אימאן (אסלאם)
 |
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: תרגמת.
| |
אימאן (בערבית: إِيمَان) הוא מושג בתאולוגיה האסלאמית, אשר מקורו בשפה הערבית, והוא תוחם את האמונה של האדם באספקטים המטאפיזיים של האסלאם[1].
הביטוי הכי בסיסי של האימאן הם ששת עיקרי האמונה[2].
המושג "אימאן" מוזכר גם בקוראן וגם בסונה[3]. על פי הקוראן, האימאן חייב להיות מלווה במעשים טובים, מפני שרק צירוף של השניים (האימאן והמעשים הטובים) יכולים לזכות את המאמין בכניסה לגן העדן המובטח[4].
על פי הסונה, האימאן הוא אחד משלושת של דת האסלאם, לצד שתי הדרגות האחרות: אסלאם ואיחסאן[5].
משמעותה המילונית האלמנטרית ביותר של המילה היא אמונה[6].
ששת עיקרי האמונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
האימאן מורכב משישה יסודות עיקריים:
- האמונה באללה.
- האמונה במלאכים.
- האמונה בכתבי הקודש.
- האמונה בנביאים ובשליחים.
- האמונה ביום הדין.
- האמונה בגורל.
77 הענפים של האמונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בחדית' אשר משויך למוחמד, תואר שהוא אמר שלאמונה יש יותר משבעים ענפים[7].
האימאם אל-בייהקי, תיאר בספרו "שועוב אל-אימאן" ("הענפים של האמונה") 77 סעיפים, אשר מתארים לשיטתו את הענפים של האמונה, עליהם דיבר מוחמד[8].
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ The Cambridge companion to classical Islamic theology, 1st ed
- ^ The Oxford handbook of Islamic theology
- ^ Ryan, Patrick J., 1939-, Amen : Jews, Christians, and Muslims keep faith with God
- ^ Abrahamov, Binyamin., Islamic theology : traditionalism and rationalism, Edinburgh: Edinburgh University Press, 1998
- ^ Nagel, Tilman., The history of Islamic theology from Muhammad to the present, Princeton, NJ: Markus Weiner Publishers, 2000
- ^ Ayoub, Mahmoud., Islam : faith and history, Oxford: Oneworld, 2004
- ^ DeLong-Bas, Natana J., Islam : a living faith, 2018
- ^ Averroës, 1126-1198, Faith and reason in Islam : Averroes' exposition of religious arguments, Oxford: Oneworld, 2001
