אלזי מוד טילני
 | |
| לידה |
3 באוקטובר 1893 נוריץ', הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה |
1 באוקטובר 1974 (בגיל 80) |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת |
| מקצוע |
Protestant missionary |
| מידע חסידת אומות העולם | |
| פרסים והוקרה |
חסידת אומות העולם (29 בספטמבר 2013) |
| קישורים חיצוניים | |
| יד ושם | אלזי מוד טילני |
  | |
אלזי מוד טילני (באנגלית: Elsie Maude Tilney; 3 באוקטובר 1893 – 1 באוקטובר 1974) הוכרה על ידי יד ושם כחסידת אומות עולם, לאחר שעזרה להציל יהודים במהלך מלחמת העולם השנייה והשואה.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אלזי טילני נולדה בנוריץ' בשנת 1893. אביה היה אלברט ג'וזף טילני (1866–1929) ואמה הייתה חנה רייצ'ל צ'פמן (1866–1916). לאלזי הייתה אחות אחת- אדית' רייצ'ל טילני (נולדה בשנת 1891), ושלושה אחים- אלברט ג'ורג' טילני (1891-197), פרידריך ויליאם טילני (1897–1977) ווילפרד ארנסט טילני (1900–1971).
טילני ומשפחתה התגוררו בשנת 1903 ברחוב יואנדן (Hughenden) מס' 23, נוריץ'.[1]
טילני הצטרפה לקפלת סארי (Surrey Chapel, Norwich) בפברואר 1903 בעודה בת עשר. בשנת 1920, היא יצאה למשימה באלג'יריה ותוניסיה, שם עבדה במשך יותר מעשור. בתקופת שהותה בצפון אפריקה כתבה טילני על כך שביקרה בבתי יהודים, ועל נסיונותיה לקרב אותם אל ישו.
בשנות ה-30, היא החליטה להשקיע את מאמציה ברווחתם של יהודים, בכך שהצטרפה למשלחת המבוססת היטב Mildmay. היא התגוררה בג'רבה שבתוניסיה עד לאביב 1934, בו עברה לפריז על מנת "לעבוד יחד עם יהודים בפריז". ב - 1936, היא עברה לגור בבית המשימה הצפון אפריקאית שבפריז.[2]
פעילות בתקופת השואה להצלת יהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביולי 1939 נסעה טילני לתחנת הרכבת ווסטבנהוף (אנ') שבוינה, אוסטריה, במטרה לאסוף ילדה קטנה. שם, היא פגשה אישה יהודייה בשם ריטה, אשר מסרה לידיה את ילדתה בת השנה, רות בוכהולץ. בנה של רות, פיליפ סנדס (אנ'), ערך מחקר אודות המשפחה וחשף את מעשה ההצלה של טילני.
עד לכיבוש פריז על ידי גרמניה הנאצית (אנ') ביוני 1940, טילני המשיכה לעבוד בעיר, בשיתוף פעולה עם המשימה הצפון אפריקאית. במהלך שהותה שם, היא שמרה על קשר עם בני חסותה היהודים, ואף נפגשה עם חלקם כאשר עמדו להגר לארצות הברית.
כאשר כבשו הנאצים את פריז, היא נשלחה למחנה מעצר בויטל יחד עם מאות אזרחים זרים אחרים. במחנה זה תהיה טילני כלואה במשך ארבע שנים.[2] המחנה היה ממוקם ליד העיירה ויטל באזור הווז' (Vosges) ליד ננסי (Nancy), בצפון מזרח צרפת. המחנה הוקם ב-1940 ונכלאו בו אזרחי מדינות אויב ומדינות נייטרליות, שתמורתם ביקשו הגרמנים לקבל אזרחים שלהם הכלואים במדינות שלחמו נגדם. שלא כשאר מחנות הנאצים, שהיו בנויים צריפים, היו במחנה ויטל מלונות פאר מיוחדים, בנויים בתוך פרק. שלוש שורות של גדר תיל הקיפו את הפרק, ומשמרות של גרמנים שמרו על המקום.[3]
בפברואר 1942, הבריטים והגרמנים ניסו להסכים על חילוף אסירים, אך בסופו של דבר התוכנית לא יצאה לפועל. קפלת סארי שלחה לטילני שני פאונדים בשביל טיפול שיניים, ובתחילת שנת 1943 דיווחים אשר הגיעו לקפלה הצביעו על כך שהיא סובלת מתת-תזונה. 2,500 אנשים היו כלואים בעשרת בתי המלון שבמחנה. רוב הנשים היו מבריטניה, קנדה וארצות הברית, אך באפריל 1943 הגיעה קבוצה של 400 יהודים. רובם היו פולנים מגטו ורשה, אשר הורשו לצאת משום שהחזיקו דרכונים דרום אמריקאים. הם הביאו איתם סיפורים מזעזעים על רצח והרג המוני.
טילני, אשר עבדה במשרד הראשי, עם ארכיונים ופרוטוקולים, למדה שהורו לאדם אשר היה אחראי על המחנה, המפקד לאנדהאוזר (Landhäuser), לקבץ את כל היהודים במחנה לשם שליחתם מזרחה. נאמר כי הם אחזו בדרכונים מזויפים.
בינואר 1944, המפקד לאנדהאוזר העביר את כל היהודים למלון אחר, אשר היה מופרד משאר המחנה. מהלך זה גרם להמולה רבה בתוך המחנה. במרץ, קבוצה ראשונה של 169 יהודים מוורשה הועלו על רכבת שילוח לאושוויץ.
הגרמנים נתקלו בהתנגדות. חלק מהיהודים התאבדו, על ידי קפיצה מגג המלון או על ידי לקיחת רעל. יהודים אחרים ניסו לברוח, ביניהם פולני צעיר בשם סשה קראבץ (Sashe Krawec), אשר ביקש עזרה ממורתו לאנגלית, היא אלזי טילני. טילני החביאה את קראבץ במשך יותר משישה חודשים, עד ל-18 בספטמבר 1944, כאשר חיילים אמריקאים הגיעו.[2]
לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שמחנה ויטל שוחרר, טילני הייתה מהאחרונים לעזבו. היא עבדה עבור הצבא האמריקאי, ולאחר מכן חזרה לפריז.[2] לאחר מכן נסעה לליסבון ועבדה יחד עם המשלחת השווייצרית בדרום אפריקה. לאחר מכן עברה לגור בפלורידה, ארצות הברית, בסמוך לאחיה פרדריק. היא נפטרה ב -1974.[4]
הכרה והנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מכתב שהוצג בעלון המשימה הצפון אפריקאית חשף את מעשיה של אלזי, ובו נכתב שהיא הסתירה במשך 16 שבועות יהודי צעיר שנידון להישלח למחנה השמדה בפולין. במכתב נוסף נכתב שכשהגרמנים נטשו את המחנה בספטמבר, היא שוב סיכנה את עצמה בכך שהסתירה את רישומי המחנה ואת הניירות, כי היא הייתה ארכיונאית המחנה.
בנה של רות בוכהולץ, שניצלה בזכות טילני, פרופ' פיליפ סנדרס, עו"ד מלונדון שחקר את תולדות משפחתו, גילה את סיפור ההצלה של אמו על ידי אלזי והחל לחפש קרובי משפחה של טילני בנוריץ'.[4]
טילני הוכרה ב-29 בספטמבר 2013 כחסידת אומות העולם בטקס שהתקיים בלונדון ושמה נחקק בקיר הכבוד ביד ושם.[5] בטקס, שגריר ישראל בבריטניה הוקיר מדליית הערכה לקרוב המשפחה הקרוב ביותר של טילני, ג'וזף שולץ (Joseph Schultz).[4]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Chris Hill, Can you help find the family of Norwich’s Holocaust heroine, Elsie Tilney?, Eastern Daily Press, 2.4.2013 (ארכיון)
- ^ 1 2 3 4 Philippe Sands, East West Street, VINTAGE, 2017
- ^ מתוך תיק יד ושם.
- ^ 1 2 3 Chris Hill, Norwich’s unsung heroine of the Holocaust, given international honour by Yad Vashem, Eastern Daily Press, 20.1.2015 (ארכיון)
- ^ מתוך אתר יד ושם.