אימאן (אסלאם)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Gnome-edit-clear.svg
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: תרגמת.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

אימאןערבית: إِيمَان) הוא מושג בתאולוגיה האסלאמית, אשר מקורו בשפה הערבית, והוא תוחם את האמונה של האדם באספקטים המטאפיזיים של האסלאם[1].

הביטוי הכי בסיסי של האימאן הם ששת עיקרי האמונה[2].

המושג "אימאן" מוזכר גם בקוראן וגם בחדית'. על פי הקוראן, האימאן חייב להיות מלווה במעשים טובים, מפני שרק צירוף של השניים (האימאן והמעשים הטובים) יכולים לזכות את המאמין בכניסה לגן העדן המובטח[3].

על פי החדית', האימאן היא אחת משלוש דרגות של דת האסלאם, לצד שתי הדרגות האחרות: אסלאם ואיחסאן[4].

משמעותה המילונית האלמנטרית ביותר של המילה היא אמונה[5].

ששת עיקרי האמונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האימאן מורכב משישה יסודות עיקריים:

  1. אמונה בקיום אל אחד (אללה).
  2. אמונה בקיום המלאכים.
  3. האמונה בכתבי הקודש.
  4. האמונה בכלל הנביאים.
  5. האמונה ביום הדין.
  6. האמונה בגורל.

77 הענפים של האמונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחדית' אשר משויך למוחמד, תואר שהוא אמר שלאמונה יש יותר משבעים ענפים[6].

האימאם אל-בייהקי, תיאר בספרו "שועוב אל-אימאן" ("הענפים של האמונה") 77 סעיפים, אשר מתארים לשיטתו את הענפים של האמונה, עליהם דיבר מוחמד[7].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]