדמות שהוא מגלם בסדרה "סדר חדש".

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה שם שם באנגלית תפקיד הערות
1971 במעגל הנקמה Get Carter קית'
1973 The 14 טומי
1973 The Sex Victims ג'ורג' סרט קצר
1976 Don't Tell the Lads
1976 The Likely Lads מילקמן
1977 גשר אחד רחוק מדי A Bridge Too Far קורפורל דייוויס
1977 הדואליסטים The Duellists לאקורב
1981 אהובת הקצין הצרפתי The French Lieutenant's Woman גריימס
1983 המצור על יבשת קרול Krull טורקוויל
1985 Billy the Kid and the Green Baize Vampire מקסוול רנדל
1985 Number One בלקפול סרג'נט
1989 The Childeater סטפנו סרט קצר
1989 That Summer of White Roses זמבה שם הפצה נוסף "Djavolji raj"
1990 צייד לבן, לב שחור White Hunter Black Heart ראלף לוקהרט
1991 חברות מאמריקה American Friends ד"ר ויקס
1991 London Kills Me ג'ון סטון
1992 הכחול העמוק Blue Ice אוסגוד
1992 My Little Eye אבא סרט קצר
1992 משחקים פטריוטים Patriot Games סרג'נט אוונס
1992 שבריר שנייה Split Second ת'רשר
1994 הסייח השחור Black Beauty רובן סמית'
1995 בגידות מאחורי הקלעים An Awfully Big Adventure הדוד ורנון
1995 לב אמיץ Braveheart מורניי
1997 המלאך The Saint המפקח טיל
1999 גריניץ' - זמן אפס G:MT – Greenwich Mean Time הדוד הנרי
1999 אוניגין Onegin זרצקי
1999 סליפי הולו Sleepy Hollow
1999 איתך או בלעדייך With or Without You סמי
2000 פרחים בשדה הקרב Harrison's Flowers סמואל ברובק
2000 סימן חיים Proof of Life וייאט
2001 המומיה חוזרת The Mummy Returns בלטוס חאפז
2001 Strictly Sinatra ביל
2003 זה הכל אהבה It's All About Love דייוויד
2003 Paradise Found פיסארו
2004 מיליונים Millions פטרוס הקדוש
2004 ואן הלסינג Van Helsing קרדינל ג'ינט
2004 ואן הלסינג: המשימה לונדון Van Helsing: The London Assignment קרדינל ג'ינט
2005 אוליבר טוויסט Oliver Twist השופט פאנג
2006 אראגון Eragon הדוד גארו
2006 A Ticket Too Far אבא סרט קצר
2012 The Lost Buoys טייקון
2016 Golden Years סיד

טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה שם שם באנגלית תפקיד הערות
1971 Advent of Steam ויליאם הדלי (אנ') בפרק "The Iron Horse"
1972 Dividing Fence ג'ורדי גילרוי
1972 General Hospital קן הרטלי סדרת טלוויזיה
1972 New Scotland Yard ריי דייוויס בפרק "The Wrong 'Un"
1972 Villains טרנס 'טל' בולדון סדרת טלוויזיה
1973 Armchair 30 גלייזר בפרק "Ross Evans' Story"
1973 Hunter's Walk נהג משאית בפרק "Discretion"
1973 Only Make Believe מייקל בידל חלק מהסדרה "Play for Today"
1973 Six Days of Justice ויליאמסון בפרק "The Complaint"
1973 Softly, Softly: Taskforce דייוויד מילר בפרק "A Quiet Man"
1973 Thriller מייק בפרק "The Eyes Have It"
1974 Easy Go חלק מסדרת " Play for Today"
1974 האב בראון Father Brown ג'ו בפרק "The Hammer of God"
1974 Justice בוב גרהאם בפרק "It's Always a Gamble"
1974 Sporting Scenes ברני בפרק "The Needle Match"
1974 Whatever Happened to the Likely Lads? דאגי סקאפי בפרק "Conduct Unbecoming"
1975 Days of Hope בילי שפרד מיני-סדרה
1975 העין הציבורית Public Eye וינס גרגסון בפרק "The Fatted Calf"
1975 The Squirrels ג'ים בפרק "The Favourite"
1975 כוכבים מציצים ממרום The Stars Look Down ג'ו גאולן מיני-סדרה
1975 היחידה The Sweeney פיטר ג'נר בפרק "Stay Lucky Eh?"
1976 Chester Mystery Plays לייטבורן / סקונדוס דמון
1976 The New Avengers ג'ורג' האריס בפרק "Dirtier by the Dozen"
1977 Centre Play ריצ'רד קליוס בפרק "Risking It"
1977 Our Day Out מר בריגס כחלק מסדרת "Play of the Week"
1977 Shooting the Chandelier ברודוביץ' כחלק מסדרת "Play of the Week"
1977 פורידג' Porridge ספראגון בפרק "A Test of Character"
1977 Romance ויבר בפרק "House of Men"
1977 The Squirrels סוויני בפרק "Shoulder to Shoulder"
1978 אויב על סף ביתי Enemy at the Door לואיס מנדוזה בפרק "Officers of the Law"
1978 Freedom of the Dig
1978 ליזה Liza מיכאלביץ' כחלק מסדרת "Play of the Week"
1978 Z-Cars מפקח בילוש בולי בפרק "Pressure"
1978–1979 A Sharp Intake of Breath תפקידים שונים
1979 All Day on the Sands אבא כחלק מסדרת מחזות מאת אלן בנט
1979 מידה כנגד מידה Measure for Measure פרובוסט
1980 Armchair Thriller טרהירן בפרק "Fear of God"
1981 Get Lost! נוויל קיטון
1981 One in a Thousand דיק הייז דרמה דוקומנטרית
1982 חייו והרפתקאותיו של ניקולס ניקלבי The Life and Adventures of Nicholas Nickleby ווקפורד סקווירס / מר וגסטאף הפקה בימתית שצולמה לטלוויזיה
1983 Mr. Moon's Last Case המספר מחזה טלוויזיוני
1984 The Book Tower מנחה סדרת טלוויזיה לילדים
1984 The House מר סמת' סרט טלוויזיה
1984 Sharing Time לוק בפרק "Guilt on the Gingerbread"
1985 Bulman סמל בילוש פיגס בפרק "Death of a Hitman"
1988 Number 27 מארי לסטר
1988 סיפורי עמים The Storyteller טרול (דיבוב) בפרק "The True Bride"
1988 This is David Lander חבר המועצה סטנלינג בפרק "Not a Pretty Site"
1989 A Night on the Tyne וילי סרט טלוויזיה
1989 Nineteen 96 פקד בילוש פרנק בורוז כחלק מסדרת "Screen One"
1990 Looking after Number One דיק כחלק מסדרת "Screenplay Firsts"
1990 Sticky Wickets אוונס
1990 The Widowmaker אבא סרט טלוויזיה
1991 Murder in Eden סרג'נט מקגינג מיני-סדרה
1991 Stanley and the Women רופוס הילטון מיני-סדרה
1992 Goodbye Cruel World רוי גרייד מיני-סדרה
1992 המפקח מורס Inspector Morse פקד הולסבי בפרק "Happy Families"
1992 The Life and Times of Henry Pratt הדוד טדי מיני-סדרה
1992 נשואים פלוס Married... with Children טרוור בפרק "England Show"
1992 Shakespeare: The Animated Tales קליבן במחזה "הסערה"
1993 Goggle-Eyes ג'רלד פוקנר מיני-סדרה
1994 Doggin' Around צ'ארלי פוסטר סרט טלוויזיה
1994 מקגייוור MacGyver: Trail to Doomsday פקד קאפשו סרט טלוויזיה
1995 Sorry about Last Night מיקי סרט טלוויזיה
1996 Brazen Hussies ג'ימי הרדקאסל סרט טלוויזיה
1996 Breaking the Code מיק רוס סרט טלוויזיה
1996 Our Friends in the North אוסטין דונויו מיני-סדרה
1996 אגדות מעולם המסתורין Tales from the Crypt המפקח הרברט בפרק "Confession"
1996 Witness Against Hitler הראלד פולצ'או סרט טלוויזיה
1997 Underworld טדי מידלמאס
1998 In the Red פקד פרנק ג'פרסון מיני-סדרה
1998 Shell Shock המספר תוכנית דוקומנטרית
1999 אריסטוקרטים Aristocrats הנרי פוקס מיני-סדרה
1999 דייוויד קופרפילד David Copperfield דניאל פגוטי סרט טלוויזיה
1999 אוליבר טוויסט Oliver Twist מר פלמינג מיני-סדרה
2000 7Up 2000 קריינות סדרה דוקומנטרית
2000 Challenger: Go for Launch קריינות סדרה דוקומנטרית
2000 This Is Personal: The Hunt for the Yorkshire Ripper ג'ורג' אולדפילד סרט טלוויזיה
מועמדות לפרס Royal Television Society
2001 אדריאן מול Adrian Mole: the Cappuccino Years ג'ורג' מול
2001 Extinct קריינות סדרה דוקומנטרית
2001 Score ג'ורג' דבון סרט טלוויזיה
2001 Waiters אוסקר
2002 Bedtime ניל הנשל עונה שנייה
2002 Inquisition מרטין סרט טלוויזיה
2002 Sparkhouse ריצ'רד בוטון סרט טלוויזיה
2003 בין הסדינים Between the Sheets פיטר דילייני מיני-סדרה
2003 Messiah 2: Vengeance is Mine פקד צ'ארלי מקינטייר מיני-סדרה
2003–2013, 2015 סדר חדש New Tricks בריאן ליין סדרת טלוויזיה עונות 1 - 10
2004 המלחמה של קארי Carrie's War סמואל אוונס סרט טלוויזיה
2004 When I'm 64 ג'ים סרט טלוויזיה
2005 בית קדרות Bleak House המפקח באקט מיני-סדרה
2006 The Girls Who Came to Stay בוב ג'נקינס סרט טלוויזיה
2007 The Dinner Party ג'ים סרט טלוויזיה
2008 Filth: The Mary Whitehouse Story ארנסט וייטהאוס סרט טלוויזיה
2008 דוריט הקטנה Little Dorrit ג'רמיה ואפרים פלינטוויץ' מיני-סדרה
2009–2011 Garrow's Law ג'ון סאות'האוס סדרת טלוויזיה
2010 A Passionate Woman דונלד סרט טלוויזיה
2012 התעלומה של אדווין דרוד The Mystery of Edwin Drood היראם גרוגיוס סרט טלוויזיה
2012 הכתר החלול The Hollow Crown רוזן נורת'מברלנד
2014 פני דרדפול Penny Dreadful וינסנט ברנד סדרת טלוויזיה
2014 אחוזת דאונטון Downton Abbey הבאטלר סטוול ספיישל חג המולד עונה חמישית

תפקידים בתיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה שם מחזאי תפקיד תיאטרון הערות
1971 I Was Hitler's Maid כריסטופר וילקינסון אדולף היטלר תיאטרון קינגס הד, לונדון
1971 The Changing Room דייוויד סטורי (אנ') בילי ספנסר תיאטרון רויאל קורט, לונדון
1973 דרקולה Dracula ברם סטוקר
סטנלי איבלינג (אנ')
רנפילד תיאטרון בוש, לונדון
1973 A Fart for Europe הווארד ברנטון (אנ')
דייוויד אדגר (אנ')
אדגר תיאטרון רויאל קורט, לונדון
1973 קרומוול הווארד ברנטון מורגן וולאס תיאטרון רויאל קורט, לונדון
1975 כטוב בעיניכם ויליאם שייקספיר טאצ'סטון נוטינגהאם פלייהאוס
1976 בני האור דייוויד רודקין (אנ') יסקנב תיאטרון האוניברסיטה, ניוקאסל
1976 Mother's Day דייוויד סטורי גורדון תיאטרון רויאל קורט, לונדון
1978 The Passion טוני האריסון (אנ') חייל תיאטרון קוטסלו
1978 One for the Road וילי ראסל (אנ') דניס סיור הופעות שמות נוספים: "Dennis the Menace"
"Happy Returns"
1979–1980 מהומה רבה על לא דבר Happy Returns דוגברי דונמאר ורהאוס, לונדון הלהקה השייקספירית המלכותית
1979–1980 מעגל הגיר הקווקזי ברטולט ברכט אצדק דונמאר ורהאוס, לונדון הלהקה השייקספירית המלכותית
1980 Bastard Angel בארי קיפי (אנ') אלן דונמאר ורהאוס, לונדון הלהקה השייקספירית המלכותית
1980 The Loud Boy's Life הווארד בארקר (אנ') הארי בארקר
ליונל פרונטג'
נורמן ליתרס
דונמאר ורהאוס, לונדון הלהקה השייקספירית המלכותית
1981–1982 חייו והרפתקאותיו של ניקולס ניקלבי צ'ארלס דיקנס
עיבוד דייוויד אדגר
ווקפורד סקווירס תיאטרון אלדוויץ'
תיאטרון פלימות'
ברודוויי
אולד ויק, לונדון (צולם לטלוויזיה)
הלהקה השייקספירית המלכותית
1982–1983 הסערה ויליאם שייקספיר טרינקולו תיאטרון רויאל שייקספיר, סטרטפורד
תיאטרון רויאל, ניוקאסל
תיאטרון ברביקן, לונדון
הלהקה השייקספירית המלכותית
1982–1983 אילוף הסוררת ויליאם שייקספיר פטרוצ'יו תיאטרון רויאל שייקספיר, סטרטפורד
תיאטרון רויאל, ניוקאסל
תיאטרון ברביקן, לונדון
הלהקה השייקספירית המלכותית
1983 The Roaring Girl תומאס מידלטון (אנ')
תומאס דקר (אנ')
ראלף טרפדור תיאטרון רויאל שייקספיר, סטרטפורד
תיאטרון ברביקן, לונדון
הלהקה השייקספירית המלכותית
1983 Reflections ג'ספר רות'הם (אנ') שחקן גולבנקיאן סטודיו, ניוקאסל הלהקה השייקספירית המלכותית
1984 Serjeant Musgrave's Dance ג'ון ארדן (אנ') טוראי הרסט אולד ויק, לונדון
1984–1985 ציד המכשפות ארתור מילר כנסייה (אנ') בספיטלפילד
סיור הופעות בפולין
הלהקה השייקספירית המלכותית
מועמדות לפרס לורנס אוליבייה לשחקן הטוב ביותר
1984–1985 אגדת חורף ויליאם שייקספיר לאונטס הלהקה השייקספירית המלכותית
1985–1986 טרוילוס וקרסידה ויליאם שייקספיר תרסיטס תיאטרון רויאל שייקספיר
1985–1986 עלובי החיים קלוד-מישל שנברג
אלן בובליל
הרברט קרצמר
תנרדייה תיאטרון ברביקן, לונדון
תיאטרון פאלאס
הלהקה השייקספירית המלכותית
מועמדות לפרס אוליבייה
1987–1988 Fashion דאג לוסי (Doug Lucie) סטיוארט קלארק תיאטרון "The Other Place", סטרטפורד
תיאטרון "The Pit", לונדון
הלהקה השייקספירית המלכותית
1987–1988 היהודי ממלטה כריסטופר מרלו היהודי באראבס תיאטרון סוואן, סטרטפורד
תיאטרון ברביקן, לונדון
הלהקה השייקספירית המלכותית
1988 האב יוהאן אוגוסט סטרינדברג הקפטן תיאטרון קוטסלו מועמדות לפרס לורנס אוליבייה לשחקן השנה בהפקה מחודשת
1989–1990 The Baker's Wife סטפן שוורץ (אנ')
ג'וזף סטיין (אנ')
תיאטרון פניקס מועמדות לפרס אוליבייה
1993 הספר השטן מרחוב פליט סטיבן סונדהיים
יו וילר (אנ')
סוויני טוד תיאטרון קוטסלו, לונדון זכייה בפרס אוליבייה
1995 Insignificance טרי ג'ונסון (אנ') אלברט איינשטיין דונמאר ורהאוס, לונדון
1995 Les Misérables: The Dream Cast in Concert קלוד-מישל שנברג
אלן בובליל
הרברט קרצמר
תנרדייה אלברט הול, לונדון
1996 סוף משחק סמואל בקט חאם דונמאר ורהאוס, לונדון
1996–1997 מותו של סוכן ארתור מילר וילי לומן תיאטרון ליטלטון, לונדון
1997–1998 The Front Page בן הכט
צ'ארלס מקארתור
וולטר ברנס דונמאר ורהאוס, לונדון
2002 Mappa Mundi שילה סטיבנסון (אנ') ג'ק תיאטרון קוטסלו, לונדון
2006 The Royal Hunt of the Sun פיטר שאפר פרנסיסקו פיסארו תיאטרון אוליבייה, לונדון
2009 A House Not Meant to Stand טנסי ויליאמס קורנליוס מקורקל דונמאר ורהאוס, לונדון
2012 גבירתי הנאווה אלן ג'יי לרנר
פרדריק לאו
אלפרד דוליטל רויאל אלברט הול, לונדון הפרומס
2013 Family Voices
Victoria Station
הרולד פינטר טרפלגר סטודיוס, לונדון
2014 Exit the King המלך הולך למות אז'ן יונסקו המלך ברנגר יוסטינוב סטודיו, תיאטרון רויאל, באת'

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אלן ארמסטרונג בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 Kalina, Paul, "Old Hand Returns with New Tricks", The Age, 8 November 2007. Retrieved 2011-02-02.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 Keal, Graham, "Alun's Glad to Be Gay", Sunday Sun, 18 July 2004.
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 Oglethorpe, Tim "Me and my school photo: Alun Armstrong remembers getting caned and working with Michael Caine", Daily Mail, 26 November 2011. Retrieved 2011-11-26.
  4. ^ 4.0 4.1 Lockyer, Daphne, "Alun Armstrong", TES Magazine, 27 June 2008. Retrieved 2011-02-06.
  5. ^ Chibnall, Steve (2003). Get Carter: The British Film Guide 6, London: I B Tauris & Co Ltd., p. 34 ISBN 978-1-86064-910-3.
  6. ^ Mitchell, Wendy, "Get Armstrong", Screen Daily, 23 March 2011. Retrieved 2011-04-28.
  7. ^ Cummings, Mike, "Alun Armstrong", All Movie Guide. Retrieved 2011-02-12.
  8. ^ Maslin, Janet, "Movie Review: Krull (1983): Adventure with Magic and a Beast", The New York Times, 29 July 1983. Retrieved 2011-02-10.
  9. ^ "The Mummy Returns", Theiapolis Cinema. Retrieved 2011-02-11.
  10. ^ Geary, Christopher, "Van Helsing", The Zone. Retrieved 2011-02-10.
  11. ^ "Alun Armstrong", BFI Film and TV Database. Retrieved 2011-02-12.
  12. ^ "BBC Drama People Index: Alun Armstrong", BBC. Retrieved 2011-02-10.
  13. ^ "The Stars Look Down", BFI Film and TV Database. Retrieved 2011-02-10.
  14. ^ Williams, Tony, "Days of Hope", Senses of Cinema. Retrieved 2011-02-06.
  15. ^ "Our Day Out", Willy Russell website. Retrieved 2011-02-10.
  16. ^ "The Beiderbecke Tapes", BFI Screenonline. Retrieved 2011-02-10.
  17. ^ Sinyard, Neil, "The Life and Adventures of Nicholas Nickleby", BFI Screenonline. Retrieved 2011-02-10.
  18. ^ "Oliver Twist", PBS. Retrieved 2011-02-10.
  19. ^ Romney, Jonathan, "Oliver Twist", The Independent, 9 October 2005. Retrieved 2011-02-10.
  20. ^ "David Copperfield", PBS. Retrieved 2011-02-10.
  21. ^ "Bleak House", PBS. Retrieved 2011-02-10.
  22. ^ "Little Dorrit", PBS. Retrieved 2011-02-10.
  23. ^ "Cast announced for The Mystery Of Edwin Drood on BBC Two", BBC Press Office, 2 September 2011. Retrieved 2011-09-02.
  24. ^ "Dan Peggotty: Alun Armstrong", PBS. Retrieved 2011-02-12.
  25. ^ O'Neill, Martin, "Labour's Friends in the North", New Statesman, 3 December 2007. Retrieved 2011-01-29.
  26. ^ Sloan, Billy, "TV preview; Policeman who ended up Ripper's 14th victim", Yorkshire Post, 23 January 2000. Retrieved 2011-02-02.
  27. ^ "Bedtime", BBC. Retrieved 2011-02-10.
  28. ^ Grant, Frances, "Sexual Healing in the 'burbs", New Zealand Herald, 9 December 2004. Retrieved 2011-02-11.
  29. ^ "Carrie's War", PBS. Retrieved 2011-02-11.
  30. ^ Robertson, Colin. "New Tricks has been dealt another blow after star Alun Armstrong announced he is quitting", The Sun, 23 August 2012. Retrieved 2012-08-23.
  31. ^ "Stars of New Tricks criticise the show's writers". Radio Times. 21 באוגוסט 2012. בדיקה אחרונה ב-28 באוגוסט 2013. 
  32. ^ "When I'm 64", BBC Press Office, 2 July 2004. Retrieved 2001-02-13.
  33. ^ "Alun Armstrong on The Girls Who Came to Stay", Memorable TV, 14 April 2006.
  34. ^ Wiegand, David, "TV Review: Filth and a Crusading Housewife", San Francisco Chronicle, 14 November 2008. Retrieved 2011-02-12.
  35. ^ "Garrow's Law", BBC. Retrieved 2011-02-10.
  36. ^ Grode, Eric (25 במאי 2014). "‘Penny Dreadful’ Recap: Frankenstein’s Monster Wants a Partner. Now.". New York Times Arts Beat. בדיקה אחרונה ב-12 ביוני 2014. 
  37. ^ Hodgson, Barbara (16 באוגוסט 2014). "Home-grown TV star Alun Armstrong is to make special visit in support of a small County Durham theatre". The Journal. בדיקה אחרונה ב-17 באוגוסט 2014. 
  38. ^ "As You Like It, Nottingham Playhouse Company". בדיקה אחרונה ב-27 בפברואר 2011. 
  39. ^ "The Life and Adventures of Nicholas Nickleby", Internet Broadway Database. Retrieved 2011-02-01.
  40. ^ 40.0 40.1 40.2 Jansen, Rochelle, "Making of Thenadier" (sic), The Sunday Times (Sri Lanka), 3 March 2002. Retrieved 2011-02-12.
  41. ^ Masters, Tim, "Bon anniversaire! 25 facts about Les Mis", BBC News, 1 October 2010. Retrieved 2011-02-02.
  42. ^ "Olivier Winners 1985". ארכיון ארכיון מהמקור מ-21 December 2010. בדיקה אחרונה ב-1 בפברואר 2011. 
  43. ^ "Olivier Winners 1988". ארכיון ארכיון מהמקור מ-21 December 2010. בדיקה אחרונה ב-1 בפברואר 2011. 
  44. ^ "Olivier Winners 1989–90". ארכיון ארכיון מהמקור מ-21 December 2010. בדיקה אחרונה ב-1 בפברואר 2011. 
  45. ^ "Olivier Winners 1994". ארכיון ארכיון מהמקור מ-21 December 2010. בדיקה אחרונה ב-1 בפברואר 2011. 
  46. ^ Rees, Jasper, "Theatre: Einstein's Theory of Relationships", The Independent, 9 June 1995. Retrieved 2011-02-27.
  47. ^ Taylor, Paul, "Theatre Endgame Donmar Warehouse", The Independent, 19 April 1996. Retrieved 2011-02-02.
  48. ^ Benedict, David, "Bold, The Front Page", The Independent, 17 December 1997. Retrieved 2011-02-02.
  49. ^ "Armstrong, Fleet et al Join Cast of BBC PROMS", Broadway World West End, 28 June 2012. Retrieved 2012-07-03.
  50. ^ Snow, Georgia (21 באוגוסט 2014). "Alun Armstrong, Kenneth Cranham and Greg Hicks to star in plays at Ustinov Studio". The Stage. בדיקה אחרונה ב-21 באוגוסט 2014. 
  51. ^ Hayes, Martha, "My Family Business: The New Tricks star on the advantages of sharing a role with son Joe in BBC1's A Passionate Woman", TV Times, 10–16 April 2010.
  52. ^ Clock Opera. The Lost Buoys (Youtube video). בדיקה אחרונה ב-18 באוקטובר 2012.