לאופולד השני, מלך הבלגים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לאופולד השני

לאופולד השני (Léopold II) ‏(לואי פיליפ מארי ויקטור - Louis Philippe Marie Victor) ‏(9 באפריל 1835 - 17 בדצמבר 1909) היה מלך הבלגים, נסיך בלגיה, דוכס מחוז סקסוניה (Saxe), נסיך סקסה-קובורג-גותה (Saxe-Cobourg-Gotha), דוכס בראבנט (Brabant), קיסר קונגו בין 1884 ל-1908, החליף את אביו לאופולד הראשון על כס המלכות הבלגי ב-1865. אמו הייתה לואיז מאורלאן (Louise d'Orléans). בהיותו חסר בנים, החליף אותו אחיינו אלברט הראשון לאחר מותו.

מלך זה נודע בעיקר על כך שהיה הבעלים הפרטיים של קולוניה שלמה – "מדינת קונגו החופשית", שם שלט מ-1884 עד 1908. הקונגולזים הוכרחו לאסוף את חומר הגומי שהיה מוצר מבוקש מאוד בזמנו ברחבי העולם. בזכות קולוניה זו, התעשר לאופולד השני במהירות. רבים מהמבנים ההיסטוריים בבריסל נבנו על ידו באמצעות כספים אלו והוא כונה בשל כך כ"המלך הבונה". אולם, בעקבות לחץ דיפלומטי מאוד גדול של הבריטים אשר קבלו על היחס האלים וחסר האנושיות של המקומיים על ידי בעלי הקולוניה, הוא נאלץ לוותר על תפקידו כמלך ולבסוף אף ויתר על מעמדו כ"בעלים" הבלעדיים של קונגו וזו הפכה להיות בשליטת האומה הבלגית כולה, ושמה שונה ל"קונגו הבלגית".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נעוריו ותחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאופולד נולד בבריסל. הוא התגייס לצבא בלגיה בגיל צעיר והתחתן בבריסל ב-22 באוגוסט 1853 עם מארי-הנרייט מהסברוג-לוריין (Marie-Henriette de Habsbourg-Lorraine), ארכי-דוכסית של אוסטריה. היא נולדה בפשט שבאוסטריה (כיום בודפשט בהונגריה) ב-23 באוגוסט 1836, נפטרה בספא שבבלגיה ב-19 בספטמבר 1902 והייתה בתו של ז'וזף, הארכידוכס של אוסטריה (17761847) שהיה בנו של לאופולד השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה (1747 - 1792).

ללאופולד השני ומארי-הנרייט נולדו ארבעה צאצאים:

תמונה אחרונה
הלוויתו של לאופולד

בנוסף, היו ללאופולד השני שני בנים יחד עם בלאנש דלאקרואה (Blanche Delacroix), הברונית של ווגאן (Vaughan) בלא נישואים:

  • לוסיאן פיליפ מארי אנטואן (Lucien Philippe Marie Antoine) (19841906)
  • פיליפ הנרי מארי פרנסואה (Philippe Henri Marie François) (19141907)

לאופולד התחתן עימה בחתונה מזורזת כחמישה ימים לפני מותו. שניהם אומצו על ידי בעלה השני של בלאנש: אנטואן דוריה (Antoine Durrieux) ב-1910.

מלך הבלגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאופולד השני הפך למלך בשנת 1865 לאחר מותו של אביו, לאופולד הראשון.

הוא כונה "המלך הבונה" כיוון שהפך על פיהן ערים כמו בריסל ואוסטנד ויצר בנייה חשובה בארדנים. בבריסל, הוא אחראי לבניית שדרות רבות, פארקים ציבוריים ושינויים גדולים בארמון המלכותי של בריסל. לאחוזתו שבארדנים היו 6700 דונם של יערות ושטחים חקלאיים, מגרש גולף וארבע טירות. באוסטנד, הוא בנה היפודרום וכן את פארק מארי-הנרייט על שם אשתו. הוא גם הרחיב את האחוזה המלכותית שבלאקן.

לכבוד יום הולדתו השישים וחמישה ב-1900, הכריז לאופולד השני על רצונו להעביר את כל רכושו הפרטי למדינה, בתנאי שזה יישמר ולא ייהרס, בתנאי שיתוחזקו הפארקים ובתנאי שיינתנו אמצעים מסוימים לידי המשפחה המלכותית. ב-1903 הסכימה הממשלה הבלגית לתרומתו ובתנאי שהמשפחה המלכותית היא אשר תממן את התחזוקה ללא השתתפות המדינה. התרומה המלכותית צריכה הייתה להיות תחת פיקוח של שר האוצר הלאומי.

במהלך מלכותו לאופולד תמך בהחזקת צבא חזק על מנת לשמור על הנייטרליות של בלגיה.

אינטרסים באפריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1876 ארגן לאופולד השני אגודה בינלאומית שמטרתה לתמוך בתוכניתו הפרטית לפיתוח מרכז אפריקה. ב-1879 יצא הנרי מורטון סטנלי לקונגו לאחר שרכש את הזכויות מלאופולד ופיתח שם את המסחר, כולל בניית כביש מהנהר שזורם בעומק השטח ועד ל-Stanley Pool (כיום Pool Malebo), שם ניתן לשוט בנהר בצורה טובה.

במפגש ברלין בשנים 1884 - 1885 הכירו נציגים מ-14 ארצות אירופיות ומארצות הברית במלכותו של לאופולד על "המדינה העצמאית של קונגו". ב-1891, הוא שלח את איש המסעות הקנדי ויליאם גראנט סטיירז (William Grant Stairs) להשתלט מחדש על קטנגה שאותה ניסה לתפוס גם ססיל רודז.

הכיבוש היה בעיקר באזור הנילוס הפנימי. לאופולד ניסה ליצור מערכת של קווי רכבת לאורך נהר הקונגו ושלוחותיו וכן ניסה ליצור אפשרויות מימון מקומיות כדי שהאזור יוכל לתחזק את עצמו.

כלפי מדינות אירופה וביניהן בלגיה, המלך לאופולד נראה כפילנטרופ והציג עצמו כמי שעוזר ל"מקומיים" ורק בשנת 1908 התגלו השיעבוד והאלימות הקשה. המטרה לא הייתה לעזור לאיש כי אם להעשיר את הונו האישי ובזכות כך בלגיה שיגשגה.

נערים כרותי יד ימין מקורבנות הניצול של החברות שייצגו את האינטרסים של מלך הבלגים

הירידה הדרסטית בהיקף האוכלוסייה בקונגו עקב הניצול בראשותו של המלך[עריכת קוד מקור | עריכה]

התחרות בין הקולוניות השונות הייתה אז בשיאה. העושר הגדול הנמצא באזור זה גרם לניצול קשה של האוכלוסייה המקומית , כולל עבדות, תת-תזונה ופגיעות גופניות קשות מאוד לעתים, במיוחד בתעשיית הגומי. החברות שייצגו את שאיפתו של המלך לאופולד לעושר, היו קובעות מיכסות שבועיות של גומי, העונש למי שלא עמד במיכסה היה כריתת יד ימין. בתיאורים מהתקופה סופר על יום בו נכרתו יותר מאלף כפות ידיים. הנוהל שבו הכריחו את המקומיים לעסוק באיסוף הגומי, כלל את שביית הנשים, והכרחת הגברים והנערים לצאת ליערות ולעסוק באיסוף. עקב כך חיי הכפר נהרסו לחלוטין, הילודה כמעט נעצרה, לא היה מי שיעסוק בליקוט וגידול מזון, מגפות ומחלות התפרצו בין המקומיים.

בבלגיה התייחסו אל השבויים כאל חיות והציגו אותם לראווה במה שנראה כגני חיות, בין היתר היו שלטים בהם נכתב כי אסור להאכיל את האנשים בבוטנים.

הסתייגות עולמית מלאופולד[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל האמור הביא לירידה באוכלוסיית קונגו, שנעה לפי הערכות שונות בין 8-10 מיליון נפש מתוך 20 מיליון בין השנים 1880-1920, בהן הבלגים שלטו באזור זה. עקב מצב זה החלה הסתייגות עולמית מלאופולד בראשות הבריטים לקראת תחילת המאה ה-20. הסופר והעיתונאי הבריטי אדמונד דנה מורל (Edmund Dene Morel) הוא אחד מהראשונים שיידעו את העולם לנעשה על ידי המלך הבלגי. לאחר מלחמת העולם הראשונה, נשפט מורל לשנתיים מאסר על ידי הבריטים באשמת שיתוף פעולה עם האויב הפרוסי.

בתקופה שבין 1885 ל-1908 נהרגו בין 5 ל-15 מיליון שחורים על ידי הבלגים (המספר המקובל הוא כ-10 מיליון), וברבים שלא עמדו בתפוקות העבודה במטעי הגומי נעשו מומים, ככריתת יד ימין. אירועים אלו נחשבים בעיני ההיסטוריונים כיום לרצח עם. בהדרגה גברה הביקורת הציבורית על מעשי הרצח והאלימות.

אחרי מספר שנים החלה הקהילייה הבינלאומית, כולל דמויות נודעות כמו הסופר מארק טוויין, להתנגד לשיטותיו האכזריות של המלך לאופולד. ב-1908 הלחץ הבינלאומי היה כה כבד, עד שלאופולד נאלץ למסור את המושבה, שהייתה קודם לכן בבעלותו הבלעדית, לידי הממשלה הבלגית. כאשר קונגו עברה לשליטת הממשלה הבלגית היא קיבלה את השם "קונגו הבלגית". האוכלוסייה המקומית קיבלה יחס טוב בהרבה מזה שלו זכתה מידי המלך. הבלגים היו המעצמה האירופאית היחידה שבנתה אוניברסיטה במושבתה, והמתיישבים נבחרו בקפידה על ידי הממשלה הבלגית על מנת למנוע ניצול התושבים המקומיים. עם זאת, במשך 12 שנים נוספות נמשכו מעשי הרצח והזוועה על ידי בעלי המטעים.

המלך לאופולד השני נפטר ב-17 בדצמבר 1909 ונקבר באזור המלכותי של כנסיית נוטרה-דאם (Notre-Dame) בלאקן שבבריסל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקודם:
לאופולד הראשון מלך הבלגים
Great coat of arms of Belgium.svg

מלכי בלגיה

הבא:
אלברט הראשון מלך הבלגים
מלכי בלגיה
לאופולד הראשוןלאופולד השניאלברט הראשוןלאופולד השלישיבודואןאלברט השניפיליפ Great coat of arms of Belgium.svg