לדלג לתוכן

ג'ולי אנדרוז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'ולי אנדרוז
Julie Andrews
אנדרוז, 2013
אנדרוז, 2013
לידה 1 באוקטובר 1935 (בת 89)
אנגליהאנגליה וולטון על התמזה, אנגליה, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם במה Julie Edwards עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Julia Elizabeth Wells עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1945
מקום לימודים
  • בית הספר לאומנויות
  • בית הספר טרינג פארק לאמנויות הבמה עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג
צאצאים אמה וולטון המילטון עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 3 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס אוסקר
פרס גלובוס הזהב
פרס גילדת שחקני המסך
פרס אמי
פרס גראמי
פרס מכון הסרטים האמריקאי למפעל חיים
https://julieandrewscollection.com/
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

דיים ג'ולי אנדרוז DBEאנגלית: Dame Julie Andrews; נולדה ב-1 באוקטובר 1935) היא שחקנית, זמרת, רקדנית וסופרת אנגלייה, בקריירה של כ-75 שנים היא זכתה בפרס האוסקר, שישה פרסי גלובוס הזהב, פרס גילדת שחקני המסך (פרס מפעל חיים), שני פרסי אמי, שלושה פרסי גראמי, ופרס מפעל חיים מטעם מכון הסרטים האמריקאי.

נולדה בשם ג'וליה אליזבת' ולס (Julia Elizabeth Wells) בוולטון און תמזה (אנ'), סארי, אנגליה, הממלכה המאוחדת. הוריה, אד וברברה ולס, התגרשו כשהייתה בת ארבע ואמהּ התחתנה בשנית באותה שנה עם טד אנדרוז שהיה לאביה המאמץ. בעקבות האימוץ שונה שם משפחתה מוולס לאנדרוז.

אביה החורג ואמהּ היו שניהם אנשים מוזיקליים: האב היה זמר טנור ואמהּ נגנית פסנתר. כשהייתה בת ארבע, גילה אביה את קולה המרהיב והבלתי רגיל של אנדרוז שהשתרע על פני חמש אוקטבות[1] ואת השמיעה האבסולוטית שלה, והחל לתת לה שיעורים בפיתוח קול ושירה. תחילה התאמנה כחצי שעה ביום ומאוחר יותר הגיעה לשש שעות ביום, ארבעה ימים בשבוע. באותה שנה החלה גם ללמוד ריקוד בלט מדודתה שהייתה מנהלת בית ספר לריקוד.

מיד לאחר גילוי כישרונה, החלה אנדרוז להופיע במופע הוודוויל של אמהּ ואביה החורג (האב שר והאם ניגנה). היא הדהימה את הקהל עם קולה המרהיב כששרה אופרה בדיוק רב ובשלמות, והפכה במהרה לכוכבת המופע. ההופעה המקצועית הראשונה שלה בלי הוריה הייתה על בימות לונדון בהצגה "Starlight Roof" בשנת 1947, בגיל 12. במהלך המופע שרה אנדרוז את הארייה "Polonaise" מהאופרה "Mignon", וסיימה בהגיעה בשלמות לתו פה גבוה. אנדרוז הפכה במהרה לכוכבת ההצגה כשהיא עוצרת את המופע בכל ערב לקול תשואות הקהל. לאחר הצלחתה הרבה ב-Starlight Roof נבחרה אנדרוז להופיע בפני משפחת המלוכה והפכה לילדה הצעירה ביותר עד היום לעשות זאת.

בשנים שלאחר מכן החלה אנדרוז להופיע באולמות קונצרטים ובאופרות, והייתה מוכרת כילדת פלא בכל רחבי אנגליה.

באוטוביוגרפיה שלה ("Home: A Memoir of My Early Years"), שיצאה לאור באפריל 2008, אנדרוז תיארה את אביה כ"אדם קשה ואלים", שהתעלל בבני המשפחה פיזית ואף ניסה לדבריה, פעמיים, בהיותה בת 16, לתקוף אותה מינית כשהיה שתוי. עם זאת, לפי אותה אוטוביוגרפיה, "הצלחנו כמשפחה לעבור את התקופות הקשות ולהמשיך הלאה".

היא המשיכה את לימודי השירה והריקוד לאורך כל שנות נעוריה, ובגיל 18 גילמה את התפקיד הראשי במחזמר "סינדרלה" על בימות לונדון (תפקיד אשר מספר שנים לאחר מכן שחזרה במחזמר המצליח של היוצרים רוג'רס והמרשטיין).

מתוך המחזמר "גבירתי הנאווה"

לאחר הופעתה בסינדרלה, לוהקה אנדרוז שהייתה בת 18 בלבד, לתפקיד הראשי במחזמר חבר שלי (אנ') על בימות ברודוויי. זאת הייתה הפעם הראשונה שאנדרוז עזבה את אנגליה והגיעה לאמריקה. שנה בלבד לאחר מכן היא לוהקה למחזמר "גברתי הנאווה" לצידו של רקס האריסון. המחזמר הפך להצלחה מסחררת, ונחשב עד היום למחזמר המצליח ביותר שהועלה על בימות ברודוויי. הוא הציג 2,717 פעמים במשך שש שנים רצופות. אנדרוז הפכה לאחת מכוכבות ברודוויי הגדולות ביותר, והייתה מזוהה עם התפקיד.

במהלך רצף ההצגות של גברתי הנאווה, בשנת 1957, כיכבה אנדרוז בהפקה הטלוויזיונית למחזמר "סינדרלה" של היוצרים רוג'רס והמרשטיין, אשר כתבו את התפקיד במיוחד עבורה. הסרט הוקרן בטלוויזיה האמריקאית ב-31 במרץ אותה שנה וזכה לצפייה של 107 מיליון אנשים. התפקיד זיכה אותה במועמדות לפרס אמי.

שנות ה-60 וה-70

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'ולי אנדרוז מגלמת את מרי פופינס

בשנת 1960 לאחר "גברתי הנאווה" כיכבה אנדרוז בתפקיד המלכה גווינביר במחזמר קמלוט, על בימות ברודוויי, לצידו של ריצ'רד ברטון בתפקיד המלך ארתור. המחזמר זכה אף הוא להצלחה גדולה וזיכה אותה במועמדות נוספת לפרס הטוני.

באחת מההופעות של קמלוט, ראה אותה וולט דיסני אשר התרשם ממנה והציע לה את התפקיד הראשי בסרטו החדש מרי פופינס. אנדרוז, הייתה אמורה לצלם את גרסת הסרט של גברתי הנאווה, אך היא נדחתה על ידי ההפקה מפני שהם ביקשו "שם נוצץ", ולא הייתה מספיק מפורסמת לדעתם כדי למשוך קהל, היות שמעולם לא עשתה סרט קולנוע לפני כן. את התפקיד קיבלה אודרי הפבורן, ואנדרוז קיבלה את הצעתו של דיסני והחלה לעבוד בשנת 1962 על צילומי הסרט "מרי פופינס". כשדיסני ראה את אנדרוז הוא אמר לה "אני רוצה לעשות סרט ואני רוצה שאת תהיי הדמות הראשית", והיא ענתה לו "כרגע אני לא יכולה כי אני בהריון", משום שבאותו זמן הייתה בהריון עם בתה אמה. הסרט יצא למסכים והפך להצלחה אדירה ולסרט שובר הקופות הגדול ביותר באותה שנה. אנדרוז מיד הפכה לכוכבת וזכתה בפרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר על תפקידה בסרטה הראשון, בעוד שאודרי הפבורן מגברתי הנאווה, לא הייתה אפילו מועמדת. ב-1964 כיכבה אנדרוז יחד עם ג'יימס גארנר בסרטו של הבמאי ארתור הילר (אנ'), "אמילי הופכת לאמריקאית".

לא חלף זמן רב לאחר הצלחת מרי פופינס ואנדרוז זכתה להצלחה נוספת, כששיחקה את אחד מתפקידיה המפורסמים באחד הסרטים המצליחים ביותר של כל הזמנים - "צלילי המוסיקה". היא כמעט דחתה את ההצעה לשחק את מריה פון-טראפ, כי לטענתה הדמות בסרט "צלילי המוזיקה" הייתה יותר מדי דומה לדמות של מרי פופינס. הסרט יצא למסכים בשנת 1965 והפך להצלחה מסחררת, כשהוא ממוקם במקום הראשון ברשימת סרטי שוברי הקופות הגדולים ביותר ועוקף לראשונה את הסרט "חלף עם הרוח". על גילום תפקידה בסרט הייתה מועמדת פעם שנייה ברציפות לפרס האוסקר, אך הפעם לא זכתה. אף על פי כן, אנדרוז הפכה מיד לסמל, ולאחת הכוכבות האהובות ביותר בהוליווד.

בשנת 1966 קיבלה אנדרוז כוכב ב"שדרת הכוכבים של הוליווד".

בשנים שלאחר מכן השתתפה אנדרוז בסרטים נוספים כמו "המסך הקרוע" של אלפרד היצ'קוק, מילי המודרנית והמתוקה, "הוואי", כוכבת!(אנ') ו"דרלינג לילי" שזיכו אותה בפרסים ובמועמדויות בטקסי פרס גלובוס הזהב, והפכו אותה לשחקנית הרווחית ביותר והמבוקשת ביותר בהוליווד. באותן השנים זכתה אנדרוז שלוש פעמים בפרס גלובוס הזהב לשחקנית האהובה ביותר. עם זאת, היא לא הצליחה לשחזר את ההצלחה האדירה של מרי פופינס וצלילי המוזיקה.

בתחילת שנות השבעים קיבלה אנדרוז תוכנית טלוויזיה משלה, המופע של ג'ולי אנדרוז(אנ'), אשר גרפה שישה פרסי אמי כולל פרס השחקנית הטובה ביותר.

לאחר הסרט "טרמיינד סייד", עשתה אנדרוז הפסקה מעולם הקולנוע והבידור כדי שתוכל לגדל את הילדים הרחק מאור הזרקורים, ושבה עם משפחתה לאנגליה. באותה תקופה היא גם כתבה את שני ספרייה הראשונים, אשר זכו להצלחה רבה והפכו לקלאסיקות לילדים.

ב-1979 היא חזרה עם הלהיט "10" בכיכובו של הקומיקאי דאדלי מור.

שנות ה-80 וה-90

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנות השמונים השתתפה אנדרוז בסרטים "פיקדון קטן" ו"מהומה בהוליווד", אך ההצלחה הגדולה באה עם סרט הקומדיה עטור הפרסים "ויקטור ויקטוריה" בבימויו של בעלה, הבמאי בלייק אדוארדס. הופעתה הפרובוקטיבית בסרט על בחורה שמשחקת בחור שמשחק בחורה זכתה לשבחים רבים, והיא הייתה מועמדת בפעם השלישית לפרס האוסקר עבור תפקידה בסרט.

בשנת 1986, שיחקה אנדרוז בסרט הדרמה "סיפור חיים". הסרט, בבימויו של בעלה, נעשה בהפקה פרטית וצולם בביתם של הזוג, בהשתתפות בני משפחה וחברים ואף שתיים מבנותיהם.

באותה שנה השתתפה גם בסרט הדרמה "דואט לאחד", והייתה מועמדת עבור שני הסרטים לפרס גלובוס הזהב, בו זכתה עבור "סיפור חיים".

ב-1995 חזרה אנדרוז לברודוויי עם גרסת המחזמר לסרט המצליח "ויקטור ויקטוריה". ההצגה הייתה ללהיט וזיכתה את אנדרוז בפרס הטוני, אך היא סירבה לקבלו מפני שמלבדה, אף אחד מהשחקנים ומצוות ההפקה לא זכה למועמדות.

במהלך השנתיים בהן רצה ההצגה, החלה אנדרוז לסבול מבעיות במיתרי הקול והיא נאלצה לעבור ניתוח שיגרתי בגרון. הניתוח נכשל, ואנדרוז איבדה את יכולת השירה המופלאה שהייתה לה לצמיתות. היא זכתה בפיצויים בסכום של 30 מיליון דולר, וההצגות של ויקטור ויקטוריה הופסקו. אנדרוז לא שבה להשתתף בסרט מוזיקלי נוסף.

בשנים שלאחר מכן שבה אנדרוז לשתף פעולה עם כריסטופר פלאמר בהפקה הטלוויזיונית לסרט המצליח משנות ה-80 "האגם המוזהב" (בכיכובה של ג'יין פונדה) בפעם הראשונה מאז צלילי המוזיקה.

בתחילת שנות האלפיים חברה אנדרוז לבתהּ אמה וולטון-המילטון והשתיים החלו לכתוב ביחד סדרה של 16 ספרי ילדים.

היא שבה לשתף פעולה עם חברת וולט דיסני בסרטים "יומני הנסיכה", ו"יומני הנסיכה 2: אירוסין מלכותיים" ב-2004, ואף שרה בסרט השני בפעם הראשונה מאז הניתוח. באותה שנה דיבבה את המלכה ליליאן בסרט המצליח "שרק 2" וחזרה גם בסרטים "שרק השלישי" ב-2007 ו"שרק לנצח" ב-2010. בנוסף, בשנת 2010 היא דיבבה את דמות אימו של "גרו", הנבל הראשי בסרט "גנוב על הירח". היא הוסיפה לדבב את אותה הדמות בסרט המשך שלישי בסדרה - "גנוב על העולם", שיצא בשנת 2017. בשנת 2016 יצרה אנדרוז יחד עם בתה אמה וולטון המילטון ועם ג'ודי רוזמן, תוכנית טלוויזיה המיועדת לילדים קודם הכניסה לבית הספר, תוכנית הנקראת "החדר של ג'ולי". בתוכנית אנדרוז מככבת כ-"מיס ג'ולי", אשר חושפת בפני הילדים, אשר מיוצגים באמצעות בובות, את העולם העשיר של התיאטרון והאמנות, תוך משחק, שירה וכדומה. תוכנית זו שודרה בנטפליקס, בשנת 2017.

אנדרוז גם מקריינת את קולה של "ליידי ויסלדאון" בתוכנית של נטפליקס "ברידג'טון"

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדרוז הייתה נשואה לטוני וולטון מ-1959 עד 1967 ולהם בת משותפת, אמה. נישואים אלו הסתיימו בגירושין. ב-1969 נישאה בשנית, לבמאי בלייק אדוארדס, ולהם שתי בנות מאומצות מווייטנאם. אנדרוז אימצה את שני ילדיו של אדוארדס מנישואיו הקודמים. אדוארדס נפטר ב-15 בדצמבר 2010. אנדרוז סיפרה כי הם היו נשואים כ-41 שנה ועד היום היא לא התגברה על מותו. סיפור אהבתם היה ידוע מאוד בהוליווד באותה תקופה. אנדרוז סבתא לשמונה נכדים, ושלושה נינים.

כיום מתגוררת אנדרוז בניו יורק.

פילמוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

(תפקיד אורח)

  • אנדרוז זכתה בתואר אבירות בשל תרומתה לקולנוע שניתן על ידי מלכת בריטניה בשנת 2000.
  • ישנו ורד שנקרא על שמה.
  • אנדרוז הייתה מועמדת 3 פעמים לפרס הטוני עבור הופעותיה הבלתי נשכחות במחזות הזמר "גברתי הנאווה", "קמלוט" ו"ויקטור/ויקטוריה".
  • זכתה בכ-12 פרסי "גלובוס הזהב".
  • היא מוקמה במקום ה-59 במצעד "100 הבריטים החשובים" בשנת 2002.
  • היא זכתה 3 פעמים בפרס "השחקנית האהובה ביותר".
  • אנדרוז קיבלה כוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד בשנת 1969.
  • כשהייתה בת 10 הקול שלה היה כל כך גבוה, כך שבזמן שהיא שרה כל הכלבים בסביבה התאגדו מסביב לבית. אמא שלה לקחה אותה לרופא כי היא חשבה שהיא חולה.
  • אנדרוז שיחקה בסרטים בבימויו של בעלה: "ויקטור/ויקטוריה", "10", "דרלינג לילי", "מהומה בהווליוד", "סיפור חיים" ותפקיד אורח באחד מסרטי "הפנתר הוורוד".
  • ליהוקה של הפבורן על פני אנדרוז לסרט "גברתי הנאווה" היה לסלע מחלוקת, שכן הכול ציפו שאנדרוז אשר ביצעה את התפקיד על הבמה, תקבל אותו גם בגרסה הקולנועית.
  • קיבלה ב-2007 את פרס מפעל החיים מאיגוד השחקנים.
  • בשנת 2022 העניק מכון הסרטים האמריקאי לאנדרוז פרס על מפעל חיים. הפרס הוענק לה בטקס שהתקיים בתיאטרון דולבי, ב-9 ביוני ב-אותה שנה.[4]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]