אלייזה דוליטל
אלייזה דוליטל היא דמות בדיונית, הגיבורה הראשית במחזהו של ג'ורג' ברנרד שו "פיגמליון" משנת 1913 ובעיבוד המוזיקלי שלו משנת 1956, "גברתי הנאווה".
ההשראה לדמותה הייתה כנראה סיפורה האמיתי של אלייזה שפילד (1856–1942), שהייתה ברמנית בלונדון שמעמדה החברתי השתפר בסוף המאה ה-19 באמצעות נישואים, מערכות יחסים שונות, ואף זיופים.[1][2]
דמותה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אלייזה היא מוכרת פרחים קוקנית, מאזור ליסון גרוב, לונדון, שנתקלת באקראי בפרופסור הנרי היגינס, מומחה לפונטיקה, בקובנט גארדן. המבטא הקוקני שלה כולל גם מילים נפוצות (ושגויות) בקרב מעמד הפועלים הלונדוני הגורמים לה להישמע כנחותה.
מתוך רצון להשתפר, פונה אלייזה להיגינס כדי שיתן לה שיעורים בהגייה ובשיחה. היגינס מסכים ללמד אותה, תוך התערבות עם חברו הבלשן, קולונל פיקרינג, לפיה יצליח לגרום לחברה הגבוהה בלונדון להלל אותה ולחשוב שהיא נסיכה. הוא מכניס את אלייזה למשטר קשוח של שיעורי פיתוח קול, הגייה, וכן נימוסים והליכות.
על אף שהיא ככל הנראה חסרת השכלה ומגיעה ממעמד נמוך, היא שנונה, בוטה, פרקטית ובעלת אופי חזק, ואינה חוששת להגן על עצמה, להביע את דעתה, ולעמוד על שלה.
אלייזה מנסה לעשות את המיטב בנסיבות חייה ושואפת לעצמאות כלכלית. למעשה, הסיבה הראשונית שבשלה היא פונה להיגינס היא על מנת למצוא עבודה בחנות פרחים מכובדת, במקום להיות רוכלת ברחוב, ולא כדי לרומם את מעמדה או למצוא בעל.
היא משקיעה את כל כוחותיה במה שהיא עושה, בין שמדובר במכירת פרחים ובין שמדובר בהגייה. כתלמידה מוכשרת הלומדת במהירות, היא מבינה בקלות תחת הדרכתם של היגינס ופיקרינג כיצד להתנהג כמו ליידי ולהיראות כחברה במעמד הגבוה. גם היגינס ופיקרינג מכירים בכך שהיא אינה נחותה מהם מבחינה אינטלקטואלית.
בסוף המחזה אלייזה עומדת על עצמאותה ואינה מוכנה עוד להיות רק יצירתו של היגינס, אלא יוצאת למצוא את דרכה שלה בעולם.
ביצועים[עריכת קוד מקור | עריכה]
במקור[עריכת קוד מקור | עריכה]
את התפקיד של אלייזה שיחקה בהפקה המקורית בלונדון גברת פטריק קמפבל, שהייתה באותה תקופה השחקנית המפורסמת ביותר על במות הווסט אנד. למעשה, שו כתב את התפקיד במיוחד עבורה, והיא כיכבה בו אף על פי שרבים חשבו שהיא מבוגרת מדי לתפקיד.[3] השימוש בתסריט במילה "מקולל" (bloody) היה חסר תקדים וקמפבל חוללה סנסציה כאשר אכן אמרה זאת.
בסרט "פיגמליון" משנת 1938 גילמה את הדמות השחקנית האנגלית הצעירה ונדי הילר, לבקשתו של ג'ורג' ברנרד שו עצמו, לאחר ששיחקה בעבר את התפקיד בתיאטרון (מול לסלי הווארד בדמותו של פרופ' היגינס). הופעתה הפכה לסמל הקולנועי של התפקיד, עד שאודרי הפבורן נכנסה אליו בגרסת סרט המחזמר המצליח משנת 1964, "גברתי הנאווה". בגרסה זו גילם רקס הריסון את התפקיד של פרופ' היגינס, שגילם את התפקיד גם בתיאטרון לצידה של ג'ולי אנדרוז.
המבקרים שיבחו את הופעתה המעולה של הפבורן בסרט[4] ואמרו כי היא מצדיקה באופן עילאי את ההחלטה של ג'ק וורנר ללהק אותה לתפקיד הראשי,[5] וכי היא תסמל את אלייזה לדורות, בהיותה הבחירה המושלמת בהיעדרה של ג'ולי אנדרוז.[6] גם רקס הריסון עצמו קרא לה השחקנית הראשית המועדפת עליו.
בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
המחזמר "גברתי הנאווה" הועלה בישראל לראשונה בשנת 1964 על ידי המפיק גיורא גודיק, בהפקה הגדולה הראשונה של מחזמר מיובא ומתורגם מברודוויי. בהפקה זו גילמה רבקה רז את תפקיד אלייזה דוליטל, וחזרה לתפקיד גם בהפקה המחודשת של המחזמר בשנת 1969.
22 שנה לאחר שהועלה לראשונה, בשנת 1986, הועלתה הפקה חדשה של המחזמר ובה לוהקה לתפקיד ריטה, שהייתה אז זמרת אלמונית יחסית ובוגרת בית הספר למשחק "בית צבי", אך זכתה להצלחה מסחררת ולשבחי הביקורת.
בהמשך, גילמה הזמרת קרן הדר את התפקיד בשנת 1999 במסגרת הפקה של "בית צבי".
בשנת 2002 הועלה המחזמר שוב, ולתפקיד אלייזה דוליטל נכנסה הזמרת הצעירה מירה עווד.
בשנת 2013 עלתה בתיאטרון "הבימה" גרסה חדשה של המחזמר בבימוי משה קפטן ובו כיכבה שני כהן, כשלצידה נתן דטנר בתפקיד היגינס.
בשנת 2015 חזרה ריטה לתפקידה כעבור 30 שנה, כאשר החליפה את שני כהן בתפקיד אלייזה דוליטל למספר מוגבל של הצגות.
יום אלייזה דוליטל[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשיר "עוד תראה" ("Just You Wait") מתוך המחזמר "גבירתי הנאווה" מופיע הקטע הבא:
רק חכה, יום יבוא, אתפרסם יותר מכל האנשים, ואלך לסנט ג'יימס שאז אקרא לו סיינט ג'ים! ואז המלך יאמר לי וכולו מחייך: "רוצה אני שאנגליה תכיר את יופייך. לכן השבוע פה נכריז על יום לייזה דוליטל ליז!"
במקור האנגלי מצוין התאריך 20 במאי ("Next week on the twentieth of May I proclaim ‘Liza Doolittle Day!"), ובשל כך מאז מציינים מעריצים ברחבי העולם באופן לא רשמי בתאריך זה את יום אלייזה דוליטל.[7][8][9][10]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ELIZA, תוכנית בינה מלאכותית הקרויה על שם הדמות
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אלייזה דוליטל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "79: Eliza Fairchild". Magnificent Women (באנגלית). נבדק ב-2022-05-29.
- ^ Martin, Tony & Davis, Sally (9 באפריל 2015). "Evelyn Diana Sheffield". Roger Wright & Sally Davis. נבדק ב-2 ביוני 2022.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Huggett, Richard (1969). The Truth About Pygmalion. p. 20-27. Random House.
- ^ Audrey Hepburn Obituary. Telegraph
- ^ "My Fair Lady (1964) Screen: Lots of Chocolates for Miss Eliza Doolittle:'My Fair Lady' Bows at the Criterion". NY Times
- ^ Ringgold, Gene. "My Fair Lady – the finest of them all!", Soundstage, December 1964
- ^ Just You Wait lyrics from My Fair Lady
- ^ PlayBill
- ^ NPR
- ^ On This Day