איסמעיל פהמי
 | |||
| לידה |
20 באוקטובר 1922 קהיר, מצרים  | ||
|---|---|---|---|
| פטירה |
21 בנובמבר 1997 (בגיל 75) קהיר, מצרים | ||
| מדינה |
מצרים | ||
| השכלה |
אוניברסיטת קהיר | ||
| מפלגה |
המפלגה הלאומית דמוקרטית, מפלגת הוופד החדשה | ||
| |||
  | |||
איסמעיל פהמי (בערבית: إسماعيل فهمي; 2 באוקטובר 1922 – 21 בנובמבר 1997) היה דיפלומט ופוליטיקאי מצרי. כיהן כשר החוץ של מצרים בשנים 1973–1977 וכסגן ראש ממשלת מצרים בין השנים 1975–1977.
ב-1977 התפטר פהמי מחברותו בממשלת מצרים, במחאה על ביקור הנשיא סאדאת בישראל. החל מנקודת זמן זו, אף שהיה תומכו ואיש אמונו של נשיא מצרים, אנואר סאדאת, מתח פהמי ביקורת חריפה על מדיניותו של סאדאת, ועל קבלת ההחלטות של ממשלתו.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
איסמעיל פהמי נולד ב-1922, אביו שימש תובע ציבורי בקהיר. הוא השלים תואר במדעי המדינה באוניברסיטת קהיר בשנת 1945.
שנה לאחר מכן הצטרף למשרד החוץ המצרי, בין השנים 1949 ו-1957 היה חלק מהמשלחת המצרית לאומות המאוחדות. ועד שנת 1959 במשלחת המצרית לסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית.
ב-1968 התמנה כשגריר מצרים באוסטריה, וכעבור שנה, ב-1969, כשגריר מצרים בצרפת. ב-1971 חזר לקהיר, כדי לשמש בתפקיד סגן שר החוץ, תפקיד אותו מילא עד נובמבר 1973.
בעקבות מלחמת יום הכיפורים מינה אותו הנשיא המצרי אנוואר סאדאת לתפקיד שר החוץ של מצרים, בתפקידו פעל להידוק יחסי ארצות הברית–מצרים והפחתת התלות המצרית בברית המועצות. בעקבות ביקור הנשיא סאדאת בישראל, שפהמי האמין כי יפגע ביחסי מצרים עם יתר מדינות ערב ויהרוס את ההגמוניה של מצרים בעולם הערבי, התפטר פהמי מתפקידו. מאז עסק בכתיבת ספרים ובפעילות אקדמית, שהתמקדה בעמדה המצרית לכינון שלום במזרח התיכון. ב-1984 הוא ניסה ללא הצלחה לחזור לפוליטיקה.
פהמי נפטר ב-21 בנובמבר 1997 בגיל 75.
בנו, נביל פהמי, שירת בעקבות אביו בשירות החוץ המצרי, בין היתר כשגריר מצרים ביפן ובארצות הברית, וכיהן אף הוא כשר החוץ של מצרים בממשלת המעבר של חאזם אל-בבלאווי לאחר הדחת הנשיא מוחמד מורסי (2013–2014).
