שהאדה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ערכי אסלאם
אסלאם
Mosque02.svg
פורטל אסלאם
מונחים בסיסיים · כל הערכים
חמשת עמודי האסלאם
שהאדה (העדות)
אלצלאהתפילה) • אלזכאהצדקה)
צוםאלחאג'עלייה לרגל)
פלגים עיקריים
אסלאם סוניאסלאם שיעי
אישים מרכזיים
מוחמדח'ליף ושושלות הח'ליפים
נביאי האסלאםאימאם שיעי
מהדיבני לוויתו של מוחמד
ערים קדושות
מכהאל-מדינהירושליםנג'ףכרבלאכופהכאט'מיהמשהדסאמרא
חגים
הג'רהלוח השנה המוסלמיעיד אל-פיטרעיד אל-אדחאעשוראאארבעיןלילת אל-קאדר
מבנים
מסגדמינרטמחראבכעבהאדריכלות איסלאמית
תפקידים דתיים
אייתולהמרג'עאימאםמולאקאדימופתימואזין
טקסטים וחוקים
קוראןחדית'תפסירסונה
פיקהפתווהשריעה
אסכולות השריעה
חנפיתחנבליתג'עפריתמאלכיתשאפעית
אסכולות הכלאם
אשעריהג'בריהמאתורידימורג'יאהמֻעתזילה
פלגים שיעים
אתנ'א עשריהאיסמאעיליהזיידים
פלגי הח'וארג'
צאפרייםאזארקהאבאדיה
תנועות
סופיותוהאביהסלפיה
אסלאמיזםאסלאם ליברלי
פלגים אחרים
אומת האסלאםחמשת האחוזיםהמסוריםאחמדיםזקריעלווים*

* השתייכותם לאסלאם שנויה במחלוקת

אמונות קשורות
באביזםבהאאיםיזידיםסיקיזם

השהאדהערבית: الشهادة, תרגום מילולי: עדות) היא הכרזת האמונה האסלאמית, והיא כוללת הצהרה בדבר בלעדיות (תָוְחִיד בערבית) האל (אללה בערבית) ושליחותו האלוהית של מוחמד. שינון השהאדה ואמירתה הוא אחד מחמשת עמודי האסלאם, שהם חמש מצוות היסוד המוטלות על כל מוסלמי. המוסלמי שומע את השהאדה מדי יום, בזמן הקריאה לתפילה ובזמן התפילה עצמה. השהאדה נהגית גם במעמדים מיוחדים בחיי המאמין, כמו הגעתו לבגרות, התאסלמותו ונפילתו למשכב. אדם ההוגה את השהאדה בקולו שלוש פעמים, מתוך כוונה כנה ובנוכחותם של שני עדים מוסלמים, נחשב כמי שהצטרף רשמית לקהילת המאמינים בדת האסלאם.

מקור[עריכת קוד מקור | עריכה]

שני החלקים של השאהדה נמצאים בקוראן, אבל הם אינם נמצאים זה לצד זה כמו בנוסחה של השאהדה. גרסאות שונות של המשפט החלו להופיע במטבעות ובמבנים בסוף המאה השביעית, דבר המרמז על כך שהנוסחה לא אומצה כטקס דתי של אמונה עד תקופה זאת. כיתוב על כיפת הסלע (תאריך 692 לספירה) בירושלים מופיע בנוסחה ״אין אלוהים מלבד אללה; אין לו שותף איתו; מוחמד הוא שליחו של האל״. עוד וריאציה מופיעה במטבעות מהתקופה של לאחר שלטונו של עבד אל-מלכ, מהחל׳יפות האומיית בצורה ״מוחמד הוא משרתו של האל ושליחו״. למרות שלא ברור מתי השאהדה נכנסה לשימוש נרחב בקרב מוסלמים, כן ברור שהמסר שהיא מבטאת היה חלק מהקוראן ומהדוקטרינה האסלמאית מהתקופות המוקדמות ביותר של האסלאם.[1]

מילות השהאדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בערבית, מילות השהאדה הן: لَا إِلٰهَ إِلَّا الله مُحَمَّدٌ رَسُولُ الله ; בתעתיק לעברית: לַא אִלָהַ אִלַּא אלְלָהְ מֻחַמַּדֻן רַסוּלֻ אלְלָהְ. פירושן: "אין אלוהּ מלבד אללה (האל); מוחמד שליח אללה".

אין מצווה בקוראן לומר מילים אלו, הן אף לא מופיעות בקוראן יחד כמשפט שלם, אלא כל חלק בנפרד. כמו כן אין אינדיקציה מדויקת מניין קיבלה השהאדה את חשיבותה, כיצד נוצרה וכיצד חברו שני חלקיה. ישנה התייחסות בקוראן ל"מילה הטובה" אשר חלק מן הפרשנים גורסים כי היא מכוונת לשהאדה.

בקוראן ניתן למצוא פסוקים דומים אך לא זהים:

  • "אמור, ציוו עלי לעבוד אל אללה ולייחד לו את הדת וציוו עלי להיות הראשון במוסלמים"
  • "אללה החי ואין אלוה מבלעדיו"
  • "אמור הוא אלוהים אחד לא יילד ולא נולד"

כלומר, ישנם מרכיבים של השהאדה אך לא את הנוסח עצמו. הקוראן אף לא מציין את השהאדה כמרכיב להתאסלמות, אבל כיום היא מאפשרת התאסלמות המקבילה לדברי רות המואביה לנעמי: "עמך עמי ואלוהיך אלוהי". כמו כן, במכתבים אשר כתב מוחמד לשבטים השונים להפציר בהם לקבל את דת האסלאם, מצוינות המילים אשר על המתאסלם לומר.

על-פי מוסלם, העובדה שהשהאדה מופיעה ראשונה מבין חמשת עמודי האסלאם מלמדת על חשיבותה, כי היא תנאי מוקדם ליתר המצוות, שכן הן אינן נחשבות אם לא אמרת את השהאדה.

על פי הפרשנים "המעשים הקיימים והטובים" הם השהאדה והתפילה, עליהם מקבלים את השכר הרב ביותר, וכל מי שמודה כי השהאדה אמת היא, מובטח לו מקום בגן עדן.

השהאדה היא עדות, שכן אף אחד אינו יכול להשתדל מול האל, אלא אדם המעיד על האמת, קרי אומר את השהאדה, כלומר מוסלמים, כך שרק למוסלמים יש גישה לאלוהים.

השהאדה במסורת נתפסת כחלק מן הדת הבראשיתית, היא מצוינת כבר בספר הראשון אשר נכתב טרם בריאת העולם, שם כתב אללה "אני אללה ואין אלוה מבלעדי".

היסטוריונים וחוקרים רבים משוכנעים כי המטרה המקורית של אמירת השהאדה הייתה לחדד לציבור המאמינים, כי מוחמד נחשב אחד האדם, בשר ודם, אשר רק הוטלה עליו המשימה לשמש כנביא ושליח האל, ואיננו בשום פנים ואופן אל בעצמו. זאת בניגוד לאמונה הנוצרית, הרואה בישו התגלמות של האלוהים עצמו (ע"ע השילוש הקדוש).

הקישור לאברהם ולמשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דגל ערב הסעודית עליו מופיעה השהאדה

לאברהם, כאומר למשפחתו כי אין הוא מחויב לאלילים אשר הם עובדים, רק לאל אשר יצר אותו (בדומה לחלק הראשון של השהאדה). ולמשה - נאמר כי משה בקש מן האל שילמד אותו תפילה מיוחדת בעלת סגולות מאגיות, אנטי-דמוניות והשהאדה היא מה שנתן לו אללה, כי תפילה זו היא עולם ומלואו ונחשבת ללחש בעל יכולות מיוחדות.

לפי מסורת נוספת, לימד מחמד את עלי (בן דודו וממשיכו לפי סיעת השיעה) את השהאדה ואמר לו כי לחש זה טוב כנגד כל העוונות והחטאים.

המוּאזין[עריכת קוד מקור | עריכה]

המואזין (הכרוז) במסגד מזמין את המאמינים לתפילה בהשמיעו את המשפט הזה, ובעת התפילה אף המאמינים אומרים אותו. המוסלמי אומר את העדות לפני מותו, והמתאסלם אומר משפט זה בטקס התאסלמותו ובכך מצהיר על אמונתו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]