אלן דוטריו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אלן דוטריו בבגדי טיסה

אלן דוטריוצרפתית: Hélène Dutrieu;‏ 10 ביולי 187726 ביוני 1961) הייתה אלופת רכיבה על אופניים ומתחרה במרוצי מכוניות, פעלולנית ברכיבה על אופניים ועל אופנוע ובנהיגה במכונית, חלוצת טיסה, נהגת אמבולנסים במלחמת העולם הראשונה ומנהלת בית חולים צבאי.[1][2]

בשלהי המאה ה-19 התחרתה בתחרויות רכיבה על אופניים, שברה שיאי רכיבה לנשים והייתה אלופה במספר תחרויות. ב-1910 הייתה לאישה הראשונה שהטיסה מטוס עם נוסע, ולאישה הרביעית בעולם, והבלגית הראשונה, שקיבלה רישיון טיסה. כמו כן, השתתפה וניצחה במספר תחרויות טיסה. ב-1913 הייתה לטייסת הראשונה שקיבלה את מדליית לגיון הכבוד הצרפתי.

חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלן דוטריו נולדה ב-10 ביולי 1877 בטורנה, בלגיה, כבתו של קצין בצבא הבלגי. בגיל 14 עזבה את בית הספר כדי להתפרנס.

רכיבה על אופניים ופעלולנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוטריו הייתה למתחרה מקצועית במרוצי אופניים וחברה בקבוצת Le chaîne Simpson. ב-1895 שברה את השיא העולמי לנשים בקטגוריית מרחק הרכיבה הרצוף על אופניים במשך שעה. ב-1897 וב-1898 זכתה במקום הראשון באליפות העולם למרוצי אופניים לנשים באוסטנדה, בלגיה, וקנתה לה את הכינוי "החץ האנושי" ("La Flèche Humaine"). באוגוסט 1898 זכתה במקום הראשון באליפות הגרנד פרי של אירופה (Grand Prix d’Europe) ובנובמבר באותה שנה זכתה במקום הראשון בתחרות מרוץ שנים-עשר הימים בלונדון, אנגליה. לאופולד השני, מלך בלגיה העניק לדוטריו את עיטור הצלב של סנט אנדרה, משובץ ביהלומים, לכבוד הישגיה המוצלחים בתחום הרכיבה על האופניים. לאחר מכן החלה להופיע במופעים של להטוטי רכיבה, וביולי 1903 רכבה על גבי מסלול מעוקל כלולאה במופע 'אלדורדו' במרסיי, צרפת. בספטמבר 1903 הופיעה באולם אולימפיה בלונדון. היא הייתה לפעלולנית ידועת-שם בתחומי הרכיבה על אופניים ועל אופנוע ובנהיגה במכונית, וכן התחרתה במרוצי מכוניות.

חלוצת טיסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלן דוטריו במטוסה, 1911 לערך

ב-1908 הוצע לדוטריו על ידי מפעל קלמאן באיאר (Clément Bayard) הצרפתי להיות הראשונה שמטיסה את המטוס מדגם Demoiselle ("עלמה צעירה") מס' 19, דגם מטוס חד-כנפי קל במיוחד בעיצובו של אלברטו סנטוס דימון. בטיסתה הראשונה המטוס התרסק ונהרס במהלך ניסיון ההמראה. בהמשך הצליחה להטיס מטוס בגפה. ב-19 באפריל 1910 הפכה לאישה הראשונה שהטיסה מטוס עם נוסע. ב-25 בנובמבר 1910 הפכה דוטריו לאישה הרביעית בעולם, והאישה הבלגית הראשונה, שקיבלה רישיון טיסה, רישיון "מועדון הטיס של בלגיה" מס' 27. היא הופיעה במופעי טיס לראווה, וזכתה לכינוי "אשת הנץ". בספטמבר 1910 טסה טיסה רצופה בין אוסטנדה לברוז' שבבלגיה. בין 26 בספטמבר ל-1 באוקטובר היא טסה, פעמים רבות עם נוסעים, ב"שבוע התעופה" שנערך באנגליה. היא הייתה הטייסת הראשונה ששהתה באוויר מעל שעה וב-21 בדצמבר 1910 הייתה למנצחת הראשונה של תחרות הטיסה לנשים "קופה פמינה" (Coupe Femina) לאחר שטסה טיסה רצופה לאורך 167 ק"מ במשך שעתיים ו-35 דקות. ב-1911 שמרה זמנית על תוארה ב"קופה פמינה" עם טיסה בת שעתיים ו-58 דקות לאורך 254 ק"מ, אך לבסוף ניצחה בתחרות בשנה זו מארי מרווינגט.

המטוס החד-כנפי Demoiselle ("עלמה צעירה") מס' 19, בעיצובו של אלברטו סנטוס דימון, המטוס שבו ניסתה דוטריו לטוס ב-1908, אך נכשלה

בספטמבר 1911 ביקרה דוטריו בארצות הברית עם מטוסה הדו-כנפי בעיצובו של אנרי פרמן, מודל III. היא ניסתה לשבור את גובה השיא בטיסה של טייסת אישה, והשתתפה בתחרות "גביע רודמן-ונמייקר" בניו יורק, שבו זכתה מטילדה מויסנט. באותה שנה דוטריו זכתה ב"גביע המלך" (Coppa del Re) בפירנצה, איטליה, בתחרות שבה ניצחה 14 טייסים גברים. ב-1912 הייתה לאישה הראשונה שהטיסה מטוס ימי. בהמשך אותה שנה זכתה בפרס בתחרות טיסה במטוסים ימיים שהתקיימה בשווייץ, שבה התחרתה מול ארבעה טייסים אחרים, כולל רנה קודרון (René Caudron). ב-1913 הייתה לטייסת הראשונה שקיבלה את מדליית לגיון הכבוד הצרפתי.

מלחמת העולם הראשונה ואילך[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך מלחמת העולם הראשונה דוטריו שימשה נהגת אמבולנס. גנרל פברייה מינה אותה לאחראית על האמבולנסים בבית החולים מסימי. לאחר מכן מונתה למנהלת בית החולים הצבאי שמפאן א ואל-דה-גראס (Campagne à Val-de Grâce). לאחר המלחמה הייתה לעיתונאית. ב-1922 התחתנה עם פייר מורטייה וקיבלה אזרחות צרפתית. בהמשך הייתה לסגנית הנשיאה של מחלקת הנשים ב"מועדון הטיס של צרפת". ב-1953 קיבלה את המדליה הצרפתית לטיס (Médaille de l'Aéronautique). ב-1956 הקימה את "גביע אלן דוטריו-מורטייה" (Coupe Hélène Dutrieu-Mortier) שהפרס לזכייה בו עמד על 200 אלף פרנק, וניתן לטייסת הצרפתייה או הבלגית שהצליחה לטוס את הטיסה הרצופה הארוכה ביותר בתחרות של אותה שנה.

מותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלן דוטריו מתה בפריז, צרפת, ב-26 ביוני 1961, בגיל 83.[1][3]

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 Helene Dutrieu, Aviator, Is Dead. French Pioneer Flier Won Legion of Honor in 1913.. Ralph Cooper. אוחזר ב־2008-05-31.
  2. ^ Hélène Dutrieu. אוחזר ב־2010-09-11.
  3. ^ "French Pioneer Flier Won Legion of Honor in 1913", New York Times (28 June 1961). אוחזר ב־ 2008-06-14.