לדלג לתוכן

אינגאוני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

האינגאוני (בלטינית: Ingauni) היו שבט קלטו-ליגורי ששכן על חוף הים התיכון, סביב העיר המודרנית אלבנגה (אנ') (ליגוריה), בתקופת הברזל ובתקופת האימפריה הרומית.

שם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הם מוזכרים כ-Ingauni אצל טיטוס ליוויוס (סוף המאה ה-1 לפנה"ס),[1] Ingaunoi ("Iγγαυνοι) אצל סטראבון (תחילת המאה ה-1 לספירה),[2] וכ-Ingaunis על ידי פליניוס הזקן (המאה הראשונה לספירה).[3][4]

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אטימולוגיה קלטית הוצעה על ידי הבלשנית הספרדייה פטריציה דה ברנרדו סטמפל (אנ'), אשר שואבת את השם Ingauni מ-Pingāmnī (המצוירים), עם אובדן של p- ההתחלתי, בדומה מבחינה סמנטית לשם האתני Picti (פיקטים). לדבריה, שמות שבטיים קלטיים כאלה מרמזים על כך שלדיאלקט קלטו-ליגורי היה תפקיד חשוב בין השפות המדוברות בליגוריה העתיקה.[5]

העיר המודרנית אלבנגה, שמתועדת כאופידום Album Ingaunum על ידי פליניוס, וכ-Albingaunum על ידי סטראבון, נקראת על שם השבט הליגורי.[6]

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בני שבט האינגאוני חיו על חוף הים התיכון, סביב אלבום אינגאונום (אלבנגה המודרנית) ולוקוס בורמני (אנ').[7] הטריטוריה שלהם הייתה ממוקמת מזרחית לאינטימילי, ודרומית לאפאנטרי.[8]

העיר הראשית שלהם הייתה ידועה בשם Album Igaunum או Albingaunum.[8]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המלחמה הפונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד המאה ה-3 לפני הספירה, השגשוג של מרכזי החוף הליגוריים הפורחים הוביל לעימותים חוזרים ונשנים עם שבטים הרריים שערכו פשיטות על שכניהם העשירים יותר.[9] במהלך המלחמה הפונית השנייה (218–201 לפנה"ס), מגו ברקה כרת ברית בשנת 205 לפנה"ס עם האינגאוני כדי להבטיח דריסת רגל בחוף האיטלקי. הוא עזר להם במאבקם נגד האפאנטרי, שחיו מעליהם על הגבעות ופשטו על שטחם. הוא השמיד בעבר את היריבה האינגאונית ג'נובה, ובכך אפשר להם להפוך לכוח הדומיננטי בחוף הצפון מערבי של איטליה. מחשש שמגו עלול לאחד נגדם גאלים וליגורים, הרומאים הגיבו בשליחת חיילים לאזור והביסו את מגו ואת בעלות בריתה. בשנת 201 לפני הספירה חתם הקונסול הרומי פובליוס אליוס פאטוס על הסכם שלום עם בני האינגאוני כדי להבטיח את חלק נתיב המסחר שבו שלטו בין חצי האי האיברי, מסאליה ורומא. [10] [11]

הכיבוש הרומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 185 לפנה"ס, צבא קונסולרי בראשות אפיוס קלאודיוס פולקר נשלח נגד האינגאוני, לכד שישה מהאופידום שלהם, וכדוגמה למנוצחים או להרתעה לליגורים אחרים, הואשמו ארבעים ושלושה אינגאוני ונערף ראשם באחריות למלחמה. אולם רק שלוש שנים מאוחר יותר, אנשי מסאליה התלוננו שוב בפני רומא על פיראטיות ליגורית, והקונסול לוקיוס אמיליוס פאולוס מקדוניקוס התבקש על ידי הסנאט להביא שלום מובהק בים וביבשה.[12] בשאיפה להימנע מהשמדה מוחלטת של האינגאוני, מה שעלול היה להוביל לריק בגבול החוף שהיה עלול להתמלא על ידי שבטים אלפיניים פחות מתורבתים, נכנס פאולוס בתחילה לשטח אינגאוני כדי לדרוש את כניעתם. המנהיגים האיגאוניים עזבו אז לבקש עיכוב להתייעץ עם חבריהם בני השבט, תוך שהם משתמשים בהפוגה כדי לאסוף את המוני חייליהם וללהטיל מצור על מחנהו של פאולוס, אך הקונסול הצליח בסופו של דבר להכניע את האינגאוני והשיג ניצחון על האינגאוני על ידי מניעת הקמת חומות סביב עיירותיהם, כדי להפריע ליכולות ההגנה שלהם, הוא גם הותיר אותם בשליטה על פיסת אדמת החוף שלהם כדי שישמשו כזקיפים בנתיב הליגורי.[12]

בשנת 180 לפנה"ס, הקונסול Aulus Postumius Albinus, לאחר שהביס את הליגורים הסמוכים להרים, חש צורך לשלוח ספינות לסייר את חופי האינגאוני והאינטמלי, מה שמרמז שהם עדיין נחשבו על ידי רומא כשבט עוין פוטנציאלי באותה תקופה. [13]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Livy (2019). History of Rome. Loeb Classical Library. תורגם ע"י Yardley, J. C. Harvard University Press. ISBN 978-0674992566.
  • Pliny (1938). Natural History. Loeb Classical Library. תורגם ע"י Rackham, H. Harvard University Press. ISBN 9780674993648.
  • Strabo (1923). Geography. Loeb Classical Library. תורגם ע"י Jones, Horace L. Harvard University Press. ISBN 978-0674990562.

ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Barruol, Guy (1969). Les Peuples préromains du Sud-Est de la Gaule: étude de géographie historique. E. de Boccard. OCLC 3279201.
  • de Bernardo Stempel, Patrizia (2006). "From Ligury to Spain: Unaccented *yo > (y)e in Narbonensic votives ('gaulish' DEKANTEM), Hispanic coins ('iberian' -(sk)en) and some theonyms". Palaeohispanica. 6: 45–58. ISSN 1578-5386.
  • Dyson, Stephen L. (1985). The Creation of the Roman Frontier. Princeton University Press. ISBN 978-1-4008-5489-9.
  • Giannattasio, Bianca Maria (2007). I liguri e la Liguria: storia e archeologia di un territorio prima della conquista romana. Longanesi. ISBN 978-88-304-2123-3.
  • Falileyev, Alexander (2010). Dictionary of Continental Celtic Place-names: A Celtic Companion to the Barrington Atlas of the Greek and Roman World. CMCS. ISBN 978-0955718236.
  • Talbert, Richard J. A. (2000). Barrington Atlas of the Greek and Roman World. Princeton University Press. ISBN 978-0691031699.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Livy. Ab Urbe Condita Libri, 28:46, 30:19, 31:2, 39:32, 40:25, 40:28, 40:34, 40:41.
  2. ^ Strabo. Geōgraphiká, 4:6:1.
  3. ^ Pliny. Naturalis Historia, 3:46.
  4. ^ Falileyev 2010, s.v. Ingauni and Album Ingaunum.
  5. ^ de Bernardo Stempel 2006, p. 46.
  6. ^ Giannattasio 2007, p. 136.
  7. ^ Barruol 1969, p. 368.
  8. ^ 1 2 Talbert 2000, Map 16: Col. Forum Iulii-Albingaunum.
  9. ^ Dyson 1985, p. 92.
  10. ^ Dyson 1985, pp. 96–97.
  11. ^ Livy. Ab Urbe Condita Libri, 31:2.
  12. ^ 1 2 Dyson 1985, pp. 102–104.
  13. ^ Dyson 1985, p. 103.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אינגאוני&oldid=39037200"