זאגרב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
זאגרב
Zagreb
Coat of arms of Zagreb.svg
סמל זאגרב
Flag of Zagreb.svg
דגל זאגרב
Jelacicplac.jpg
כיכר באנה יוסיף ילאצ'יצ'ה, המרכז התוסס של העיר
מדינה קרואטיהקרואטיה  קרואטיה
ראש העיר מילאן בנדיץ'
תאריך ייסוד 1094
שטח 641.29 קמ"ר
גובה 120 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 792,875 (2011)
 ‑ במטרופולין 1,110,510 (2008)
 ‑ צפיפות 1,203.9 נפש לקמ"ר (2011)
קואורדינטות 45°49′00″N 15°59′00″E / 45.8166666666667°N 15.9833333333333°E / 45.8166666666667; 15.9833333333333
אזור זמן UTC +1
http://www.zagreb.hr
כיכר טומיסלב

זאגרבקרואטית: Zagreb, "מאחורי הצוק") היא עיר הבירה של קרואטיה והעיר הגדולה ביותר בה. זהו המרכז התרבותי, המדעי, הכלכלי והממשלתי במדינה, עם כ-790,017 תושבים, נכון לשנת 2011, וכ-1,107,623 תושבים במטרופולין זאגרב, הכולל את הערים סאמובור, וליקה גוריצה וזאפרשיץ'. העיר שוכנת בין מדרונותיו הדרומיים של הר מדבדניצה וגדתו הצפונית של נהר סאווה.

העיר נמצאת בחלקו הדרום-מערבי של האגן הפאנוני, שמתרחב עד לאלפים הדינריים, הים האדריאטי והמישור הפאנוני ומקשר היטב בין מרכז אירופה לים האדריאטי מבחינה תחבורתית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זאגרב המוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

זאגרב הוקמה ככל הנראה בשנת 1094, כאשר המלך ההונגרי לדיסלאוס הקים את בישופות זאגרב, אולם לפני כן הייתה במקום עיר רומית בשם אנדאטוניה. ההתיישבות קאפטול, שכיום היא רובע בזאגרב, התפתחה סביב קתדרלת זאגרב, כמו גם היישוב המבוצר הסמוך גראדץ, שגם הוא כיום רובע בזאגרב. כיום גורני גראד, העיר העילית שבלב זאגרב, היא אחד הגרעינים העירוניים השמורים בקרואטיה. ב-1242 ההתיישבויות הללו הותקפו בידי הטטרים.

המאות ה-17 וה-18[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1621 בחר הבאן של קרואטיה, ניקולה פרנקופן, בזאגרב כמקום מושבו. בהזמנתו של הפרלמנט הקרואטי הגיעו הישועים לזאגרב ובנו את בית הספר היסודי הראשון ואת הכנסייה והמנזר של סנט קתרין. ב-1669 הקימו הישועים גם אקדמיה שבה לימדו פילוסופיה ותאולוגיה, וכיום זוהי האוניברסיטה של זאגרב.

במהלך המאות ה-17 וה-18 ניזוקה זאגרב קשות מאש וממגפות. ב-1756 הועברה בירת קרואטיה לוואראז'דין, אך בעקבות אש שפרצה בעיר ב-1776, הוחזרה הבירה לעיר זאגרב.

המאות ה-19 וה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאה ה-19 נהייתה זאגרב למרכזם של האילירים, וב-1850 נבחר ינקו קמאוף להיות ראש העיר הראשון.

ב-1862 נחנכה מסילת ברזל שחיברה את זאגרב עם סיסאק. שנה לאחר מכן נפתח מפעל הגז הראשון בזאגרב, וב-1878 נפתח בעיר גם מפעל מים. לאחר רעידת האדמה ב-1880 ועד לפרוץ מלחמת העולם הראשונה פרחה העיר וקיבלה את המאפיינים שיש לה היום. ב-1891 נפתחה בעיר החשמלית הראשונה שרתומה לסוסים. העיר זאגרב הסואנת הזמינה מבנים מפוארים רבים, פארקים ומונומנטים, וגם תיאטראות, בתי קולנוע ומוזיאונים רבים, ובשנת 1907 נבנתה בעיר גם תחנת כוח.

לפני מלחמת העולם הראשונה העיר הורחבה באופן משמעותי ונבנו בה שכונות. בשנות ה-20 של המאה ה-20 גדלה אוכלוסיית זאגרב בשיעור של 70%. ב-1926 החלה תחנת הרדיו הראשונה בזאגרב לשדר, וב-1947 נפתח היריד של זאגרב. במהלך מלחמת העולם השנייה נהייתה העיר לבירת המדינה העצמאית הקרואטית ובסופה השתלטו פרטיזנים על העיר.

זאגרב המודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

האזור שבין הכביש המהיר ונהר סאווה שוקם במהירות לאחר מלחמת העולם השנייה. באמצע שנות ה-50 נבנו אזורי מגורים חדשים בדרום העיר ליד הנהר, באזור שנקרא "נובי זאגרב" (זאגרב החדשה), והעיר הורחבה גם במזרחה ובמערבה. מדרום לנהר נבנה נמל התעופה הבינלאומי זאגרב. העיר אירחה בשנת 1987 את האוניברסיאדה.

ב-1991 נהייתה זאגרב לבירת המדינה שהתפצלה כעת מיוגוסלביה. במאי 1995, במהלך מלחמת העצמאות של קרואטיה, הותקפה העיר בידי ארטילריה רקטית וכתוצאה מכך נהרגו שבעה אנשים.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זאגרב שוכנת בצפון-מערב קרואטיה, במורדות הר מדבדיצה על גדת נהר סאווה, בגובה של 120 מטרים מעל פני הים.

שכונות העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שכונות העיר (אוכלוסייה)[1]:

  • ברזוויקה (10,884)
  • רנומרק (38,762)
  • סוניה דוברובה (35,944)
  • דוניו גרד (45,108)
  • גרמניה דוברובה (61,388)
  • מקסימיר (49,750)
  • ססבטה (59,212)
  • סטניבק (41,257)
  • טרניה (45,267)

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זאגרב היא העיר הגדולה ביותר בקרואטיה והיחידה שבאזור המטרופוליני שלה יש כ-1.2 מיליון תושבים. ב-2001 נמנו במפקד 804,200 תושבים. 91.94% מאוכלוסיית העיר הם קרואטים (2001). באותו מפקד נמנו 40,066 בני מיעוטים אתניים כמו: סרבים (18,811), בוסנים (6,204), מוסלמים[2] (4,030), אלבנים (3,389), סלובנים (3,225), בני רומה (1946) ומונטנגרים (1,131).

הקהילה היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יהדות זאגרב
דגם בית הכנסת המרכזי בזאגרב שנחנך ב-1867 והוחרב על ידי שלטונות האוסטאשה ב-1942

יהודים התגוררו בזאגרב מהמחצית השנייה של המאה ה-14 ועד לגירושם מהעיר ב-1526 על ידי פרדיננד הראשון מלך הונגריה, בוהמיה וקרואטיה. בראשית המאה ה-18 שבו סוחרים ורוכלים יהודים לאזור וייסדו קהילות קטנות בכפרים ובעיירות שסבבו את זאגרב. כתב הסובלנות שהוציא יוזף השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה הוביל לראשית ההתיישבות היהודית בעיר. ב-1806 נוסדה רשמית הקהילה היהודית בזאגרב. לאחר הקרע ביהדות הונגריה התפצלו יהודי זאגרב לשתי קהילות קהילה נאולוגית גדולה וקהילה אורתודוקסית קטנה. לאחר כינון האימפריה האוסטרו-הונגרית זכו יהודי זאגרב לשוויון זכויות. ב-1867 הוקם בית הכנסת בזאגרב. ב-1910 מנתה הקהילה 4,233 נפשות וב-1931 נמנו בזאגרב 8,702 יהודים שנחלקו לשלושה קהלים: קהל נאולוגי, קהל ספרדי שמנה 625 נפשות וקהל אורתודוקסי שמנה 160 נפשות.

לאחר האנשלוס וחלוקת צ'כוסלובקיה ערב מלחמת העולם השנייה הגיעו לעיר מאות פליטים יהודים. ב-1940 הגיעה הקהילה לשיא גודלה, מנתה 12,000 נפשות והייתה השנייה בגודלה בקרב קהילות יהדות יוגוסלביה לאחר קהילת בלגרד.[3] במהלך מלחמת העולם השנייה נכלל אזור זאגרב בשטחי מדינת קרואטיה העצמאית תחת ממשלת הבובות של האוסטאשה. החל מיוני 1941 ביצעו שלטונות האוסטאשה אקציות בעיר, עצרו אלפים מיהודי העיר וגירשו אותם למחנות מעצר זמניים ולמחנות ריכוז שונים בהם טבחו באלפים מהם. הנותרים גורשו למחנה ההשמדה יאסנובאץ. באוגוסט 1942 ובמרץ 1943 בוצעו שתי האקציות המרכזיות האחרונות בזאגרב בפיקוד ישיר של הגסטאפו. העצורים באקציות אלו שולחו בטרנספורטים ישירות לאושוויץ ולדכאו.

לאחר סיום המלחמה וכינון הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה שבה שארית הפליטה לעיר וחידשה את הפעילות הקהילתית. ב-1947 התגוררו בזאגרב 2,214 יהודים וכמחצית מהם עלו למדינת ישראל לאחר הקמתה או היגרו לארצות הברית. לאחר הקמת קרואטיה מונה שוב רב ראשי, והוקמו מוסדות חינוך ותרבות עם צביון יהודי מובלט. ב-2008 חל פילוג בקרב יהודי העיר, והם נחלקו לשתי קהילות: קהילת "בית ישראל", והקהילה היהודית המרכזית. ב-2016 התגוררו בזאגרב 1,200 יהודים. כמו כן פועל בעיר בית חב"ד.

שלטון מקומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעיר ראש עיר ומועצת עיר נבחרת בה 41 נציגים.

מוזיאונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיר זאגרב כ-30 מוזיאונים וגלריות.

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבישים מהירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזאגרב עוברים ארבעה כבישים מהירים חשובים במדינה. הראשון הוא הכביש המהיר A6 מזאגרב לרייקה שאורכו 146.5 ק"מ. הכביש המהיר השני שקצהו בזאגרב הוא כביש A4, שמוביל מזאגרב לגבול ההונגרי ועובר מעל נהר מורה דרך ואראז'דין, ומעבר לגבול הופך לכביש ההונגרי M7 שמוביל לבודפשט הבירה ומסמל את הכביש הראשון שמוביל מרייקה לבודפשט. הכביש המהיר A3 הוא הכביש המהיר הישן ביותר בקרואטיה, שמתחיל במעבר הגבול ברגנה עם סלובניה, עוקף את זאגרב, ממשיך לאורך נהר סאווה, עובר בסלבוניה ומסתיים במעבר הגבול בייקובו. הכביש הזה הוא גם אחד הכבישים העמוסים ביותר במדינה. כביש A1 הוא הכביש הישיר מזאגרב לספליט שעובר דרך קרלובץ, שיבניק וזאדאר ולאחר מכן ממשיך לדוברובניק.

תחבורה ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזאגרב רוב התחבורה הציבורית היא חשמליות ואוטובוסים. לחשמליות יש 15 קווים ביום ו-4 קווים בלילה. בחלק העתיק של העיר יש גם פוניקולר.

השכלה גבוהה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוניברסיטת זאגרב נוסדה בשנת 1669, ובנייניה פזורים על פני כל העיר. האוניברסיטה הוגדרה כאחת מ-500 האוניברסיטאות הטובות בעולם.

ספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועדוני הכדורגל הפופולריים ביותר בזאגרב הם מועדון דינמו זאגרב, שאצטדיון הבית שלו, אצטדיון מקסימיר, נמצא בשכונת מקסימיר, ומועדון HNK זאגרב, שאצטדיון הבית שלו נמצא בסילביה סטרהימיר.

קבוצת הכדורסל ציבונה זאגרב היא קבוצה מובילה בקרואטיה ובאירופה, ומשורותיה צמח השחקן הנודע דראז'ן פטרוביץ', שהגיע עד ליגת ה-NBA וזכה להערצה אדירה בקרואטיה.

קבוצת הכדוריד זאגרב זכתה 24 פעמים ברציפות באליפות קרואטיה.

ביוני 2007 נערכה בה תחרות אליפות אירופה בג'ודו.

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נכון לשנת 2001
  2. ^ מרבית המוסלמים הם בוסנים, עם זאת מוסלמים סלאבים רבים מעדיפים להשתמש בהגדרה "לאום מוסלמי" שהייתה נהוגה ביוגוסלביה.
  3. ^ הקהילה היהודית בזאגרב - מבוא, בתוך: צבי לוקר (עורך), פנקס הקהילות - יוגוסלאוויה, הוצאת יד ושם, ירושלים, 1988, עמוד 128-127.