לאופולד השני, מלך הבלגים

לאופולד השני, מלך הבלגים
Léopold II de Belgique
	לאופולד השני מלך הבלגים
לידה	9 באפריל 1835; בריסל, ממלכת בלגיה
פטירה	17 בדצמבר 1909 (בגיל 74); בריסל, ממלכת בלגיה
מדינה	בלגיה
מקום קבורה	הקריפטה המלכותית
בת זוג	מריה הנרייטה, ארכידוכסית אוסטריה
שושלת בית סקסה קובורג גותה
אב	לאופולד הראשון, מלך הבלגים
אם	לואיז, נסיכת אורליאן
צאצאים	ראו בהמשך
	10 בדצמבר 1865 – 17 בדצמבר 1909; (44 שנים)
	→ לאופולד הראשון, מלך הבלגים אלברט הראשון, מלך הבלגים ←
פרסים והוקרה
	אביר הצלב הגדול של האריה ההולנדי (19 באוקטובר 1861); צלב גדול של לגיון הכבוד; מסדר המג'ידיה; מסדר אוסמאני; מסדר פרננדו הקדוש וההצטיינות; מסדר גיזת הזהב; מסדר יוסף הקדוש; מפקד גבוה של המסדר המלכותי של בית הוהנצולרן; מסדר פטר פרידריך לודוויג; מסדר לודוויג; אבנט שלושת המסדרים; מסדר הוברטוס הקדוש; מסדר הבירית; מסדר הפיל הלבן; מסדר הכתר; מסדר צלב טאקובו; מסדר הבשורה הקדושה; מסדר הכתר של סקסוניה; מסדר המושיע; מסדר החרצית; הצלב הגדול של מסדר קרלוס השלישי; הצלב הגדול של אות הכתר הבלגי; אביר הצלב הגדול של מסדר אולב הקדוש; אביר הצלב הגדול של מסדר הקבר הקדוש; הצלב הגדול במסדר לאופולד השני; אביר במסדר גיזת הזהב; מסדר העיט השחור; מסדר הפיל; הצלב הגדול של מסדר הצלב הדרומי; אות מסדר העיט הלבן; מסדר העיט האדום, דרגה 1; מסדר החרצית עם צווארון; עיטור אנה הקדושה, דרגה ראשונה; עיטור אנדריי הקדוש; אות המסדר אלכסנדר נבסקי הקדוש; עיטור הכוכב של רומניה; מסדר אישטוון הקדוש של הונגריה ;
חתימה

לאופולד השני, מלך הבלגים (Léopold II) ‏(לואי פיליפ מארי ויקטור - Louis Philippe Marie Victor) ‏(9 באפריל 1835 - 17 בדצמבר 1909) היה מלך הבלגים, נסיך בלגיה, דוכס סקסוניה, נסיך סקסה-קובורג-גותה, דוכס בראבנט, קיסר קונגו הבלגית בין 1884 ל-1908, החליף את אביו לאופולד הראשון על כס המלכות הבלגי ב-1865. אמו הייתה לואיז, נסיכת אורליאן. בהיותו חסר בנים, החליף אותו אחיינו אלברט הראשון לאחר מותו.

מלך זה נודע בשל היותו הבעלים הפרטיים של קולוניה שלמה – "מדינת קונגו החופשית", שם שלט מ-1884 עד 1908. הקונגולזים הוכרחו לאסוף את חומר הגומי שהיה מוצר מבוקש מאוד בזמנו ברחבי העולם. בזכות קולוניה זו, התעשר לאופולד השני במהירות. רבים מהמבנים ההיסטוריים בבריסל נבנו על ידיו באמצעות כספים אלו והוא כונה בשל כך "המלך הבונה". אולם, בעקבות לחץ דיפלומטי מאוד גדול של הבריטים אשר קבלו על היחס האלים וחסר האנושיות של בעלי הקולוניה כלפי המקומיים, נאלץ לאופולד לוותר על מעמדו כ"בעלים" הבלעדיים של קונגו, וזו עברה לשליטת האומה הבלגית כולה ושמה שונה ל"קונגו הבלגית".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נעוריו ותחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאופולד נולד בבריסל ב-9 באפריל 1835, ללאופולד הראשון, מלך הבלגים וללואיז, נסיכת אורליאן, בתם של לואי פיליפ, מלך הצרפתים ושל מריה אמליה מנאפולי וסיציליה. לאופולד התגייס לצבא בלגיה בגיל צעיר. בשנת 1850 מתה אמו שהושפעה עמוקות מפטירת אביה זמן קצר קודם לכן.

נישואיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאופולד התחתן בבריסל ב-22 באוגוסט 1853 עם מריה הנרייטה, ארכידוכסית אוסטריה, בתו של הארכידוכס יוזף, פלטין הונגריה ושל מריה דורותיאה, דוכסית וירטמברג, ממנה נולדו לו ארבעה צאצאים.

בנוסף, היו ללאופולד השני שני בנים מבלאנש דלקרואה, הברונית של ווגאן (Vaughan) בלא נישואים. לאופולד התחתן עם דלקרואה כחמישה ימים לפני מותו, שני הבנים אומצו על ידי בעלה השני אנטואן דוריה (Antoine Durrieux) ב-1910.

מלך הבלגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1865 מת אביו לאופולד הראשון, מלך הבלגים, ולאופולד עלה לשלטון במקומו.

הוא כונה "המלך הבונה" כיוון שהפך על פיהן ערים כמו בריסל ואוסטנד ויצר בנייה חשובה בארדנים. בבריסל, הוא אחראי לבניית שדרות רבות, פארקים ציבוריים ושינויים גדולים בארמון המלכותי של בריסל. לאחוזתו שבארדנים היו 6700 דונם של יערות ושטחים חקלאיים, מגרש גולף וארבע טירות. באוסטנד, הוא בנה היפודרום וכן את פארק מארי-הנרייט על שם אשתו. הוא גם הרחיב את האחוזה המלכותית שבלאקן.

לכבוד יום הולדתו השישים וחמישה ב-1900, הכריז לאופולד השני על רצונו להעביר את כל רכושו הפרטי למדינה (כתוצאה מביקורת בין-לאומית על צבירת ההון האישי מניצול קונגו ואוכלוסייתה) בתנאי שזה יישמר ולא ייהרס, בתנאי שיתוחזקו הפארקים ובתנאי שיינתנו אמצעים מסוימים לידי המשפחה המלכותית. ב-1903 הסכימה הממשלה הבלגית לתרומתו ובתנאי שהמשפחה המלכותית היא אשר תממן את התחזוקה ללא השתתפות המדינה. התרומה המלכותית צריכה הייתה להיות תחת פיקוח של שר האוצר הלאומי.

במהלך מלכותו לאופולד תמך בהחזקת צבא חזק על מנת לשמור על הנייטרליות של בלגיה.

אינטרסים באפריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1876 ארגן לאופולד השני אגודה בינלאומית שמטרתה לתמוך בתוכניתו הפרטית לפיתוח מרכז אפריקה. ב-1879 יצא הנרי מורטון סטנלי לקונגו לאחר שרכש את הזכויות מלאופולד ופיתח שם את המסחר, כולל בניית כביש מהנהר שזורם בעומק השטח ועד ל-Stanley Pool (כיום Pool Malebo), שם ניתן לשוט בנהר בצורה טובה.

בועידת ברלין בשנים 1884–1885 הכירו נציגים מ-14 ארצות אירופיות ומארצות הברית במלכותו של לאופולד על "המדינה העצמאית של קונגו". ב-1891, הוא שלח את איש המסעות הקנדי ויליאם גראנט סטיירז להשתלט מחדש על קטנגה שאותה ניסה לתפוס גם ססיל רודס.

הכיבוש היה בעיקר באזור הנילוס הפנימי. לאופולד ניסה ליצור מערכת של קווי רכבת לאורך נהר הקונגו ושלוחותיו וכן ניסה ליצור אפשרויות מימון מקומיות כדי שהאזור יוכל לתחזק את עצמו.

כלפי מדינות אירופה וביניהן בלגיה, המלך לאופולד נראה כפילנתרופ והציג עצמו כמי שעוזר ל"מקומיים" ורק בשנת 1908 התגלו השיעבוד והאלימות הקשה. המטרה לא הייתה לעזור לאיש כי אם להעשיר את הונו האישי ובזכות כך בלגיה שגשגה.

נערים כרותי יד ימין מקורבנות הניצול של החברות שייצגו את האינטרסים של מלך הבלגים

הירידה הדרסטית בהיקף האוכלוסייה בקונגו עקב הניצול בראשותו של המלך[עריכת קוד מקור | עריכה]

התחרות בין הקולוניות השונות הייתה אז בשיאה. העושר הגדול הנמצא באזור זה גרם לניצול קשה של האוכלוסייה המקומית, כולל עבדות, תת-תזונה ופגיעות גופניות קשות, במיוחד בתעשיית הגומי. החברות שייצגו את המלך לאופולד היו קובעות מכסות שבועיות של גומי. העונש למי שלא עמד במכסה היה כריתת כף יד ימין. בתיאורים מהתקופה סופר על יום בו נכרתו יותר מאלף כפות ידיים. הנוהל שבו הכריחו את המקומיים לעסוק באיסוף הגומי, כלל את שביית הנשים, והכרחת הגברים והנערים לצאת ליערות ולעסוק באיסוף. עקב כך חיי הכפר נהרסו לחלוטין, הילודה כמעט נעצרה, לא היה מי שיעסוק בליקוט וגידול מזון, מגפות ומחלות התפרצו בין המקומיים.

בבלגיה התייחסו אל השבויים כאל חיות והציגו אותם לראווה במה שנראה כגני חיות, בין היתר היו שלטים בהם נכתב כי אסור להאכיל את האנשים בבוטנים.

הסתייגות עולמית מלאופולד[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל האמור הביא לירידה באוכלוסיית קונגו, שנעה לפי הערכות שונות בין 8–10 מיליון נפש מתוך 20 מיליון בין השנים 1880–1920, בהן הבלגים שלטו באזור זה. עקב מצב זה החלה הסתייגות עולמית מלאופולד בראשות הבריטים לקראת תחילת המאה ה-20. הסופר והעיתונאי הבריטי אדמונד דנה מורל (Edmund Dene Morel) הוא אחד מהראשונים שיידעו את העולם לנעשה על ידי המלך הבלגי. בשנת 1900 הבחין כי אוניות שהגיעו עמוסות בגומי מקונגו הוחזרו לקונגו כשהן נושאות נשק ותחמושת עבור הצבא הבלגי המקומי. בעקבות הלחץ הציבורי החלה ממשלת בריטניה בחקירה רשמית.

מספר שנים מאוחר יותר החלה הקהילייה הבינלאומית, כולל דמויות נודעות כמו הסופר מארק טוויין, להתנגד לשיטות האכזריות שננהגו בקונגו. ב-1908 הלחץ הבינלאומי היה כה כבד, עד שלאופולד נאלץ למסור את המושבה, שהייתה קודם לכן בבעלותו הבלעדית, לידי הממשלה הבלגית. כאשר קונגו עברה לשליטת הממשלה הבלגית היא קיבלה את השם "קונגו הבלגית". האוכלוסייה המקומית קיבלה יחס טוב בהרבה מזה שלו זכתה מידי המלך. הבלגים היו המעצמה האירופאית היחידה שבנתה אוניברסיטה במושבתה, והמתיישבים נבחרו בקפידה על ידי הממשלה הבלגית על מנת למנוע ניצול התושבים המקומיים. עם זאת, במשך 12 שנים נוספות נמשכו מעשי הרצח והזוועה על ידי בעלי המטעים.

בתקופה שבין 1885 ל-1908 נהרגו בין 5 ל-15 מיליון מהתושבים על ידי הבלגים (המספר המקובל הוא כ-10 מיליון), וברבים שלא עמדו בתפוקות העבודה במטעי הגומי נעשו מומים, ככריתת יד ימין. אירועים אלו נחשבים כיום לרצח עם.^[^{דרוש מקור]}

המלך לאופולד השני נפטר ב-17 בדצמבר 1909, ונקבר באזור המלכותי של כנסיית נוטרה-דאם (Notre-Dame) בלאקן שבבריסל. מכיוון שמת ללא בנים, עלה לשלטון במקומו אחיינו אלברט הראשון, מלך הבלגים.