אלמר ברגר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

אלמר ברגראנגלית: Elmer Berger;‏ 27 במאי 19085 באוקטובר 1996) היה רב רפורמי אמריקאי ופעיל פוליטי אנטי-ציוני. מנכ"ל "המועצה האמריקנית ליהדות" (באנגלית: "American Council for Judaism") מאז היווסדה ב-1942 ועד 1955, לאחר מכן שימש כיועץ למועצה עד שנאלץ להתפטר מתפקידו ב-1968, כשייסד את "חלופות יהודיות אמריקאיות לציונות" (באנגלית: American Jewish Alternatives to Zionism).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צעירותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברגר נולד בקליבלנד, אוהיו ב-27 במאי 1908, כבן לאב יהודי יליד הונגריה שעסק בהנדסת מסילות ברזל, ולאם, דור שלישי באמריקה למשפחה יהודית-גרמנית-אמריקאית, שנולדה בטקסס. בילדותו הייתה המשפחה פוקדת את בית הכנסת הרפורמי "אנשי חסד" בקליבלנד, שרבה היה הרב לואיס וולסי, אשר עודד את ברגר ללמוד לרבנות. לאחר שסיים בהצטיינות את לימודיו באוניברסיטת סינסינטי, הוסמך ברגר לרבנות בהיברו יוניון קולג' בסינסינטי ב-1932. לאחר מכן, כיהן כרב בפונטיאק, מישיגן ובפלינט, מישיגן בין השנים 1936 ל-1942. ב-3 בספטמבר 1931 נישא לאחות של בן כיתתו בהיברו יוניון, סביל שוורץ. השניים התגרשו ב-1946, וזמן קצר לאחר מכן נישא לרות ויינגרדן, בתו של יצרן רהיטים בולט שהשתייך לקהילה היהודית הרפורמית בפלינט. לרות היה נשוי עד למותה ב-1979.

פעילותו הפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מההתחלה, היה ברגר במחנה הרבנים הרפורמים שהתנגדו ל"מצע קולומבוס", שאומץ על ידי ועידת "איחוד הקהילות הרפורמיות" ב-1937, החליף את "מצע פיטסבורג", ושינה את יחסה של התנועה לציונות, מיחס אנטי-ציוני מובהק ליחס פרו-ציוני מובהק, כשמצעה הציג את הסיוע בבניית המולדת היהודית כחובה דתית. וכמו כן, שינה את הדחייה המוחלטת של הרפורמים את הפולחן המסורתי. היה זה מורהו הרוחני של ברגר, לואיס וולסי, שקרא ביוני 1942 לייסד את "המועצה האמריקנית ליהדות", בתגובה לאימוץ "מצע קולומבוס", וזה שמינה אותו למנכ"ל הראשון שלה. במהלך המאבק של הארגון בתוכנית הציונית שהתקבלה בועידת בילטמור במאי 1942, הפך פרצופו של ברגר להיות למזוהה יותר ויותר בעיני הציבור עם התנועה. תהליך זה נמשך ביתר שאת עם פרסום ספרו "הדילמה היהודית" ("The Jewish Dilemma") ב-1945, בו טען כי הציונות היא כניעה למיתוסים הגזעניים והאנטישמיים על היהודים, הרואים ביהודים גזע ו/או לאום נפרדים, ו"נטע זר" בכל מקום בו הם יושבים בעולם, דבר המסכן את ביטחונם של היהודים באשר הם נמצאים, וכי היטמעות היא עדיין הדרך הטובה ביותר עבור היהודים בעולם המודרני. להשקפתו של ברגר, שהייתה גם השקפת המועצה, היהודים הם קבוצה דתית ולא אומה או גזע, ולכן מדינת ישראל והלשון העברית אינן נוגעות כלל ליהודי אמריקה[1].

התנועה התמקדה יותר מכל בניסיון להיאבק כנגד ההשפעות הציוניות על היהדות האמריקנית, אך נותרה שולית באופן יחסי, כאשר מספר החברים בתנועה נאמד בכ-14,000 בני אדם ב-1948. ברגר המשיך לשמש כמנכ"ל הארגון עד 1955, ולאחר מכן המשיך להרצות ולכתוב, ולשמש כיועץ וכסגן נשיא המועצה. בתקופה זו זכה ברגר להכרה ותיעוב גדולים יותר כלפיו מצד המחנה הציוני ביהדות האמריקאית, זאת במיוחד לאחר שסייר בישראל וברחבי העולם הערבי ב-1955, ופרסם את הספר "מי שמיטיב לדעת חייב לומר זאת" (באנגלית: "Who Knows Better Must Say So! American Council for Judaism"), בו שטח את התרשמויותיו ודעותיו לאחר הסיור; דבר זה הוביל לכך שדעותיו ומטרותיו תויגו על ידי יריביו הציונים יותר ויותר כדעות ומטרות "ערביות" ו"פלסטיניות".

לאחר מלחמת ששת הימים, אירוע שהגביר באופן חד את התמיכה בציונות בקרב יהדות אמריקה, הוקע ברגר באופן נרחב, גם על ידי חברים אחרים במועצה האמריקנית ליהדות, זאת לאחר שהכריז כי ישראל היא התוקפן המרכזי בסכסוך, ואשמה בתוקפנותה בפרוץ המלחמה. דבר זה אילץ אותו להתפטר מהארגון כשנה לאחר מכן, ב-1968. באותה שנה, ייסד את הארגון "חלופות יהודיות אמריקאיות לציונות".

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלמר ברגר נפטר מסרטן ריאות בביתו שבסרסוטה, פלורידה, ב-5 באוקטובר 1996, בן 88 היה במותו.

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Elmer Berger: The Jewish Dilemma : The Case Against Zionist Nationalism, Devin-Adair, New York, 1945
  • Elmer Berger: A Partisan History of Judaism : The Jewish Case Against Zionism, Devin-Adair, New York, 1951
  • Elmer Berger: Who Knows Better Must Say So! American Council for Judaism, New York, 1955
  • Elmer Berger: Judaism or Jewish Nationalism: The Alternative to Zionism, Bookman Associates, 1957
  • Elmer Berger: Israel's Threat to Judaism: A speech delivered to the Irish Arab Society, Dublin, 5 February 1970
  • Elmer Berger: Letters and Non-Letters: The White House, Zionism and Israel, Institute for Palestine Studies, Beirut, 1972.
  • Elmer Berger: Memoirs of an Anti-Zionist Jew. Institute for Palestine Studies, Beirut, 1978.
  • Deane A. Tack, Elmer Berger: Thorns of Resistance, Destra Publishers, 1993 ISBN 0-9635982-0-1
  • Elmer Berger: Peace for Palestine: First Lost Opportunity, University Press of Florida Gainesville, FL 1993 ISBN 0-8130-1207-4

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]