אלווין ברנשטיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אין תמונה חופשית

אלווין ברנשטיין (Elvin Bernstein; נולד ב-24 באוגוסט 1927) הוא סופר, פובליציסט, מבקר ספרות ותיאטרון, עורך כתבי עת ספרותיים ומזכיר ספרותי של תיאטראות, יהודי רומני המוכר בעיקר לפי שם העט "ב. אלווין" (B. Elvin) ושמות עט נוספים.

אלווין ברנשטיין נולד במוינשט, מחוז בקאו, רומניה, להרמן ברנשטיין בעליו של בית זיקוק קטן לנפט ורלה ברנשטיין לבית בראונשטיין. הוא למד בתיכון היהודי "קולטורה" בבוקרשט, בעקבות החקיקה האנטישמית שאסרה על יהודים ללמוד בתיכון הכללי. מורו לרומנית היה מיכאיל סבסטיאן. במלחמת העולם השנייה הועסק ברנשטיין בעבודות כפייה שכללו חפירות, עישוב, קטיף ירקות ובהמשך גם איסוף גופות מהריסות בנינים מופצצים. בתום המלחמה, ב-1946 השיג את תעודת הבגרות והצטרף למפלגה הקומוניסטית הרומנית. ב-1950 סיים את הפקולטה לפילוסופיה של אוניברסיטת בוקרשט. ב-1953 סולק מהמפלגה הקומוניסטית ומעבודתו בהוצאה לאור של הנוער והתקשה למצוא עבודה חדשה.

התחלת פעילותו הפובליציסטית הייתה בשנת 1943 בכתב העת "Caiete culturale" (מחברות תרבותיות) אותו ערך בעצמו. פעילותו הספרותית התפרסמה לראשונה ב-1944, בעיתון Ecoul (ההד), שם פרסם מאמר על ברנרד שו תחת שם העט Paul Scorţeanu (פאול סקורצאנו). הוא המשיך את הפובליציסטיקה שלו בכתבי העת ‏ Contemporanul, Gazeta literară, Luceafărul, Viaţa românească וב-1948 פרסם תחת שם העט Mircea Slavu (מירצ'אה סלאבו) את הנובלה Armă vicleană (נשק ערמומי). ב-1955 פרסם מחקר ביקורתי על ג'או בוגזה ובאותה שנה גם מחקר מעמיק על Teatrul lui Mihail Sebastian (התיאטרון של מיכאיל סבסטיאן). ב-1957, בעקבות דיכוי המרד ההונגרי, כתב ספר על אנטול פראנס, ספר שהיה מכוון נגד הפנטיות ונגד חוסר הסובלנות. הספר עורר זעם בקרב החוגים השליטים, שדרשו את הרחקתו מהמדיה. לאונטה ראוטו (לשעבר לב אויגנשטיין), שהיה בעל מעמד חשוב מאוד ואפילו כונה בדו"ח טיסמנאנו "הדיקטטור של התרבות הרומנית" ניסה להגן עליו, אך לא לאורך זמן וכך, ביולי 1958 פוטר ונחסמה דרכו למערכות העיתונים. במשך שלוש שנים היה מובטל ורק כתב העת הספרותי Gazeta literară פרסם מפעם לפעם מאמר שלו, כשהעורך, פאול ג'אורג'סקו נאבק עם הצנזורה על כל מאמר בנפרד. הוא שב לעבודה סדירה בעזרתו של אלכסנדרו מירודן. מירודן, שהיה באותה תקופה המזכיר הספרותי של התיאטרון לקומדיה, רצה לפרוש מתפקידו, כדי להקדיש עצמו לספרות. הוא המליץ על אלווין ברנשטיין בפני מנהל התיאטרון, ראדו בליגן שקיבל את ההמלצה ומינה את ברנשטיין לתפקיד המזכיר ב-1961.

ברנשטיין השתלב היטב בעולם התיאטרון ובמהרה הפך לסמכות בנושא. [דרוש מקור] הוא הפיק את כתב העת Caietele Teatrului de Comedie (מחברות התיאטרון לקומדיה) וב-1969 בעת שכיהן בתפקיד המזכיר הספרותי בתיאטרון הלאומי על שם יון לוקה קאראג'יאלה, ייסד שם את כתב העת היוקרתי Caietele Teatrului Naţional (מחברות התיאטרון הלאומי). כתב עת זה הופץ ב-50,000 עותקים לכל כותר, יצאו לאור 80 כותרים.

כדי לסייע במימון התיאטרון הפיק ברנשטיין את כתב העת האינטלקטואלי Jocul de-a vacanţa (המשחק כאילו חופשה) שהופץ ב-200,000 עותקים. ברנשטיין היה מעורב בעריכת כתבי העת Litere (אותו ייסד, מאוחר יותר שונה שמו ל-Arc) ו-Lettre Internationale שעבורו היה עורך ראשי של המהדורה הרומנית.

אלווין ברנשטיין הוא אחיין של מרדכי ברנשטיין.

מיצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1955 Geo Bogza (ג'או בוגזה).
  • 1955 Teatrul lui Mihail Sebastian (התיאטרון של מיכאיל סבסטיאן).
  • 1957 Anatole France (אנאטול פראנס).
  • 1960 Anton Pavlovici Cehov (אנטון פאבלוביץ' צ'כוב) עם הקדמה של Tamara Gane (תמרה גאנה).
  • 1962 Conul Petrescu (אדון פטרסקו).
  • 1967 Modernitatea clasicului I.L. Caragiale, Bucureşti (המודניות של הקלאסיקאי יון לוקה קאראג'יאלה)
  • 1969 Teatrul şi intero­gaţia tragică (התיאטרון והתשאול הטראגי).
  • 1973 După o lungă şi grea suferinţă (לאחר סבל קשה וממושך).
  • 1974 Partea mea de comedie (החלק שלי בקומדיה).
  • 1977 Prin ce se deosebeşte această noapte? (במה נבדל הלילה הזה?)
  • 1980 Hotarul imaginar (הגבול הדמיוני).
  • 1982 În continuare (בהמשך). יצאה מהדורה נוספת ב-2003.
  • 1985 Colţurile cercului (פינות המעגל).
  • 1988 Patru şi un absent (ארבעה ואחד נפקד).
  • 1997 Numărătoare inversă (הספירה ההפוכה).
  • 2003 Datoria de a ezita (החובה להסס).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Un scriitor ce locuieşte în limba română "סופר שמתגורר בשפה הרומנית" מאת קורנל גאלבן - פורסם ב-20 באוגוסט 2011 באתר של "זיכרון הרגע". (ברומנית)
  • Bernstein_Elvin(הקישור אינו פעיל) באתר של קריספדיה. (ברומנית)