אמיל שטומפ
 | |
| לידה |
17 במרץ 1886 Neckarzimmern, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה  |
|---|---|
| פטירה |
5 באפריל 1941 (בגיל 55) שטום, רפובליקת פולין |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת מרבורג |
  | |
אמיל וילהלם שטומפ (בגרמנית: Emil Wilhelm Stumpp; 17 במרץ 1886 – 5 באפריל 1941) היה מורה גרמני, צייר ואחד ממאיירי העיתונות הגרמניים המפורסמים ביותר של רפובליקת ויימאר.
ביוגרפיה ועבודתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
הוריו של סטומפ היו הגנן וילהלם סטומפ מסטטן ואשתו מריה, לבית אקרל. הוא גדל עם חמישה אחים. שלוש שנים לאחר לידתו עברה משפחתו לוורמס, שם עבד האב כגנן ראשי עבור משפחת התעשייתנים הייל. לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר התיכון בפברואר 1904, למד תחילה סמסטר אחד בבית הספר לאמנויות יישומיות בקרלסרוהה, לאחר מכן עשה את שירותו הצבאי בן שנה אחת בגדוד חי"ר 118 בוורמס החל מ-1 באוקטובר והחל ללמוד באוניברסיטת פיליפס במרבורג. בסמסטר החורף 1905/06 הוא למד גרמנית, אנגלית, היסטוריה ופילוסופיה. לאחר שני סמסטרים עבר לאוניברסיטת הומבולדט בברלין, שם למד בשני הסמסטרים הבאים.[1]
לאחר מכן בילה שנה בסקנדינביה לפני שחזר למרבורג לשלוש שנות הלימוד האחרונות. באופסלה הוא פגש את הסטודנטית השוודית הדוויג גלאס, איתה נישא בשנת 1910 עוד כסטודנט. לזוג נולדו חמישה ילדים. במרבורג עבר שטומפ את הבחינה להיות מורה להתעמלות וציור במרץ 1910.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה הוזעק מיידית כסגן למילואים. הוא נפצע ארבע פעמים במהלך המלחמה. בתום המלחמה הוא גר עם משפחתו בקניגסברג, שם היה עוזר מפקד התחנה. בסערת מהפכת נובמבר הוא נכלא זמנית על ידי חיילים נגד המהפכנים על שיתוף הפעולה שלו עם מועצת הפועלים.
החל מ-1 באפריל 1920 עבד בגמנסיה המלכותית בקניגסברג והיה גם אמן. בשנת 1919 הוא היה המייסד והיו"ר של "האגודה הכלכלית של האמנים החזותיים בצפון מזרח גרמניה". בין ההוראה לבין היותו אמן, פרש מבית הספר בחג הפסחא 1924 ומאז ואילך עבד כצייר עצמאי ושרטט בברלין, בזמן שמשפחתו שהתה בקניגסברג. לאחר מותה המוקדם של אשתו בשנת 1928, אחותו טיפלה בילדים.
בתחילה התמחה שטומפ בהפקת רישומי פורטרט, אחר כך ברפרודוקציה הליטוגרפית שלהם לפרסום בעיתונות, עד מהרה הוא הצליח עד כדי כך שתמונותיו הודפסו בעיתונים רבים וב־1926 הופיע הספר הראשון עם ציוריו.
בשנים שלאחר מכן תיאר שטומפ מספר רב של אישים חשובים מפוליטיקה, עסקים, ספורט, החיים האינטלקטואליים ועולם האמנות. לפעמים הוא השתתף באירועים מרכזיים כמו כנסים, קונגרסים ותחרויות ספורט כדי למצוא את הדוגמנים שלו, לפעמים הם ישבו עבורו כמודלים מטעם העיתונים, ולפעמים הוא פנה אליהם במיוחד כדי לקבל את אישורם לציור פורטרטים. לדוגמה, הוא היה האמן היחיד שקיבל אישור מאדוורד מונק לעשות לו דיוקן. הוא נהנה מהבנתו המהירה ומדרך עבודתו, כך לדוגמה בשנת 1932, לאחר שהשתתף במשחקים האולימפיים בלוס אנג'לס, הוא תיאר את המועמד הדמוקרטי לנשיאות פרנקלין רוזוולט שישב מולו עשר דקות בלבד.[2]
דיוקן היטלר 1933[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב־20 באפריל 1933 הדפיס העיתון שהוא עבד בו "דורטמונדר-אנזייגר" דיוקן של אדולף היטלר בעמוד הראשון לרגל יום הולדתו, אותו צייר שטומפ זמן קצר קודם לכן כאשר היטלר נאם. המשטרה המקומית ראתה את הציור כלא מחמיא, וקריקטורה "זדונית" והשתמשה באירוע כהזדמנות לכבוש את הדפוס ואת העריכה של העיתון, שהיה ידוע כליברלי ושמאלני. התוצאה הייתה סגירת העיתון ואיסור פרסום של שטומפ.[3]
הוא איבד לפתע את מקור ההכנסה העיקרי שלו. בשנים שלאחר מכן הוא ניסה לשמור על עצמו מבחינה כלכלית על ידי מכירת רישומי נוף וצבעי מים. לשם כך הוא נסע למספר רב של מדינות אירופה ובילה הרבה זמן מחוץ לגרמניה.
לאחר ששטומפ חזר מסטוקהולם לקוניגסברג בפברואר 1940 בידיעה כי בתו הילדה חולה אנושות, הוא כבר לא קיבל היתר יציאה. בספטמבר הוא שכר חדר בפרוולק (פרוולקה) שם התבטא בכנות פוליטית.
הוא נעצר ב-2 באוקטובר 1940 ונידון לשנת מאסר בגין בגידה. תנאי המעצר התאפיינו בעיקר בתת-תזונה שיטתית; במהלך ששת החודשים בכלא, שטומפ איבד 30 ק"ג ונחלש מרעב, חלה בדלקת ריאות ומת בכלא ב-5 באפריל 1941 בגיל 55.
יומנו מהכלא נשמר.
מורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שבנו היחיד של סטומפ, הרמן, נפל בלנינגרד בסוף שנת 1941, שלוש הבנות ששרדו הבטיחו את שימור מורשתו האמנותית, הכוללת כ-20,000 ליטוגרפיות וצבעי מים רבים וציורי שמן.
לאחר האיחוד של גרמניה הועברה מרבית מורשתו לאחיינו של הגרפיקאי, מיכאל שטומפ, שבבעלותו ארכיון שטומפ מאז 1998, שנמצא בגלנהאוזן.
חלקים אחרים של האוסף נמצאים במכון לחקר העיתונים בדורטמונד.[4]
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
קרל ריטר פון אלט -
הנריך גאורג -
-
-
-
.jpg)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ emil stumpp archiv
- ^ Enil Stumpp: Pressezeichnungen. Bilder der Weimar Zeit (ארכיון)
- ^ Judith Prokasky: Pressezeichner Emil Stumpp (1886–1941). In: Andreas Nachama (Hrsg.): Zwischen den Zeilen? Zeitungspresse als NS-Machtinstrument. Stiftung Topographie des Terrors, Berlin 2013
- ^ Kulturforum zeigt Zeichnungen und Porträts aus dem Schwaen-Archiv, Berliner Woche (בגרמנית)