גביע אמריקה ה-34
תחרות גביע אמריקה ה-34 בשיט (אנגלית:34th America's Cup) התקיימה בספטמבר 2013 בסן פרנסיסקו וזכה בו המועדון המגן על התואר, מועדון היאכטות גולדן גייט, עם צוות אורקל ארצות הברית, שניצח את צוות ניו זילנד המאתגר בתוצאה 8-9 לאחר שהיה כבר בפיגור 8-1. דגם הסירות הוא קטמרן סנפירית מסוג AC72.
סבב המוקדמות, הלואי ויטון, החל ביולי ונגמר ב-30 באוגוסט ובו התמודדו 3 מאתגרות: ארטמיס מרוצים השוודית, ולונה רוסה צ'אלנג' האיטלקית וצוות ניו זילנד שניצח את המוקדמות ושימש כצוות המאתגר. צוות אורקל ארצות הברית שימש כצוות המגן אחרי שבתחרות הקודמת בולנסיה ניצח המועדון שלו, מועדון היאכטות גולדן גייט, את אלינגהי בתוצאה 0-2.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
בגביע אמריקה ה-33, שהתרחש בשנת 2010 בולנסיה, התחרו המועדונים איגוד השייטים של ז'נבה, עם קבוצת אלינגהי וספינתם "אלינגי 5", כצוות המגן ומועדון היאכטות גולדן גייט, עם אורקל מרוצים וספינתם "Oracle Team USA 17" כצוות המאתגר, שניצח את סבב המוקדמות; ה"לואי ויטון".
גביע אמריקה ה-33 נערך בשיטת הטוב מ-3. בשיוט הראשון ניצח אורקל מרוצים גייט בהפרש של 15 דקות ו-28 שניות, הפער הגדול ביותר מאז 1988 ועלו ליתרון 1-0. לאחר 6 שעות של המתנה, עקב רוחות חלשות נערך השיוט השני בו ניצח שוב הצוות האמריקאי בפער של 5 דקות ו-26 שניות את יריבו השווייצרי, ובכך הבטיח את זכייתו בגביע אמריקה, בתוצאה 2-0, ואת מקומו בגביע אמריקה ה-34.
AC72[עריכת קוד מקור | עריכה]
 | |
| הקטמרן מדגם AC72 של צוות ניו זילנד בלואי ויטון 2013 | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | קטמרן סנפירית |
| סדרה עוקבת | AC45, סירת אימונים |
| ציוני דרך עיקריים | |
| הושקה | 2013 |
| תקופת הפעילות |
7 בספטמבר 2013 – 25 בספטמבר 2013 (19 ימים)  |
| נתונים כלליים | |
| אורך | 26.2 מטר (בקו מים: 22 מטר) |
| רוחב | 14 מטר |
| עומק צלילה | 4.4 מטר |
| גודל הצוות | 11 אנשי צוות |
| מספר תרנים | 1 |
| גובה התרנים | 40 מטר |
| שטח המפרשים | 580 מ"ר (ראשי: 260 מ"ר) |
AC72 הוא הדגם של מפרשיות הלואי ויטון וגביע אמריקה ה-34, כל קבוצה יכולה לעשות שינויים מסוימים בסירה אך היא מוגבלת לחוקים של הדגם.
המפרשיות ששימשו לתחרות הן מסוג קטמרן כלומר יש לה שני גופים צפים הנקראים בידונים. משקלה המותר הוא כ-5900 ק"ג כולל ציוד הפלגה מלא, אך ללא צוותה בן 11 הנפשות, ולה תורן יחיד בגובה של 40 מטרים.
דגם זה הוא יקר ביותר עקב היותו סנפירית, כלומר לסירה יש יכולת ריחוף על חרבות מיוחדות, סנפירים, הגורם לה להגיע למהירויות קיצוניות למפרשית. במקביל לדגם התחרותי יש דגם קטן יותר שמשמש לאימונים ששמו AC45.
לואי ויטון 2013[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקבוצות המאתגרות הן:
| מועדון | קבוצה | סקיפר |
|---|---|---|
 מועדון היאכטות המלכותית של שוודיה |
ארטמיס מרוצים | איאן פרסי |
 שייטת היאכטות המלכותית של ניו זילנד |
צוות ניו זילנד אמירטס | דין ברקר |
 מועדון השיט של סיציליה |
לונה רוסה צ'אלנג' | מיסימילאנו סירנה |
קבוצות אלו העפילו ללואי ויטון, מתוך 10 הקבוצות שהגישו מועמדות. לאחר שכמה קבוצות פרשו ונופו כל הקבוצות שלא עמדו בקריטריונים נותרו שלוש מתמודדות בלואי ויטון. ב-9 במאי במהלך האימונים של ארטמיס נהרג איש הצוות אנדרו סימפסון לאחר שהקטמרן התהפכה כתוצאה מרוחות חזקות.[1] בסבב הראשון התחרו כל ה-3 אחד נגד השני בחמישה סיבובים וארטמיס פסלה בעקבות התאונה את כל שיוטיה.
חצי גמר[עריכת קוד מקור | עריכה]
הצוות עם התוצאה הטובה ביותר, צוות ניו זילנד, עלה אוטומטית לגמר ושני הצוותים שנותרו התחרו בחצי גמר שהתנהל בסדרת הטוב מ-7 שבו ניצחה בסופו של דבר לונה רוסה האיטלקית בתוצאה 4-0.
| שיוט | תאריך | לונה רוסה צ'אלנג'
|
ארטמיס מרוצים
|
הפרש | ניקוד | |
|---|---|---|---|---|---|---|
|
|
| |||||
| 1 | 6 באוגוסט 2013 | 20:43 | 20:45 | 0:02 | 1 | 0 |
| 2 | 7 באוגוסט 2013 | 26:54 | 32:56 | 6:02 | 2 | 0 |
| 3 | 9 באוגוסט 2013 | 36:47 | 54:48 | 18:01 | 3 | 0 |
| 4 | 10 באוגוסט 2013 | 11:47 | 23:49 | 11:02 | 4 | 0 |
גמר[עריכת קוד מקור | עריכה]
הגמר בין לונה רוסה לצוות ניו זילנד התחיל ב-17 באוגוסט והסתיים ב-30 באוגוסט. הוא התנהל בסדרת הטוב מ-13 אך נגמר לאחר שמונה סיבובים בניצחון של צוות ניו זילנד.
| שיוט | תאריך | צוות ניו זילנד אמירטס
|
לונה רוסה צ'לאנג'
|
הפרש | ניקוד | |
|---|---|---|---|---|---|---|
|
|
| |||||
| 1 | 17 באוגוסט 2013 | 31:03 | לא סיימה | 1 | 0 | |
| 2 | 18 באוגוסט 2013 | לא סיימה (תקלה) | 25:34 | 1 | 1 | |
| 3 | 19 באוגוסט 2013[2] | 22:28 | לא סיימה (תקלה) | 2 | 1 | |
| 4 | 21 באוגוסט 2013[3] | 25:37 | 27:51 | 2:17 | 3 | 1 |
| 5 | 21 באוגוסט 2013 | 24:26 | 25:54 | 1:28 | 4 | 1 |
| 6 | 23 באוגוסט 2013 | 28:03 | 30:00 | 1:57 | 5 | 1 |
| 7 | 24 באוגוסט 2013 | 23:38 | 25:36 | 1:58 | 6 | 1 |
| 8 | 25 באוגוסט 2013 | 33:49 | 37:09 | 3:20 | 7 | 1 |
שיוטי הגביע[עריכת קוד מקור | עריכה]
צוותים[עריכת קוד מקור | עריכה]
 צוות אורקל ארצות הברית |
קבוצה | צוות ניו זילנד אמירטס
|
|---|---|---|
| ראסל קוטס |
מנכ"ל | גרנט דלטון
|
 ג'ימי ספיטהיל |
סקיפר | דין ברקר
|
 בן איינסלי |
טקטיקן | ריי דייוויס
|
ענישת צוות אורקל ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
צוות שופטים בינלאומי מצא שצוות אורקל ארצות הברית רימה במהלך באירוע חימום של גביע אמריקה בשנת 2012 לאחר שהוסיף משקל מלאכותי לסירתו. העונשים שהוטלו כוללים גירוש 3 חברי קבוצה, קנס של 250,000 דולר וקירקוע הקבוצה בשני שיוטים בגביע.[4] משמעות העונש האחרון היא שצוות ארצות הברית חייב לנצח 11 שיוטים כדי לזכות בתחרות.
תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
שיוטי גביע אמריקה ה-34 התחילו ב-7 בספטמבר והסתיימו ב-25 בספטמבר בניצחון צוות אורקל ארצות הברית. על מנת לנצח בתחרות יש לנצח 9 פעמים, כלומר סך הכול אמורים להיות עד 17 שיוטים, אך עקב הענישה נוצר מצב בו יכולים להיות עד 19 שיוטים, כפי שהיו בפועל.
| שיוט | תאריך | צוות אורקל ארצות הברית
|
צוות ניו זילנד אמירטס
|
הפרש | ניקוד | |
|---|---|---|---|---|---|---|
|
|
| |||||
| עונש רמאות (פסילה ראשונה: 10 בספטמבר) | 0[5] | 0 | ||||
| 1 | 7 בספטמבר 2013 | 24:06 | 23:30 | 0:36 | 0[5] | 1 |
| 2 | 7 בספטמבר 2013 | 23:38 | 22:46 | 0:52 | [5]0 | 2 |
| 3 | 8 בספטמבר 2013 | 25:28 | 25:00 | 0:28 | 0[5] | 3 |
| 4 | 8 בספטמבר 2013 | 22:42 | 22:50 | 0:08 | 0[6] | 3 |
| 5 | 10 בספטמבר 2013 | 23:50 | 22:45 | 1:05 | [7]0 | 4 |
| נדחה[8] | 10 בספטמבר 2013 | דחיה | 0[7] | 4 | ||
| 6 | 12 בספטמבר 2013 | 32:26 | 31:39 | 0:47 | [7]0 | 5 |
| 7 | 12 בספטמבר 2013 | 25:54 | 24:48 | 1:06 | 0[7] | 6 |
| 8 | 14 בספטמבר 2013 | 23:09 | 24:01[10] | 0:52 | 0[6] | 6 |
| בוטל[11] | 14 בספטמבר 2013 | 0 | 6 | |||
| 9 | 15 בספטמבר 2013 | 21:53 | 22:40 | 0:47 | 1 | 6 |
| 10 | 15 בספטמבר 2013 | 22:17 | 22:00 | 0:17 | 1 | 7 |
| נדחה[13] | 17 בספטמבר 2013 | 1 | 7 | |||
| נדחה[13] | 17 בספטמבר 2013 | 1 | 7 | |||
| 11 | 18 בספטמבר 2013 | 23:56 | 23:41 | 0:15 | 1 | 8 |
| נדחה[13] | 18 בספטמבר 2013 | 1 | 8 | |||
| 12 | 19 בספטמבר 2013 | 23:49 | 24:20 | 0:31 | 2 | 8 |
| נדחה[13] | 19 בספטמבר 2013 | 2 | 8 | |||
| בוטל[14] | 20 בספטמבר 2013 | 2 | 8 | |||
| 13 | 20 בספטמבר 2013 | 27:20 | 28:44 | 1:24 | 3 | 8 |
| נדחה[15] | 21 בספטמבר 2013 | 3 | 8 | |||
| נדחה[15] | 21 בספטמבר 2013 | 3 | 8 | |||
| 14 | 22 בספטמבר 2013 | 33:47 | 34:10 | 0:23 | 4 | 8 |
| 15 | 22 בספטמבר 2013 | 27:34 | 28:11 | 0:37 | 5 | 8 |
| 16 | 23 בספטמבר 2013 | 30:43 | 31:16 | 0:33 | 6 | 8 |
| נדחה[16] | 23 בספטמבר 2013 | 6 | 8 | |||
| 17 | 24 בספטמבר 2013 | 24:04 | 24:31 | 0:27 | 7 | 8 |
| 18 | 24 בספטמבר 2013 | 22:01 | 22:55 | 0:54 | 8 | 8 |
| 19 | 25 בספטמבר 2013 | 24:08 | 23:24 | 0:44 | 9 | 8 |
מהלך התחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך השיוטים הראשונים היו לניו זילנדים יתרון ברור של מהירות הסירה וטקטיקה עדיפה על פני האמריקאים ב-12 בספטמבר הובילו כבר בשבע נקודות על האמריקאים, למרות הפסד בודד. מנקודה זה שינו האמריקאים את הטקטיקה של הפנייה לזו הניו זילנדית: במקום לפנות כשגוף הסירה נמצא בתוך המים הם פנו תוך כדי הריחוף כדי לשמור על המהירות, ובנוסף הם ככל הנראה שינו את הסירה ושיפרו את יכולותיה.
ב-14 בספטמבר, במהלך השיוט השמיני התקרבו האמריקאים לעבר הניו זילנדים וכשהם ניסו לפנות הכנף לא שינתה זווית ולכן הם כמעט התהפכו. האמריקאים המשיכו קדימה והשופטים קיבלו את דרישתם לעונש והניו זילנדים לא יכלו לחזור והפסידו. גם ביום למחרת ניצחו האמריקאים את הניו זילנדים ולראשונה עלו על לוח התוצאות. בשיוט השני של היום ניצחו הניו זילנדים בשיוט שנחשב לשיוט המרגש ביותר בכל הזמנים לאחר שההובלה התחלפה פעמים רבות ותוצאות הביניים היו צמודות ביותר, במסיבת העיתונאים לאחר התחרות אמר דין ברקר: ”אם לא נהנתם מהשיוט היום אתם כנראה צריכים לראות ספורט אחר”.
לאחר שהניו זילנדים ניצחו שיוט נוסף ב-18 בספטמבר האמריקאים התחילו לשלוט בכל השיוטים בעקבות יתרון המהירות של סירתם, לאחר 7 ניצחונות רצופים הגיעו שני הצדדים לשיוט על כל הקופה, שלישי אי פעם בהיסטורית גביע אמריקה, במומנטום של האמריקאים, שניצחו בסופו של דבר, והשלימו קאמבק מן הגדולים בספורט.
המסלול[עריכת קוד מקור | עריכה]
המסלול ששימש את גביע אמריקה ה-34 והלואי ויטון הותאם למפרץ סן פרנסיסקו כך שיהיה נוח לצפייה.
קו הזינוק נמצא הרחק מהחוף, בקרבת גשר הזהב והסירות מוזנקות לכיוון הקטע הראשון, הקצר ביותר, שאורכו חצי מייל ימי (0.93 ק"מ) לכיוון החוף. במצוף הסירות פונות 90 מעלות לכיוון מורד הרוח לקטע השני שאורכו 2.5 מייל ימי (4.6 ק"מ) בקו ישר, ובסיומו שני מצופים שמחזירים את הצוותים 180 מעלות למעלה רוח. בקטע זה, השלישי במספר, מתנהלת התחרות הטקטית העיקרית בין הצוותים שצריכים לתזמן את המהפכים בצורה נבונה. זהו הקטע היחיד במורד הרוח.
לאחר שהגיעו למצופים של תחילת הקטע הרביעי הם חוזרים באותו במסלול במעלה הרוח עד למצוף הקרוב לחוף ממולם, שם הם פונים הישר לקו הסיום.
הזמן המהיר ביותר שהושלם המסלול הוא 21 דקות ו-53 שניות על ידי צוות ניו זילנד בשיוט ה-9.
תקשורת[עריכת קוד מקור | עריכה]
כל התחרויות של גביע אמריקה והלואי ויטון הועברו בשידור חי בטלוויזיה ב-170 מדינות ברחבי העולם וגם דרך אתר יוטיוב. במהלך השיוטים הראשונים עמד הרייטינג בניו זילנד על 62%, אף על פי שהמרוצים שודרו לפנות בוקר.
בשידורים נעשה שימוש בטכנולוגיה מיוחדת שמראה בגרפיקה חיה נתונים כמו רוח, כיוון הזרם, מהירות הסירות, מהירות לעבר המצוף והמרחק בין הסירות מכל זווית צילום. את אספת הנתונים וצילום מזווית נוספת עשו בעזרת מסוק. הטכנולוגיה נקראת LiveLine. כמו כן הועבר דרך האינטרנט הדמיה חיה של השיוט שנקראת Virtual Eye והיא מאפשרת לראות בדיוק רב מכל זווית את השיוט. על השידורים זכו המארגנים בפרס אמי על שידור ספורט. [17]
למרות ההד העצום שהותירה התחרות בעולם, בעיקר בארצות הברית וניו זילנד אף ערוץ לא שדר את התחרות בישראל והמדיה כמעט ולא פרסמה דיווחים אלא כתבות מגזין ספורות בלבד.
תחרויות קשורות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסבב העולמי של גביע אמריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסבב העולמי של גביע אמריקה (America's Cup World Series) הוא סדרת תחרויות שהתקיימה כהכנה לגביע אמריקה בשנים 2011-2013, במהלכם בתקיימו שתי עונות. התחרויות התקיימו על סירת AC45 דגם מוקטן של AC72.
באוגוסט 2001 התחיל הסבב הראשון של התחרויות בהשתתפות 11 קבוצות שונות, שהתחרו בשישה אתרים ברחבי העולם. בכל אתר התנהלו תחרויות דו-קרב ותחרות צי. בסופו של הסבב ניצחה קבוצת הבת של צוות ארצות הברית Oracle Racing 4 אך מאוחר יותר נענש צוות ארצות הברית ולכן כל קבוצות הבת שלו נפסלו מן התחרות והניצחון הוענק לצוות ניו זילנד אמירטס.
באוגוסט 2012 התחילה שוב סדרת התחרויות בהשתתפות 12 קבוצות, הפעם, בשלושה אתרים שונים. גם בסבב זה ניצחה Oracle Racing 4 אך כאמור נתפסה לאחר שהוסיפה משקל מלאכותי לספינותיה ותוצאותיה בוטלו, בעקבות העונש ניצחה קבוצת "לונה רוסה פיראנה" האיטלקית את הסבב.
גביע אמריקה לנוער[עריכת קוד מקור | עריכה]
גביע אמריקה לנוער (Youth America's Cup) כשמה היא תחרות שנערכה בין הלואי ויטון לגביע אמריקה ובה התחרו נערים בסירות AC45, ששימשו כמו כן בסבב בעולמי. בסיום התחרות שני צוותים ניו זילנדים הגיעו למקומות הראשון והשני.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רונן דורפמן, הרימו עוגן, עמוד 25 מתוך ישראל היום 25.9.2013
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של גביע אמריקה ה-34 (באנגלית)- שמרית ברמן, סן פרנסיסקו על המים: שייט בליגה של הגדולים, באתר nrg, פורסם ב-13.9 לפני סיום התחרות
- תיאור השיוט האחרון (ארכיון) ושל חמשת הימים הראשונים (ארכיון) באתר HOOPS
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ האלוף האולימפי לשעבר בשיט, אנדרו סימפסון, טבע למוות, באתר וואלה!, 10 במאי 2013
- ^ נדחה מה-18 בעקבות רוחות חזקות
- ^ הועבר מה-21 ל-19 וחזר בעקבות רוחות חזקות
- ^ החלטת השופטים בנוגע לענישת צוות אורקל ארצות הברית (באנגלית)
- ^ 1 2 3 4 לצוות אורקל ארצות הברית 2 פסילות בעקבות הענישה
- ^ 1 2 עקב הענישה ולמרות הניצחון הניקוד של צוות אורקל ארצות הברית לא משתנה
- ^ 1 2 3 4 לצוות אורקל פסילה בעקבות הענישה
- ^ צוות אורקל ארצות הברית השתמש בזכות הדחיה שלו ודחה את השיוט השני שתוכנן ליום זה, לפני תחילתו של השיוט
- ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:יוטיוב
'סוג: וידאו של המקרה' אינו ערך חוקי
Emirates Team New Zealand nearly capsizes, וידאו של המקרה באתר יוטיוב
- ^ בשיוט השמיני הקטמרן של צוות ניו זילנד כמעט התהפך במהלך סיבוב: המפרש הראשי לא שינה זווית בזמן עקב מחסור בלחץ הידראולי. לכן הקטמרן הגיע לזווית של 44.8 מעלות אנכית למים בעוד הזווית ממנה מתהפכים היא 45 מעלות[9]
- ^ בהתאם לחוקי גביע אמריקה ה-34, עקב רוח חזקה מהמותר בוטל השיוט בזמן המקטע השלישי כשצוות ניו זילנד מוביל
- ^ 23 קשרים פלוס קיזוז השפעת הגאות
- ^ 1 2 3 4 בהתאם לחוקי גביע אמריקה ה-34, עקב רוח חזקה מהמותר[12] בזמן בו נקבע השיוט וזמן סביר לאחר מכן נדחה השיוט
- ^ בהתאם לחוקי גביע אמריקה ה-34, עקב תום מגבלת הזמן בת 40 הדקות בוטל השיוט כשצוות ניו זילנד מוביל בבטחה, לקראת סוף הקטע הרביעי, ברוח חלשה
- ^ 1 2 בוטל על ידי צוות השיפוט מאחר שכיוון הרוח לא איפשר פריסה הוגנת של מסלול השיוט
- ^ עקב כך שמירוץ 16 החל מאוחר יחסית, והגיעה שעה בה כבר לא ניתן עוד להזניק שיוט נוסף, נדחה השיוט השני ביום זה
- ^ דיווח באתר התחרות על זכיית המארגנים בפרס אמי (באנגלית)
