אמאטו ולטיציה בילור
 | |
| לידה |
1900  |
|---|---|
| פטירה |
1979 (בגיל 79 בערך) |
| מדינה |
איטליה |
  | |
אמאטו ולטיציה בילור (באיטלקית: Amato Billour; 1900 – ספטמבר 1979, Letizia Billour) זוג איטלקי חשוך ילדים. מורה בתיכון ופסנתרנית, שהוכרו כחסידי אומות העולם, לאחר שהצילו ילד יהודי בתקופת השואה.
פעילות בתקופת השואה להצלת יהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנובמבר 1943, לאחר פלישת גרמניה הנאצית לאיטליה, הוחמר מצבם של יהודי פירנצה. משפחה של יהודים איטלקיים, שכללה את הרב נתן קאסוטו, אשתו חנה וגיסו שאול קמפניינו, נתפסה בידי הנאצים. חולדה, אשתו של שאול, נשארה בעיר, מטופלת בשישה ילדים. חולדה והילדים מצאו מקום מסתור במנזר אולם חששו באופן תמידי מפשיטת חיילי אס אס ותפיסתם. החשש העיקרי היה לגבי הבנים הנימולים, שיכלו לחשוף בפני בני המנזר את האמת אודות מוצאם, במקלחות המשותפות. חולדה הבינה כי עליה למצוא עבורם מקומות מסתור אחרים בקרב משפחות שיסכימו להסתירם. היא פנתה לכומר טוליו וינאי, עליו שמעה מחמותה על עזרתו ליהודים רבים, בעיקר במעבר הגבול לדרום איטליה, ששוחרר מאימת השלטון הנאצי בידי בעלות הברית. תחילה שקל וינאי להעביר את חולדה והילדים לדרום איטליה אולם הגיע למסקנה שהדבר אינו אפשרי עם הילדים. לפיכך, הכומר מצא לראובן בן השנה, את בני הזוג אמאטו ולטיציה, הם טיפלו בו וגידלו אותו תחת השם הבדוי אימיליו מדצמבר 1943 ועד אוגוסט 1944, עת שוחררה פירנצה בידי בעלות הברית. הילד הרגיש טוב אצל בני הזוג שהתייחסו אליו כאילו היה בנם, והילד אף קרא להם "אמא" ו"אבא". מפעם לפעם לקחו אמאטו ולטיציה את אמליו לפארק ציבורי כדי לפגוש את חולדה על מנת שהילד ימשיך להכיר את אמו .[1][2]
מאוקטובר 1943 בכל המקומות הציבוריים באיטליה הכבושה היו מודעות המזהירות את האוכלוסייה שלא להסתיר או לעזור ליהודים בשום צורה. גילוי על ידי הגרמנים היה משמעו גזר דין מוות ולמרות זאת בני הזוי אמאטו ולטיציה היו מוכנים לסכן את חייהם כדי להציל את ראובן.[3]
לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקשר בין ראובן-אמיליו להוריו המאמצים היה כה חזק, עד שלאחר המלחמה הם בקשו מחולדה, לעבור לגור לידם ולגדל את הילד יחד. למרות בקשתם, ראובן חזר לגור עם אמו חולדה, אך לטיציה ואמאטו נהגו לבקר אותו מדי ערב עד מרץ 1944, כאשר חולדה החליטה לעלות עם ילדיה לארץ ישראל.[2]
הכרה והנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1980 מסרה חולדה את עדותה ליד ושם. ב-24 בפברואר 1981 הוענק לזוג אות חסידי אומות עולם. שמם נחקק בקיר הכבוד בגן חסידי אומות העולם ביד ושם בירושלים.[1]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סיפור פעילותם של אמאטו ולטיציה בילור אתר יד ושם.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 עדותם של ראובן וחולדה קמפניינו, תיק חסידי אומות העולם מס' M.31.2/1988, ארכיון יד ושם
- ^ 1 2 אמאטו ולטיציה בילור (באנגלית), באתר יד ושם
- ^ Billour Amato & Letizia, יד ושם