אמיל אבינרי

אמיל אבינרי

אין תמונה חופשית
לידה	15 בדצמבר 1908
פטירה	24 בנובמבר 1985 (בגיל 76)
מדינה	ישראל
מקום קבורה	בית עלמין כפר שמריהו

אמיל (עמיאל) אבינרי (רֶבֶּלְסְקִי; 25 בדצמבר 1908 – 24 בנובמבר 1985) היה מתאגרף בתקופת היישוב בארץ ישראל, ואחר כך מציל בחוף אלנבי (1933–1953), ממניחי היסוד לענף ההצלה בחופי ישראל ומי שהכניס את החסקה לשימוש ככלי ההצלה התקני. אלוף ארץ ישראל והמזרח הקרוב באגרוף, שחקן ראינוע, ומפעיל מועדוני אגרוף.

ביוגרפיה

נולד בבייראמטשא (מיקולאיבקה-נובורוסיסקה (אוק'), עיירה בבסרביה) לרב המקום, הרב משה רבילסקי, ולמנוחה בת הרב ישראל ברמן, הרב בפליסקוב (פליסקיב ). בחול המועד סוכות ה'תרפ"ו, 1925, עלה לארץ ישראל עם משפחתו. הם התגוררו ביבנאל ואחר כך בצפת.

נסע ללימודי טכנאות שיניים בברלין, שם החל ללמוד בצורה מקצועית איגרוף. הוא שב לארץ ישראל ונחשב לחלוץ האיגרוף ביישוב. התחרה כיהודי ראשון באליפות האיגרוף האנגלית ברמלה ב-1928, וזכה בפרס. הוא התגורר בתל אביב, התחרה בעשרות תחרויות איגרוף באירופה וארגן תחרויות איגרוף בארץ ישראל, מול בריטים ב-1929 ומול מצרים ב-1933.

בין השנים 1930–1932 עשה בברלין ושיחק בסרטי ראינוע גרמניים כמלח-מתאגרף.

בשובו לארץ ישראל נעשה המציל הראשון של תל אביב, בחוף ירושלים (אלנבי), תפקיד בו שימש כעשרים שנה. בתקופה זו הכניס את החסקה ככלי ההצלה הרשמי בהצלת חופים בישראל. הוא הקים בתל אביב את מועדון האיגרוף ע"ש בני לאונרד. אבינרי כתב בעיתונות העברית, וחתם לעיתים בפסבדונים "אבי אילנה" ו"אבי עמרם" על שם ילדיו.

בעשרות שנותיו האחרונות התגורר בכפר שמריהו, שבו הקים מכון לתרבות הגוף. היה נשוי למרים, בת המשורר העברי היהודי-ליטאי אהרן שודנישקי, ואב לשנים. נפטר ב-1985 ונקבר בבית העלמין בכפר שמריהו.

אחיו היה הבלשן יצחק אבינרי.

לקריאה נוספת

• 'אבינרי (רבלסקי), עמיאל (פס': אמיל)', בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי, תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 19. (הספר בקטלוג ULI)

קישורים חיצוניים

• דוד תדהר (עורך), "אמיל אבינרי", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ה (1952), עמ' 2259
• ג. שרוני, תל-אביב מול קאהיר, מעריב, 6 במרץ 1970
• יצחק בן-חורין, אמיל המתאגרף שהתמודד נגד גנרל נגיב הלך לעולמו, מעריב, 25 בנובמבר 1985