איגור רכינוב

איגור רכינוב (נולד ב-20 בנובמבר 1975) הוא פרופסור מן המניין לכימיה במחלקה למדעי הטבע והחיים באוניברסיטה הפתוחה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רכינוב נולד בטשקנט שבברית המועצות לשעבר ועלה עם משפחותו לישראל בנעוריו. למד בתיכון בן צבי בגבעתיים, סיים תואר ראשון בכימיה בהצטיינות בשנת 2000 ודוקטורט בכימיה פיזיקלית (בהנחייתו של פרופ׳ סרגיי צ׳סקיס) בהצטיינות יתרה בשנת 2006. את כל תאריו רכש באוניברסיטת תל אביב. עם סיום הדוקטורט קיבל מלגת מקרן פולברייט היוקרתית ושהה למשך שלוש שנים במחלקה לכימיה באוניברסיטת קליפורניה בסנטה ברברה. בשנים 2009–2010 עבד כבתר דוקטורט במכון ויצמן למדע ובשנת 2010 הצטרף לסגל המחלקה למדעי הטבע והחיים באוניברסיטה הפתוחה בסגל ההוראה. בשנת 2011 הועלה לדרגת מרצה בכיר, בשנת 2016 התמנה לפרופסור חבר ובשנת 2023 התמנה לפרופסור מן המניין. הוא ראש תחום הכימיה במחלקה ובשנים 2014 עד 2017 כיהן בראש המחלקה. כמו כן, כיהן כנשיא האגודה הישראלית לוואקום וארגן של מספר כנסים לאומיים מרכזיים בתחום חומרים, ננוטכנולוגיה ומדע פני שטח.

תחומי מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחום מחקרו העיקרי של רכינוב הוא המנגנונים האחראים על ייצור של ננו-חומרים בפאזה גזית בטמפרטורות גבוהות. חומרים אלה משמשים להפחתה של פליטת מזהמים ברפואה, בתעשיית גלאים וכקטליזטורים חדשניים בתעשייה הכימית. רכינוב בנה רשת ענפה של שיתופי פעולה עם חוקרים בגרמניה באוניברסיטת גוטינגן ואוניברסיטת דואיסבורג-אסן. מחקרו של רכינוב מבוצע בשיטות ניסיוניות מתקדמות כדי למפות את שרשרת התגובות המורכבת אשר מובילה ליצירה של ננו-חלקיקים. בנוסף, חלק ניכר מהפעילות המחקרית שלו מוקדש להבנה בסיסית של אינטראקציה בין מולקולות בפאזה גזית לפני שטח של מוצקים קטליטיים – מתכות ותחמוצות של מתכות. מחקריו הובילו לפריצות דרך חשובות בהבנת מנגנון היצירה של ננו חלקיקים מחומרי מוצא גזיים ובהבנת מעברי האנרגיה בין מולקולות ופני שטח של מוצקים העומדים בבסיסה של קטליזה כימית הטרוגנית. עבודותיו ראו אור בבמות פרסום מובילות כגון: Science, Nature Chemistry, Physical Chemistry Chemical Physics, JACS. הוא גם זכה במענקי מחקר יוקרתיים מההקרן הלאומית למדע, משרד האנרגיה, קרן וולקסווגן, קרן פזי ומלגת מרקטור של הקרן הגרמנית למחקר.