איבן ריבר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
איבן ריבר

איבן רִיבָּר (או איוואן ריבר, בקרואטית: Ivan Ribar;‏ 21 בינואר 1881 - 2 בפברואר 1968[1]), פוליטיקאי יוגוסלבי ממוצא קרואטי, שהיה נשיא האספה הלאומית היוגוסלבית מ-29 בדצמבר 1945 עד 14 בינואר 1953.

ריבר נולד בווקמרניק והיה לעורך דין. הוא פנה לפוליטיקה והיה חבר בקואליציה הקרואטו-סרבית שבהמשך הייתה חלק מהמפלגה הדמוקרטית העצמאית. הוא נבחר לאספה הלאומית כנציג ג'קובו[2] ובשנת 1919 נבחר לנשיא האספה החוקתית הראשונה של ממלכת יוגוסלביה[3]. בשנת 1921 הוא היה במרכבה של אלכסנדר הראשון, מלך יוגוסלביה בעת שקומוניסט ניסה להתנקש בחיי המלך על ידי זריקת פצצה. המלך וריבר לא נפגעו[4].

משנת 1929 נודע כמתנגד של השלטון הדיקטטורי של המלך[5].

בשנת 1936 הוא כתב מאמר נגד החוזה המתגבש בין ממלכת יוגוסלביה והוותיקן בגלל שראה בין סכנה להתגברות הפאשיזם. בעקבות זאת הוא הוחרם בידי הכנסייה[6].

במהלך מלחמת העולם השנייה עמד לצידו של יוסיפ ברוז טיטו. בנובמבר 1942 כשטיטו כינס את המועצה האנטי-פשיסטית הלאומית לשחרור יוגוסלביה, הועמד ריבר בראשה. בתחילת דצמבר 1943, כשטיטו הכריז על עצמו כראש ממשלת יוגוסלביה, הועמד ריבר בראש המדינה[7].

לאחר המלחמה נבחר בתחילת 1946 לתפקיד הייצוגי של נשיא האספה הלאומית, למרות שלא היה קומוניסט, אלא רק איש שמאל[8]. בתפקידו ביצע תפקידים ייצוגיים כקבלת שגרירים[9] והשתתפות בהלוויה של המלך ג'ורג' השישי[10], ולא היה לו כל השפעה[11].

לקראת סוף 1952 הוחלט על שינויים חוקתיים ביוגוסלביה ומעבר למשטר נשיאותי[12]. בינואר 1953 נבחר טיטו על ידי שני בתי האספה הלאומית של הרפובליקה הפדרלית העממית של יוגוסלביה לנשיא יוגוסלביה[13] וריבר פרש לגמלאות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא איבן ריבר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Harris M. Lentz, Heads of States and Governments Since 1945, Routledge, 2014-02-04
  2. ^ The National Question in Yugoslavia: Origins, History, Politics, page 172
  3. ^ Heads of States and Governments Since 1945, page 851
  4. ^ Vladimir Dedijer, Tito speaks: his self portrait and struggle with Stalin, Weidenfeld and Nicolson, 1953, page 41
  5. ^ Rodoljub Čolaković, Winning Freedom, Lincolns-Prager, 1962, page 427
  6. ^ The Three Yugoslavias: State-building and Legitimation, 1918-2005, page 97
  7. ^ Yugoslav-Americans and National Security During World War II, page 158
  8. ^ Contemporary Yugoslavia: Twenty Years of Socialist Experiment
  9. ^ צירי ישראל ברוסיה וביוגוסלביה, הצופה, 7 ביולי 1949
  10. ^ 2 מליון מצטופפים בלונדון להלוית המלך, מעריב, 15 בפברואר 1952
  11. ^ Josef Korbel, Tito's Communism, page 92
  12. ^ הסכנה - מהכפר, דבר, 12 באוקטובר 1952
  13. ^ נשיא יוגוסלביה, חרות, 15 בינואר 1953