אי המלך ג'ורג'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אי המלך ג'ורג'
King George Island
Villa Las Estrellas.jpg
משמאל: בסיס המחקר הצ'יליאני בסיס פרזידנטה אדוארדו פריי. מימין: בסיס בלינגסהאוזן הרוסי
נתונים גאוגרפיים
מיקום האוקיינוס הדרומי
62°02′0″S 58°21′0″W / 62.03333°S 58.35000°W / -62.03333; -58.35000קואורדינטות: 62°02′0″S 58°21′0″W / 62.03333°S 58.35000°W / -62.03333; -58.35000
ארכיפלג איי שטלנד הדרומיים
שטח 1,150 קמ"ר
אורך 95±0 קילומטר
רוחב 25 קילומטר
גובה מרבי 655 מטר
נתונים מדיניים
מדינה בריטניהבריטניה  בריטניה
אוכלוסייה 500 (צוותי מחקר) תושבים
מגלה ויליאם סמית'
תאריך גילוי 16 באוקטובר 1819
(למפת איי שטלנד הדרומיים רגילה)
מפת האי
חוף באי המלך ג'ורג'
אי המלך ג'ורג' הוא אחד המקומות המזוהמים ביותר באנטארקטיקה

אי המלך ג'ורג'אנגלית: King George Island, ובספרדית (צ'ילה): Isla Rey Jorge, בספרדית (ארגנטינה): Isla 25 de Mayo (אי ה-25 במאי), ברוסית: Ватерло́о (ווטרלו)) הוא האי הגדול ביותר באיי שטלנד הדרומיים, השוכן במרחק 120 ק"מ מחופי אנטארקטיקה. האי נקרא על שם ג'ורג' השלישי, מלך הממלכה המאוחדת.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאי יש שלושה מפרצים עיקריים: מפרץ מקסוול (Maxwell Bay), מפרץ האדמירליות (Admiralty Bay) ומפרץ המלך ג'ורג' (King George Bay). מפרץ האדמירליות מורכב משלושה פיורדים והוא מוגדר כאחד מהאזורים האנטארקטים בניהול מיוחד (ASMA) על פי הפרוטוקול להגנה סביבתית של הברית האנטארקטית.[1]

האי התגלה וקיבל את שמו על ידי מגלה הארצות וויליאם סמית' ב-16 באוקטובר 1819. אורכו של האי הוא כ-95 ק"מ, רוחבו כ-25 ק"מ ושטחו הוא 1150 קמ"ר. מעל 90% משטחו קפואים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-16 באוקטובר 1819 תבעה בריטניה לראשונה בעלות על האי. ב-1908 סופח האי רשמית כחלק מאיי פוקלנד וכיום הוא חלק מהטריטוריה הבריטית באנטארקטיקה. החל משנת 1940 טוענת צ'ילה לבעלות עליו כחלק מאנטארקטיקה צ'ילנה והחל מ-1943 טוענת ארגנטינה לבעלות עליו כחלק מאנטארקטיקה הארגנטינאית. ארצות הברית ורוסיה אינן מכירות בתביעות אלה ושומרות את עצמם את הזכות לתבוע שטחים ביבשת. ב-1821 שרדו 11 אנשים, שהפליגו בספינה "לורד מלוויל" (Lord Melville), את החורף באי, הראשונים לעשות כן באנטארקטיקה.

בעלי חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזורי החוף של האי הם בית לצמחייה ולאוכלוסיית בעלי חיים מגוונות יחסית, כולל פילי ים, כלבי ים, הידרורגה נמרית, פינגווין אדלי, פינגווין רצועת-הסנטר ופינגווין לבן אוזן. כמה סוגי עופות ימיים מקננים באי בעונת הקיץ, כולל חמסניים, ויסעור ענק.

פעילות אנושית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפעילות האנושית באי המלך ג'ורג' מוגבלת לתחנות המחקר של המדינות הבאות: ארגנטינה, ברזיל, צ'ילה, סין, אקוודור, קוריאה הדרומית, פרו, פולין, רוסיה, אורוגוואי וארצות הברית. רוב התחנות מאוישות באופן קבוע ומבצעות מחקרים מגוונים בתחומי הביולוגיה, האקולוגיה, הגאולוגיה, והפלאונטולוגיה. התחנה הצ'יליאנית, מתפקדת כישוב קבוע לכל דבר ופועלים בה שדה תעופה, בנק, סניף דואר ובתי מגורים למשפחות עם ילדים.

ב-2004 הוקמה ליד בסיס בלינגסהאוזן (Беллинсгаузен) של רוסיה, כנסייה רוסית פרבוסלבית. הכנסייה, אחת מהדרומיות ביותר בעולם, היא אחד ממבני הקבע היחידים באנטארקטיקה ומכהן בה כומר באופן קבוע.

בדצמבר 2013 הופיעה להקת מטאליקה בבסיס קרליני הארגנטינאי.[2] פעילות תיירותית מצומצמת מתקיימת באי בחודשי הקיץ, כולל ריצת מרתון שנתית הידוע בתור המרתון של אנטארקטיקה. באי ניצב המגדלור הדרומי ביותר בעולם[3] מנהל האוקיינוסים והאטמוספירה הלאומי של ארצות הברית (NOAA) מקיים מחקר עונתי על הפינגווינים במפרץ האדמירליות. תחנת המחקר הקטנה שמשמשת למחקר זה פעילה רק בקיץ, אך משמשת כבקתת הישרדות בחורף.[4]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]