אינגה להמן
 | |
| לידה |
13 במאי 1888 Tommerup, דנמרק  |
|---|---|
| פטירה |
21 בפברואר 1993 (בגיל 104) קופנהגן, דנמרק |
| ענף מדעי | סייסמולוגיה |
| מקום מגורים | דנמרק |
| מקום קבורה |
Hørsholm Kirkegård |
| מקום לימודים |
|
| מוסדות |
Geodætisk Institut (1928–1953) |
| פרסים והוקרה |
|
| תרומות עיקריות | |
| חקר גלעין כדור הארץ | |
  | |
אינגה להמן (בדנית: Inge Lehmann; 13 במאי 1888 – 21 בפברואר 1993) הייתה סייסמולוגית וגאופיזיקאית דנית, שחקרה את גלעין כדור הארץ. ב-1936, היא הסיקה מנתונים סייסמיים קיימים שגלעין כדור הארץ אינו כדור של חומר מותך אחיד, אלא שקיים בו גלעין פנימי שמאפייניו הפיזיקליים נבדלים מאלה של הגלעין החיצוני. עד לאותה עת התקשו סייסמולוגים במתן מענה תאורטי לתצפיות ולמדידות שהראו כי גלי P הנוצרים ברעידות אדמה מואטים כאשר הם מגיעים לאזורים מסוימים בתוך כדור הארץ. מסקנתה של להמן בדבר גלעין פנימי מוצק נתנה מענה תאורטי מוצלח לעניין, ועל כן נתקבלה חיש מהר בקרב עמיתיה הסייסמולוגים.
שנותיה הראשונות והשכלתה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אינגה להמן הייתה בתו של אלפרד גאורג לודביג להמן (Alfred Georg Ludvik Lehmann; 1858–1921), מחלוצי הפסיכולוגיה הניסויית בדנמרק. היא נולדה וגדלה בקופנהגן ולמדה בבית הספר התיכון הפרוגרסיבי שיסדה חנה אדלר, דודתו של נילס בוהר, ושהיה התיכון הראשון בדנמרק שבו למדו נערים ונערות יחדיו. לדבריה של להמן, אביה וחנה אדלר היו שני האנשים שהשפיעו על התפתחותה האינטלקטואלית יותר מכל.
להמן למדה מתמטיקה באוניברסיטת קופנהגן ואחר כך באוניברסיטת קיימברידג', אך נאלצה להפסיק את לימודיה שם בשל תשישות. היא חזרה לדנמרק ועבדה במשרד אקטואריה כמה שנים לפני שהשלימה את התואר במתמטיקה באוניברסיטת קופנהגן בשנת 1920. ב-1923 החלה לעבוד באוניברסיטה כעוזרת מחקר של פרופסור לאקטואריה.
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר כמה שנים בתחום הביטוח, החלה להמן לעבוד כעוזרת של הגאודט נילס אריק נורלונד (Nørlund), שהטיל עליה את המשימה להקים תחנות למחקר סייסמולוגי בדנמרק ובגרינלנד. היא עבדה עם כמה מהסייסמולוגים המובילים באירופה באותה תקופה. ב-1928 השלימה תואר בגאודזיה באוניברסיטת קופנהגן ומונתה לראש המחלקה הסייסמולוגית במכון הגאודזי המלכותי של דנמרק, משרה אותה מלאה עד 1953.
בשנת 1929 התרחשה רעידת אדמה גדולה ליד ניו זילנד. להמן הבחינה ברישום חריג של כמה גלי P – שהיו אמורים להיות מוחזרים מגלעין כדור הארץ. היא פיתחה השערה, לפיה גלים אלה עברו מרחק מסוים לעבר הגלעין – והוחזרו מגבול לא ידוע. על בסיס השערה זו כתבה ב-1936 מאמר קצר שכותרתו "P", ובו טענה כי אותם גלי P מצביעים על כך שגלעין כדור הארץ אינו כדור של חומר מותך אחיד, אלא הוא מורכב משני חלקים: גלעין פנימי מוצק המוקף בגלעין חיצוני נוזלי.[1] סייסמולוגים וגאופיזיקאים מובילים באותה תקופה, כגון בנו גוטנברג, צ'ארלס ריכטר והרולד ג'פריס, אימצו פרשנות זאת במהרה. הימצאות אותו גבול בין שני חלקי הגלעין – הנקרא תחום אי הרציפות ג'פריס – אושרה ב-1970 באמצעות סייסמוגרפים רגישים יותר.
מלחמת העולם השנייה פגעה במידת מה בעבודתה של להמן ובקשריה עם חוקרים במדינות אחרות, אולם תחנות סייסמוגרפיות רבות בדנמרק, בין השאר בקופנהגן, המשיכו לתפקד ולבצע מדידות.
ב-1952 נשקלה מועמדותה של להמן למשרת פרופסור באוניברסיטת קופנהגן, אך לבסוף נדחתה. ב-1953 פרשה להמן ממשרתה במכון הגאודזי. היא עברה לארצות הברית, שם חקרה עם הגאופיזיקאים מוריס יואינג (Ewing) ופרנק פרס (Press) את קרום כדור הארץ ואת מעטפת כדור הארץ. במהלך מחקרים אלה גילתה להמן תחום אי רציפות נוסף, בעומק של 190 עד 250 ק"מ, המכונה כיום על שמה.
פרסים והנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
להמן זכתה בפרסים רבים על הישגיה המדעיים יוצאי הדופן, ביניהם פרס גורדון ווד (1960), מדליית אמיל וייכרט (1964), מדליית הזהב של האגודה הדנית המלכותית למדעים ולאמנויות (1965), מדליית ויליאם בואי (1971, הייתה האישה הראשונה שזכתה בה) והמדליה של האגודה הסייסמולוגית של אמריקה (1977). כמו כן קיבלה תוארי דוקטור של כבוד מאוניברסיטת קולומביה ב-1964 ומאוניברסיטת קופנהגן ב-1968.
אסטרואיד 5632 Ingelehmann שהתגלה על ידי בני הזוג יוג'ין וקרוליין שומייקר נקרא על שמה.[2]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- INGE LEHMANN באתר של אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס
- אבי בליזובסקי, רעידות האדמה שמספרות את סיפורה של ליבת כדור הארץ, באתר "הידען", 13 במאי 2015
- הסבר על ה"דודל" (שרבוט גוגל) שפרסמה גוגל לציון יום הולדתה ה-127 של אינגה להמן, באתר מנוע החיפוש "גוגל" (באנגלית)
- אינגה להמן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)