אנטול פראנס

אנטול פראנס
Anatole France
לידה	16 באפריל 1844; פריז, צרפת
פטירה	12 באוקטובר 1924 (בגיל 80); בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה, צרפת
שם לידה	Jacques François-Anatole Thibault
מדינה	צרפת
מקום קבורה	בית הקברות העתיק בניי-סיר-סן
שם עט	Anatole France, Anatolis Fransas
מקום לימודים	קולז' סטניסלס בפריז
שפות היצירה	צרפתית
סוגה	רומן
זרם ספרותי	מחשבה חופשית
יצירות בולטות	Thaïs, Les dieux ont soif
תקופת הפעילות	1865–1924 (כ־59 שנים)
בן או בת זוג	Valérie Guérin de Sauville; ; Emma Laprévotte ; Léontine Lippmann ;
צאצאים	Suzanne Thibault
פרסים והוקרה	פרס נובל לספרות (1921); קצין בלגיון הכבוד (16 ביולי 1895); Vitet Prize (1889); פרס מונטיון (1882); אביר בלגיון הכבוד (31 בדצמבר 1884) ;
חתימה

אָנָטוֹל פְרָאנְס (בצרפתית: Anatole France) הוא שם העט של הסופר הצרפתי אנטול פרנסואה תיבּוֹ (Anatole François Thibault; ‏16 באפריל 1844 – 12 באוקטובר 1924), חתן פרס נובל לספרות לשנת 1921.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בפריז לאב שהיה בעל חנות ספרים על רציף בגדה השמאלית, שהתמחתה בתחום המהפכה הצרפתית. אנטול פראנס הצעיר ירש מאביו את אהבתו לספרים ובמיוחד לתקופת המהפכה (רקע לרבות מיצירותיו). הוא למד במגמה ללימודים קלאסיים בבית הספר התיכון הקתולי קולג' סטאניסלס בפריז וקיבל תעודת בגרות צרפתית (Baccalauréat) בגיל 20. הוא שימש בתפקידים שונים עד שנתמנה לספרן של ספריית הסנאט הצרפתי (1876), משרה בה עבד במשך 14 שנה. ב-1881 זכתה הנובלה שלו "פשעו של סילבסטר בונאר" בפרס האקדמיה הצרפתית. השקפתו על החיים באה על ביטויה בכל כתביו, אך במיוחד בלקט המימרות והמאמרים "גנו של אפיקורוס" (1895). ב-1896 התקבל כחבר האקדמיה הצרפתית.

אנטול פראנס התעניין בשאלות חברתיות ונטה לסוציאליזם. הוא מחה על פסק הדין במשפט דרייפוס ויחד עם אמיל זולא דרש לערוך משפט חוזר. תשובתו לאחד הטוענים שדרייפוס אשם משום ששלושים מיליון צרפתים חושבים כך, ”גם אם שלושים מיליון אנשים אומרים אותה שטות היא נשארת שטות”, הייתה לאמרה היסטורית שרבים משתמשים בה. הוא היה אחד המייסדים של הליגה למען זכויות האדם ולחם להפרדת הדת מהמדינה. ב-1920 נאסרו ספריו לקריאה על ידי הכנסייה הקתולית. אף על פי כן זכה ב-1921 בפרס נובל לספרות. אנטול פראנס כתב במשך יותר מחמישים שנה רומנים, נובלות, מאמרים ואמרות בנושאי החברה וההיסטוריה. הוא נפטר ב-1924 ונקבר בכפר סן-סיר שעל גדות הנהר לואר. אחרי מותו כל כתביו הוצאו לאור מחדש ב-25 כרכים (1925–1935).

אנטול פראנס נאבק נגד הקלריקליזם, המיליטריזם והאנטישמיות. בספרו "אי הפינגווינים" הוא נאבק במושגי האלוהים, הרכוש הפרטי, המולדת והסגידה לאישים גדולים. הוא היה בחייו כופר-אפיקורוס שלגלג על האמונה ודגל בחיי הנאה, למרות היותו סוציאליסט וחבר האינטרנציונל השלישי.

ספריו שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשורר המקומי; מצרפתית: חיים הררי, תל אביב: קופת-הספר (חוברת יז), [תרפ"-]
תאיס; תרגם מצרפתית: דוד פרישמאן, ורשה: א"י שטיבל, תרפ"ב. (Thaïs)
האלים צמאים: רומן; תרגם: א[שר] בן-ישראל, ירושלים: מצפה, תרפ"ז. (Les dieux ont soif)
החבצלת האדֻמה; תרגם מצרפתית: ח"ש בן אברם, ירושלים – תל אביב: מצפה ('ספרית תרבות'), תרפ"ט. (הדפסה נוספת: תל אביב: עידית, תשט"ו) (Le Lys rouge)
ספר הזכרונות לידידי; מצרפתית: יעקב קופליביץ [=ישרון קשת], ירושלים – תל אביב: מצפה, תרפ"ט. (Le Livre de mon ami)
הנציב ביהודה; גברת דה לוצי; תרגם: י[צחק] לבנון, תל אביב: י' טן-פי ('ספריית השעות'), תש"ד. (Le Procurateur de Judée;‏ Madame de Luzy)
ילדים וילדות: סִפורים מן השדה ומן העיר; תרגם: יעקב פיכמן, תל אביב: א"י שטיבל, תרצ"ה.
קרנקביל; תרגום מצרפתית: אליהו מייטוס, חיפה: ידיעות אחרונות (דפוס אות), 1947. (Crainquebille)
פרשת קרנקביל ועוד שני סיפורים על "צדק", תרגום מצרפתית: ראובן מירן, הוצאת נהר, 2021^[1]
בית המצלה של המלכה פדוק; רומן; מצרפתית חיים אברבאיה, תל אביב: עם עובד, 1961. (La Rôtisserie de la reine Pédauque)
מעשה באדם שנשא אִלמת: מחתלה בשתי תמונות; עברית: יורם מטמור, תל אביב: ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראל – הוועד הפועל – מרכז לתרבות ולחינוך – אִגוד בימות החובבים, [תשי"-]. (La Comédie de celui qui épousa une femme muette)
אי הפינגבינים; מצרפתית: א[הרן] ראובני, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשי"א. (הופיע בהדפסות נוספות, בהן: "אי הפינגווינים", תל אביב: הקיבוץ המאוחד; המועצה הציבורית לתרבות ולאמנות – המפעל לתרגום ספרי מופת, תשל"ה) (L'Île des Pingouins)
פייר הקטן: סיפור; מצרפתית: ח[יים] גליקשטיין, מרחביה: ספרית פועלים ('נעורים'), 1951. (Le Petit Pierre)
בית המִּצלֶה של המלכה פדוק; תורגם מצרפתית בידי ח' אברבאיה, תל אביב: עם עובד ('ספריה לעם'), תשכ"א 1961. (La Rôtisserie de la reine Pédauque)
פשעו של סילבסטר בונאר; תרגמה מצרפתית: דליה טסלר, תל אביב: עם עובד ('ספריה לעם'), תשל"ו 1976. (Le Crime de Sylvestre Bonnard)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנטול פראנס, ברשת החברתית Goodreads
אנטול פראנס, באתר פרס נובל (באנגלית)
אנטול פראנס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
כתבי אנטול פראנס בפרויקט בן-יהודה
אנטול פראנס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
כתבי אנטול פראנס בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
אנטול פרנס (1844-1924), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ רות אלמוג, ראיתי, אמר ז'אן מרטו, שופטי צדק. זה היה בציור, באתר הארץ, 23 בפברואר 2021

[1] רות אלמוג, ראיתי, אמר ז'אן מרטו, שופטי צדק. זה היה בציור, באתר הארץ, 23 בפברואר 2021

[1]

זוכי פרס נובל לספרות
1901–1925	פרידום (1901) • מומזן (1902) • ביירנסון (1903) • אצ'גרי, מיסטרל (1904) • סנקביץ' (1905) • קרדוצ'י (1906) • קיפלינג (1907) • אויקן (1908) • לגרלף (1909) • הייזה (1910) • מטרלינק (1911) • האופטמן (1912) • טאגור (1913) • לא חולק (1914) • רולן (1915) • היידנסטם (1916) • גילרופ, ה. פונטופידן (1917) • לא חולק (1918) • שפיטלר (1919) • האמסון (1920) • פרנס (1921) • בנאבנטה (1922) • ייטס (1923) • ריימונט (1924) • שו (1925)
1926–1950	דלדה (1926) • ברגסון (1927) • אונדסט (1928) • מאן (1929) • לואיס (1930) • קרלפלט (1931) • גולסוורתי (1932) • בונין (1933) • פיראנדלו (1934) • לא חולק (1935) • או'ניל (1936) • גאר (1937) • בק (1938) • סילנפא (1939) • לא חולק (1940–1943) • ינסן (1944) • מיסטרל (1945) • הסה (1946) • ז'יד (1947) • אליוט (1948) • פוקנר (1949) • ראסל (1950)
1951–1975	לגרקוויסט (1951) • מוריאק (1952) • צ'רצ'יל (1953) • המינגווי (1954) • לכסנס (1955) • חימנס (1956) • קאמי (1957) • פסטרנק (1958) • קווזימודו (1959) • פרס (1960) • אנדריץ' (1961) • סטיינבק (1962) • ספריס (1963) • סארטר (1964) • שולוחוב (1965) • עגנון, זק"ש (1966) • אסטוריאס (1967) • קאוובטה (1968) • בקט (1969) • סולז'ניצין (1970) • נרודה (1971) • בל (1972) • וייט (1973) • יוהנסון, מרטינסון (1974) • מונטאלה (1975)
1976–2000	בלו (1976) • אליכסנדרה (1977) • בשביס-זינגר (1978) • אליטיס (1979) • מילוש (1980) • קנטי (1981) • גארסיה מארקס (1982) • גולדינג (1983) • סייפרט (1984) • סימון (1985) • סויינקה (1986) • ברודסקי (1987) • מחפוז (1988) • סלה (1989) • פס (1990) • גורדימר (1991) • וואלקוט (1992) • מוריסון (1993) • אואה (1994) • היני (1995) • שימבורסקה (1996) • פו (1997) • סאראמאגו (1998) • גראס (1999) • שינג'יאן (2000)
2001 ואילך	נייפול (2001) • קרטס (2002) • קוטזי (2003) • ילינק (2004) • פינטר (2005) • פאמוק (2006) • לסינג (2007) • לה קלזיו (2008) • מילר (2009) • ורגס יוסה (2010) • טראנסטרמר (2011) • מו (2012) • מונרו (2013) • מודיאנו (2014) • אלכסייביץ' (2015) • דילן (2016) • אישיגורו (2017) • טוקרצ'וק (2018) • הנדקה (2019) • גליק (2020) • גורנה (2021) • ארנו (2022) • פוסה (2023)

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: אנטול פרנס
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אנטול פראנס