אלברט גיורסו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אלברט גיורסו
Albert Ghiorso ca 1970.jpg
לידה 15 ביולי 1915
ולחו, קליפורניה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 26 בדצמבר 2010 (בגיל 95)
ברקלי, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי פיזיקה גרעינית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת קליפורניה בברקלי עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות אוניברסיטת קליפורניה בברקלי עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והנצחה מדליית הווארד נ. פוטס (1969)
עמית החברה הפיזיקלית האמריקאית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אלברט גיורסואנגלית: Albert Ghiorso;‏ 15 ביולי 1915 - 26 בדצמבר 2010) היה פיזיקאי גרעין אמריקאי אשר היה שותף בגילוים ויצירתם של 12 יסודות מלאכותים במשך שישה עשורים של פעילות מחקרית.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בקליפורניה למשפחה איטלקית-ספרדית. בשנת 1937 סיים את לימודיו לתואר ראשון בפיזיקה מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי.

גיורסו התמחה בבניית מכשירי רדיו ומכשירי מדידה עדינים ומדויקים. יכולת זו הובילה אותו למעבדתו של גלן סיבורג, שם גם פגש את אשתו וילמה. בשנות מלחמת העולם השנייה השתתף יחד עם סיבורג בפרויקט מנהטן והיה אחראי על פיתוח גלאים מדויקים לקרינה רדיואקטיבית ודעיכה רדיואקטיבית ולניתוח תגובות ברמה הגרעינית. במהלך ניסויים אלו גילה שני יסודות חדשים: אמריציום (95=z) וקוריום (96).

לאחר המלחמה חזר עם סיבורג למעבדות אוניברסיטת ברקלי והתמקד ביצירת יסודות חדשים, בטכנולוגיה של הפגזת יסודות כבדים בגרעיני הליום מואצים. בשנים 19491950 זיהו חברי הצוות את היסודות ברקליום (97) וקליפורניום (98). ב-1952 זיהו חברי צוותו את היסוד פרמיום (100) באתר שבו פוצצה פצצת המימן הראשונה. בהמשך יצרו את היסודות איינשטייניום (99) ומנדלביום (101). באמצע שנות ה-50 של המאה ה-20 מונה גיורסו לראש פרויקט מאיץ החלקיקים החדש והעומצתי יותר שהיה דרוש לשם המשך משימת גילוי ויצירת יסודות טרנס-אורניים, (Berkeley Heavy Ion Linear Accelerator (HILAC. עד 1972 שימש מאיץ זה לייצור אטומים בודדים של היסודות נובליום (102), לורנציום (103), רתרפורדיום (104) ודובניום (105); חלקם גילויים ראשוניים וחלקם אישוש לגילוי יסודות שהתגלו על ידי מכונים אחרים. ב-1972 שודרג המאיץ ל-superHILAC, דבר שאיפשר לגלות אטומים של היסוד סיבורגיום (106).

במהלך עבודתו המציא גיורסו גלאים ומכשור מתקדם לניתוח תוצאות של ריאקציות גרעיניות של יסודות כבדים ושכלולים למאיצי חלקיקים ייעודיים לנושא זה, שסייעו בין השאר גם במשימת זיהוי שרידי טכנציום טבעיים.

גיורסו טבע את שמו של היסוד האסיום (נגזר מהמלה Hassia, שמה הלטיני של מדינת הסה שבגרמניה, בה נתגלה), הציע לקרוא ליסוד סיבורגיום על שם גלן סיבורג עוד בחייו ועתר ל-IUPAC לקריאת היסוד דובניום לכבוד העיר דובנה, בה נמצא המכון המאוחד למחקר גרעיני ברוסיה, בה התגלה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אלברט גיורסו בוויקישיתוף