אנטול פראנס
| לידה |
16 באפריל 1844 לוח שנה לא ידוע, גרגוריאני משוער פריז, צרפת |
|---|---|
| פטירה |
12 באוקטובר 1924 לוח שנה לא ידוע, גרגוריאני משוער (בגיל 80) manoir de la Béchellerie, צרפת |
| מקום קבורה |
בית הקברות העתיק בניי-סיר-סן |
| שם לידה |
Jacques François-Anatole Thibault |
| מדינה |
צרפת |
| שם עט |
Anatole France, Anatolis Fransas |
| זרם ספרותי |
מחשבה חופשית |
| יצירות בולטות |
Thaïs, Les Dieux ont soif, The Red Lily |
| שפות היצירה |
צרפתית |
| השכלה |
קולז' סטניסלס בפריז |
| תקופת פעילות |
1865–1924 (כ־59 שנים) |
| בנות זוג | |
| ילדים |
Suzanne Thibault |
| פרסים והוקרה |
|
| חתימה |
|
אָנָטוֹל פְרָאנְס (בצרפתית: Anatole France) הוא שם העט של הסופר הצרפתי אנטול פרנסואה תיבּוֹ (Anatole François Thibault; 16 באפריל 1844 – 12 באוקטובר 1924), חתן פרס נובל לספרות לשנת 1921.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד בפריז לאב שהיה בעל חנות ספרים על רציף בגדה השמאלית, שהתמחתה בתחום המהפכה הצרפתית. אנטול פראנס הצעיר ירש מאביו את אהבתו לספרים ובמיוחד לתקופת המהפכה (רקע לרבות מיצירותיו). הוא למד במגמה ללימודים קלאסיים בבית הספר התיכון הקתולי קולז' סטאניסלס בפריז וקיבל תעודת בגרות (Baccalauréat) בגיל 20. הוא שימש בתפקידים שונים עד שנתמנה לספרן של ספריית הסנאט (1876), משרה בה עבד במשך 14 שנה. ב-1881 זכתה הנובלה שלו "פשעו של סילבסטר בונאר" בפרס האקדמיה הצרפתית. השקפתו על החיים באה על ביטויה בכל כתביו, אך במיוחד בלקט המימרות והמאמרים "גנו של אפיקורוס" (1895). ב-1896 התקבל כחבר האקדמיה הצרפתית.
אנטול פראנס התעניין בשאלות חברתיות ונטה לסוציאליזם. בספרו "החבצלת האדומה" הוא כתב ”החוק אוסר על כולם, עניים ועשירים כאחד, לישון מתחת לגשר, לקבץ נדבות ולגנוב אוכל”. במשפט האירוני הזה, פראנס מבקר את המושג "שוויון בפני החוק" בחברה שבה קיים אי-שוויון כלכלי עמוק. לפני קיום מדינת הרווחה עניים רבים בעיר הגיעו למצבים של העדר קורת גג (ולכן שינה מתחת לגשרים או בפתחי בתים) או קיבוץ נדבות. חוקים שנראים שוויוניים ואסרו על התנהגות כזו הם למעשה אכזריים, כי הם הפכו פעילות כזו לפלילית. כך נאסר על עניים לנקוט פעולות שיכולות לעזור להם לשרוד בעוד שהעשירים ממילא לא צריכים לעשות פעולות אלה. הציטוט של אנטול פראנס נוגע בליבת הוויכוח המשפטי והפילוסופי בין שתי תפיסות של צדק: שוויון פורמלי מול שוויון מהותי (או שוויון בפועל). שנים לאחר מכן פיתחו אמרטיה סן ומרתה נוסבאום את גישת היכולות שמתמקדת במיצוי יכולות בפועל במקום בחופש, תועלת או שוויון פורמליים.
פראנס מחה על פסק הדין במשפט דרייפוס ויחד עם אמיל זולא דרש לערוך משפט חוזר. תשובתו לאחד הטוענים שדרייפוס אשם משום ששלושים מיליון צרפתים חושבים כך, ”גם אם שלושים מיליון אנשים אומרים אותה שטות היא נשארת שטות”, הייתה לאמרה היסטורית שרבים משתמשים בה. הוא היה אחד המייסדים של הליגה למען זכויות האדם ולחם להפרדת הדת מהמדינה. ב-1920 נאסרו ספריו לקריאה על ידי הכנסייה הקתולית. אף על פי כן זכה ב-1921 בפרס נובל לספרות. אנטול פראנס כתב במשך יותר מחמישים שנה רומנים, נובלות, מאמרים ואמרות בנושאי החברה וההיסטוריה.
אנטול פראנס נאבק נגד הקלריקליזם, המיליטריזם והאנטישמיות. בספרו "אי הפינגווינים" הוא נאבק במושגי האלוהים, הרכוש הפרטי, המולדת והסגידה לאישים גדולים. הוא היה בחייו אתאיסט שלגלג על האמונה ודגל בחיי הנאה, למרות היותו סוציאליסט וחבר האינטרנציונל השלישי.
תיאור דמותו הספקנית אך האהודה מופיע בספרו של אפטון סינקלייר, "לני בד", כשהוא הופך למרכז אירוע של בנות ובני החברה הגבוהה בצרפת, ימים ספורים לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה. בין השאר מצוטט שם פראנס כשהוא עונה לשאלה הנפתחת במילים "מה דעתך", את הדברים הבאים: "אני מנסה זה מכבר להגמל מנוהג לחשוב - שהיא נכות ופגם לאדם".[1]
הוא נפטר ב-1924 ונקבר בכפר סן-סיר שעל גדות הנהר לואר. אחרי מותו כל כתביו הוצאו לאור מחדש ב-25 כרכים (1925–1935).
ספריו שתורגמו לעברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- המשורר המקומי; מצרפתית: חיים הררי, תל אביב: קופת-הספר (חוברת יז), [תרפ"-]
- תאיס; תרגם מצרפתית: דוד פרישמאן, ורשה: א"י שטיבל, תרפ"ב. (Thaïs)
- האלים צמאים: רומן; תרגם: א[שר] בן-ישראל, ירושלים: מצפה, תרפ"ז. (Les dieux ont soif)
- החבצלת האדֻמה; תרגם מצרפתית: ח"ש בן אברם, ירושלים – תל אביב: מצפה ('ספרית תרבות'), תרפ"ט. (הדפסה נוספת: תל אביב: עידית, תשט"ו) (Le Lys rouge)
- ספר הזכרונות לידידי; מצרפתית: יעקב קופליביץ [=ישרון קשת], ירושלים – תל אביב: מצפה, תרפ"ט. (Le Livre de mon ami)
- הנציב ביהודה; גברת דה לוצי; תרגם: י[צחק] לבנון, תל אביב: י' טן-פי ('ספריית השעות'), תש"ד. (Le Procurateur de Judée; Madame de Luzy)
- ילדים וילדות: סִפורים מן השדה ומן העיר; תרגם: יעקב פיכמן, תל אביב: א"י שטיבל, תרצ"ה.
- קרנקביל; תרגום מצרפתית: אליהו מייטוס, חיפה: ידיעות אחרונות (דפוס אות), 1947. (Crainquebille)
- פרשת קרנקביל ועוד שני סיפורים על "צדק", תרגום מצרפתית: ראובן מירן, הוצאת נהר, 2021[2]
- בית המצלה של המלכה פדוק; רומן; מצרפתית חיים אברבאיה, תל אביב: עם עובד, 1961. (La Rôtisserie de la reine Pédauque)
- מעשה באדם שנשא אִלמת: מחתלה בשתי תמונות; עברית: יורם מטמור, תל אביב: ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראל – הוועד הפועל – מרכז לתרבות ולחינוך – אִגוד בימות החובבים, [תשי"-]. (La Comédie de celui qui épousa une femme muette)
- אי הפינגווינים; מצרפתית: א[הרן] ראובני, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשי"א. (הופיע בהדפסות נוספות, בהן: "אי הפינגווינים", תל אביב: הקיבוץ המאוחד; המועצה הציבורית לתרבות ולאמנות – המפעל לתרגום ספרי מופת, תשל"ה) (L'Île des Pingouins)
- פייר הקטן: סיפור; מצרפתית: ח[יים] גליקשטיין, מרחביה: ספרית פועלים ('נעורים'), 1951. (Le Petit Pierre)
- בית המִּצלֶה של המלכה פדוק; תורגם מצרפתית בידי ח' אברבאיה, תל אביב: עם עובד ('ספריה לעם'), תשכ"א 1961. (La Rôtisserie de la reine Pédauque)
- פשעו של סילבסטר בונאר; תרגמה מצרפתית: דליה טסלר, תל אביב: עם עובד ('ספריה לעם'), תשל"ו 1976. (Le Crime de Sylvestre Bonnard)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אנטול פראנס, ברשת החברתית Goodreads- אנטול פראנס, באתר פרס נובל (באנגלית)
- אנטול פראנס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- כתבי אנטול פראנס, בפרויקט בן-יהודה
- אנטול פראנס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי אנטול פראנס בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
אנטול פרנס (1844-1924), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ אפטון סינקלייר, לני בד, תל אביב: תבל, 1955, עמ' 187
- ↑
רות אלמוג, ראיתי, אמר ז'אן מרטו, שופטי צדק. זה היה בציור, באתר הארץ, 23 בפברואר 2021
| זוכי פרס נובל לספרות | ||
|---|---|---|
| 1901–1925 | פרידום (1901) • מומזן (1902) • ביירנסון (1903) • אצ'גראי, מיסטרל (1904) • סנקביץ' (1905) • קרדוצ'י (1906) • קיפלינג (1907) • אויקן (1908) • לגרלף (1909) • הייזה (1910) • מטרלינק (1911) • האופטמן (1912) • טאגור (1913) • לא חולק (1914) • רולן (1915) • היידנסטם (1916) • גילרופ, ה. פונטופידן (1917) • לא חולק (1918) • שפיטלר (1919) • האמסון (1920) • פרנס (1921) • בנאבנטה (1922) • ייטס (1923) • ריימונט (1924) • שו (1925) | |
| 1926–1950 | דלדה (1926) • ברגסון (1927) • אונדסט (1928) • מאן (1929) • לואיס (1930) • קרלפלט (1931) • גולסוורתי (1932) • בונין (1933) • פיראנדלו (1934) • לא חולק (1935) • או'ניל (1936) • גאר (1937) • בק (1938) • סילנפא (1939) • לא חולק (1940–1943) • ינסן (1944) • מיסטרל (1945) • הסה (1946) • ז'יד (1947) • אליוט (1948) • פוקנר (1949) • ראסל (1950) | |
| 1951–1975 | לגרקוויסט (1951) • מוריאק (1952) • צ'רצ'יל (1953) • המינגוויי (1954) • לכסנס (1955) • חימנס (1956) • קאמי (1957) • פסטרנק (1958) • קווזימודו (1959) • פרס (1960) • אנדריץ' (1961) • סטיינבק (1962) • ספריס (1963) • סארטר (1964) • שולוחוב (1965) • עגנון, זק"ש (1966) • אסטוריאס (1967) • קאוובטה (1968) • בקט (1969) • סולז'ניצין (1970) • נרודה (1971) • בל (1972) • וייט (1973) • יונסון, מרטינסון (1974) • מונטאלה (1975) | |
| 1976–2000 | בלו (1976) • אליכסנדרה (1977) • בשביס-זינגר (1978) • אליטיס (1979) • מילוש (1980) • קנטי (1981) • גארסיה מארקס (1982) • גולדינג (1983) • סייפרט (1984) • סימון (1985) • סויינקה (1986) • ברודסקי (1987) • מחפוז (1988) • סלה (1989) • פס (1990) • גורדימר (1991) • וואלקוט (1992) • מוריסון (1993) • אואה (1994) • היני (1995) • שימבורסקה (1996) • פו (1997) • סאראמאגו (1998) • גראס (1999) • שינג'יאן (2000) | |
| 2001–2025 | נייפול (2001) • קרטס (2002) • קוטזי (2003) • ילינק (2004) • פינטר (2005) • פאמוק (2006) • לסינג (2007) • לה קלזיו (2008) • מילר (2009) • ורגס יוסה (2010) • טראנסטרמר (2011) • מו (2012) • מונרו (2013) • מודיאנו (2014) • אלכסייביץ' (2015) • דילן (2016) • אישיגורו (2017) • טוקרצ'וק (2018) • הנדקה (2019) • גליק (2020) • גורנה (2021) • ארנו (2022) • פוסה (2023) • האן (2024) • קרסנהורקאי (2025) | |
| 2026–ואילך | קרסון (2026) | |