לדלג לתוכן

אלכסיי מיכאילוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלכסיי מיכאילוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה
Алексей Михайлович Романов
לידה 28 בדצמבר 1875
בורג'ומי, פלך טביליסי, האימפריה הרוסית האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 2 במרץ 1895 (בגיל 19)
סן רמו, ממלכת איטליה ממלכת איטליהממלכת איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה רוסיה
מקום קבורה קתדרלת פטרופבלובסקיה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה בית הספר לקציני צי עריכת הנתון בוויקינתונים
שושלת בית רומנוב
תואר הנסיך הגדול של רוסיה
אב מיכאיל ניקולאייביץ', הנסיך הגדול של רוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
אם ססיליה, נסיכת באדן עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • אביר במסדר אלכסנדר נבסקי
  • מסדר סטניסלב הקדוש, דרגה 1
  • אות מסדר העיט הלבן
  • עיטור אנה הקדושה, דרגה ראשונה
  • עיטור אנדריי הקדוש עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אלכסיי מיכאילוביץ', הנסיך הגדול של רוסיהרוסית: Алексей Михайлович;‏ 28 בדצמבר 18752 במרץ 1895) היה בנו השישי והילד הצעיר של מיכאיל ניקולאייביץ', הנסיך הגדול של רוסיה ובן דודו הראשון של אלכסנדר השלישי, קיסר רוסיה. הוא נועד לקריירה בצי הרוסי, אך הוא מת בצעירותו משחפת.[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנסיך הגדול אלכסיי מיכאילוביץ' נולד בטיפליס ב-28 בדצמבר 1875, בנם השישי והילד האחרון מבין שבעת ילדיהם של הנסיך הגדול מיכאיל ניקולייביץ' ורעייתו הנסיכה הגדולה אולגה פיודורובנה. הוא היה חבר בענף מיכאילוביץ' של משפחת רומנוב והנסיך הגדול היחיד שנשא את שמו ושם אביו של הצאר אלכסיי מיכאילוביץ' הרוסי.[2]

הנסיך הגדול אלכסיי מיכאילוביץ' בילה את ילדותו המוקדמת בגאורגיה בזמן שאביו היה המושל הכללי של המחוזות הרוסיים של עבר הקווקז. אלכסיי היה בן שבע בשנת 1882 כאשר אביו נבחר כנשיא מועצת האימפריה וכל המשפחה עברה לסנקט פטרבורג. בגיל שמונה הוא השתתף בטקס בארמון החורף והתעניין לראות את כל המדים הזרים, במיוחד את זה של שליחי המזרח. ככל הגברים של משפחת רומנוב, אלכסיי נועד לקריירה צבאית.[2] הוא קיבל חינוך ספרטני שכלל שינה בדרגשי צבא ואמבטיות קרות והתחנך בבית על ידי מורים פרטיים. אביו, עסוק במאמצים צבאיים וממשלתיים, נותר דמות רחוקה. אמו השליטה משמעת קפדנית והייתה הכוח השולט במשפחה. אלכסיי חונך בקפדנות והוכנע על ידי אחיו הגדולים. הוא השתוקק לחברת ילדים בני גילו ושיחק לעיתים קרובות עם ילדיו הצעירים של הקיסר אלכסנדר השלישי, מיכאיל ואולגה.[2]

כילד מבריק בעל לב ליברלי וכנות מוחלטת, לדברי אחיו אלכסנדר, אלכסיי היה אינטליגנטי ומלא חיים. בגיל שמונה עשרה הוא היה גבוה; צעיר רזה ונראה טוב, לבוש תמיד במדים שלו.[2] הוא כמעט סיים את הכשרתו כקצין הצי כשחלה עם מה שנראה כמו צמרמורת אבל היה באמת שחפת.[3] בריאותו מעולם לא הייתה טובה. בן דודו, קיריל, יאמר מאוחר יותר שאביו של אלכסיי סירב לתת לו להתאושש, והתעקש שחובתו לסיים את הכשרתו. מצבו של אלכסיי נעשה כה חמור שהוא נשלח לסן רמו, שם נפטר ב-2 במרץ 1895.[3][4] הוא היה בן תשע עשרה. "הפעם הראשונה שלבש את מדי המחלקה שלו", כתב קיריל, "הייתה בארון הקבורה שלו".[3] אחיו אלכסנדר שכתב בספר הזיכרונות שלו שהוא מרגיש קרוב יותר לאלכסיי מאשר לכל אחד מבני משפחתו,[5] אמר שהוא לא מתחרט על פטירתו, כי אלכסיי סבל קשות באווירה המעיקה של הארמון ומותו המוקדם אולי חסכו ממנו גורל גרוע יותר.

אילן יוחסין[עריכת קוד מקור | עריכה]

פאבל הראשון, קיסר רוסיה
 
סופיה דורותיאה, נסיכת וירטמברג
 
פרידריך וילהלם השלישי, מלך פרוסיה
 
לואיזה, נסיכת מקלנבורג-שטרליץ
 
קרל פרידריך, הדוכס הגדול של באדן
 
לואיזה קרולינה פון הוכברג
 
גוסטב הרביעי אדולף, מלך שוודיה
 
פרדריקה מבאדן
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ניקולאי הראשון, קיסר רוסיה
 
 
 
 
 
שרלוטה, נסיכת פרוסיה
 
 
 
 
 
לאופולד, הדוכס הגדול של באדן
 
 
 
 
 
סופיה, נסיכת שוודיה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מיכאיל ניקולאייביץ', הנסיך הגדול של רוסיה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
צציליה, נסיכת באדן
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אלכסיי מיכאילוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Alexander, Once a Grand Duke, p. 151
  2. ^ 1 2 3 4 Chavchavadze, The Grand Dukes , p. 205
  3. ^ 1 2 3 Zeepvat, The Camera and the Tsars, p. 182
  4. ^ Chavchavadze, The Grand Dukes, p. 206
  5. ^ Alexander, Once a Grand Duke, p. 24