ישראל היום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Internet-news-reader.svg ישראל היום
Israel Hayom.svg
לוגו העיתון
תדירות חינמון יומי
סוגה חדשות
פורמט טבלואיד
מו"ל אשר בהרב
בעלים 100% Media LLC Israeli (שלדון אדלסון)‏[1]
מנכ"ל ציפי קורן‏[2]
עורך עמוס רגב
נוסד 30 ביולי 2007
שפה עברית
מערכת רחוב השלושה 2, תל אביב
תפוצה 365,000 עותקים בימי חול,
450,000 עותקים בימי שישי וערבי חג‏[3]
מדינה ישראל
israelhayom.co.il
הגיליון הראשון של "ישראל היום"

ישראל היום הוא חינמון יומי ישראלי שיוצא לאור מאז 30 ביולי 2007. מתחילת שנת 2011 הוא העיתון בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בקרב העיתונים הישראליים היומיים בימי חול‏[4].

העיתון מעוצב בפורמט טבלואיד, עם תמונות צבע רבות וכותרות גדולות, המאפיין את ז'אנר העיתונות הפופולרית הישראלית. כדי למשוך קהל קוראים גדול, הוא מאופיין בסגנון כתיבה קליל ותמציתי בעברית מדוברת ועוסק במגוון נושאים, מאקטואליה וכלכלה ועד תרבות, ספורט ורכילות.

מאז הקמתו העיתון נמצא בבעלותו של איל ההון האמריקאי שלדון אדלסון.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיתון "ישראל היום" הוקם אחרי שאיל ההון אדלסון גויס על ידי קבוצת שלמה בן צבי לרכוש נתח בעיתון "ישראלי"‏[5]. הקשר בין אדלסון לבן צבי לא עלה יפה‏[6][7], ואדלסון, באמצעות חברת "ניוזקו" שבבעלותו ובבעלות אשתו‏[8], הקים ב־30 ביולי 2007 את "ישראל היום", ששמו הוא גרסה ישראלית לשמו של היומון האמריקני הנפוץ ביותר, "USA Today" (בין שני היומונים אין קשר עסקי כלשהו)‏[9].

לתפקיד עורכו של העיתון מונה עמוס רגב, לתפקיד המו"ל מונה אשר בהרב ולתפקיד המנכ"ל מונתה ציפי קורן. במאמץ לרכוש מעמד ואמינות גייס העיתון לשורותיו עיתונאים ותיקים ומוכרים, ובהם דן מרגלית שעזב את "מעריב"‏[10], ומאוחר יותר מרדכי גילת, שעזב את "ידיעות אחרונות"‏[11]. צעדים נוספים היו אימוץ עקרונות עיתונאיים מקובלים והצטרפות למועצת העיתונות בישראל, צעד שפירושו, בין השאר, קבלת כללי האתיקה שמכתיבה המועצה. בחודש הראשון לפעולתו הוקדשו כל שטחי הפרסום בעיתון לפרסום חינם לגופים הפועלים לתועלת הציבור.

מבנה העיתון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימי חול כולל "ישראל היום" חלק יחיד, קונטרס החדשות וכן מדורים קבועים: דעות, תרבות, כלכלה, פנאי (תשבצים יומיים, הורוסקופ יומי), ספורט ורכילות; ומדורים לא קבועים, כגון: תיירות, אופנה, אוכל, אינטרנט, רכב, עיצוב וריגושים, ניו־אייג', הכנסת ועוד.

העיתון קטן יחסית לעיתונים הנפוצים בישראל. מדור הדעות שלו, המשתרע על שני עמודים, דומה בגודלו לזה של "ידיעות אחרונות" ו"מעריב". בדרך כלל מתפרסמים במדור זה ארבעה מאמרים, ביקורת הטלוויזיה, קריקטורה מאת שלמה כהן, סטיקר יומי ודעות הקוראים. מדור הפנאי של העיתון משתרע על שני עמודים. מדור הכלכלה השתרע בהתחלה על עמוד אחד בלבד וכלל ידיעות מ"דה־מרקר", ובאמצע יולי 2008 פתח העיתון במדור כלכלי עצמאי בעל שלושה או ארבעה עמודים. מדור הספורט משתרע על פני ארבעה עד שישה עמודים. מדור התרבות משתרע על פני שני עמודים.

בגיליון יום שישי "ישראל היום" כולל את החלקים האלה:

תפוצת העיתון[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלוקת גליונות של "ישראל היום" בירושלים

בתחילת דרכו מנתה תפוצת העיתון כ־250,000 עותקים. בתחילת 2010 מנתה כ־315,000 עותקים, אך בראשית 2011 ירדה תפוצתו בהדרגה ל־275,000 עותקים. עד שעבר העיתון למודל הפצה בתשלום למנויים לצד הפצה חינם בנקודות הפצה, באוקטובר 2011, חולקו 100,000 גיליונות ללקוחות פרטיים אל ביתם. השאר מחולקים בתחנות רכבת, בקניונים, ברשתות השיווק הגדולות ובמוקדי חלוקה נוספים. לאחר שעבר העיתון למודל הפצה בתשלום לצד חלוקה בחינם לא פורסמו נתונים בדבר מספר הקוראים המשלמים בעד העיתון. לאחר שב־2010 הדביק "ישראל היום" את היומון "ידיעות אחרונות", בשיעור חשיפה של 35.2 אחוז, ב־2011 עלה שיעור חשיפתו ל־39.3 אחוז בקרב הקוראים בישראל בימי חול‏[12].

בשנתיים הראשונות לקיומו לא יצא "ישראל היום" בימי שישי ובערבי חג, פרט לשני מקרים מיוחדים: בעקבות חשיפת הפרשה שבה נחשד אהוד אולמרט בקבלת כספים שלא כדין‏[13] ועם מציאת גופתה של הילדה הנעדרת רוז פיזם[14]. מנובמבר 2009 מחולק היומון גם ביום שישי, בגיליון סוף שבוע מורחב‏[15]. מהדורה זו הופצה ב־255,000 עותקים ומתחילת 2010 ב־350,000 עותקים. בהמשך הוגדלה התפוצה ל־375,000 עותקים, אך בתחילת 2011 חזרה תפוצתה של מהדורת סוף השבוע ל־350,000 עותקים.

מהדורה מקוונת[עריכת קוד מקור | עריכה]

באתר "ישראל היום" מוצג גיליון וירטואלי של העיתון היומי, הכולל מאגר גיליונות ללא תשלום מנובמבר 2007, וכן ניוזלטר יומי הנשלח ישירות לתיבת הדואר האלקטרונית של הנרשמים. ביוני 2011 השיק העיתון ניוזלטר בשפה האנגלית[16]. מאוקטובר 2011 חלוקת "ישראל היום" למנויים כרוכה בתשלום, בשעה שבנקודות ההפצה העיתון מחולק חינם.

ב־10 בפברואר 2011 הושקה האפליקציה הסלולרית של "ישראל היום", המאפשרת לקרוא את דפי העיתון על צג המכשיר. בהמשך פתח העיתון אתר חדשות באינטרנט‏[17].

במרץ 2014 רכש העיתון תמורת 3 מיליון ש"ח את אתר האינטרנט "nrg מעריב"‏[18] ושינה את שמו ל"nrg"‏[19].

תוכנית עסקית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית "ישראל היום" בתל אביב

לדברי המו"לים של "ישראל היום", העיתון מושתת על תוכנית עסקית המבוססת על הכנסות מפרסום מודעות, שתביא אותו לרווחיות‏[20], אך הם נמנעו מציון לוח זמנים להשגת יעד הרווחיות‏[21]. כחברה פרטית העיתון אינו מפרסם דוחות כספיים, אך ההערכות הן שבשלוש השנים הראשונות לפעילותו הגיעו הפסדיו ל־250 מיליון ש"ח‏[22]. להערכתו של שלמה בן־צבי, שהיה שותפו של אדלסון בחינמון "ישראלי", ההפסדים גבוהים יותר‏[6]. החל באוקטובר 2011 חלוקת "ישראל היום" למנויים כרוכה בתשלום, אשר נועד לממן את עלות ההפצה.

בדצמבר 2013 רכש "ישראל היום" את בית הדפוס ששימש את העיתון "מעריב" לשם הדפסה עצמאית של העיתון (אשר הודפס קודם לכן בבתי הדפוס של "הארץ" ו"גלובס")‏[23].

הצעה לתיקון פקודת העיתונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 2009 העלתה קבוצה של חברי כנסת הצעת חוק פרטית לתיקון פקודת העיתונות, לפיה השליטה בעיתון ישראלי תהיה בידי אנשים שהם אזרחי ישראל ותושביה[24]. הועלתה טענה כי ההצעה מכוונת לאסור או לבטל את בעלותו של שלדון אדלסון ב"ישראל היום" ואת תמיכתו בעיתון. היוזמה להגשתה יוחסה על פי גורמים שונים לארנון מוזס, מו"ל "ידיעות אחרונות", ולעופר נמרודי, מו"ל "מעריב"‏[25]. נמרודי אף התריע ש"ישראל היום" עלול להביא לסגירת "מעריב" ולפגיעה קשה ב"ידיעות אחרונות"‏[26]. עורך "ישראל היום" גרס בתגובה להצעת החוק כי היא מכוונת לסתימת פיות‏[27].

הצעת חוק נוספת שכוונה נגד "ישראל היום" הגישה חברת הכנסת מרינה סולודקין (שהייתה אחת ממי שהעלו את הצעת החוק הפרטית). בהצעה זו הוצע להגביל לשנה את חלוקתם ללא תשלום של עיתונים. ב־2 ביוני 2010 נדחתה ההצעה בקריאה טרומית ברוב של 61 מתנגדים מול 14 תומכים‏[28]. הצעת חוק שלישית, שאותה הגישו חברי הכנסת סולודקין, מירי רגב ודוד רותם (כולם נמנו עם מי שהעלו את הצעת החוק הראשונה), ביקשה לאסור מכירת מוצר או שירות "במחיר טורפני", שהוא מחיר הנמוך ב־50% או יותר מעלות הייצור של המוצר או מעלות הספקתו של השירות‏[29].

מודעה במסגרת מסע הפרסום של "ישראל היום" נגד התיקון לפקודת העיתונות שכוון נגדו

במרץ 2014 הגישו חברי כנסת משבע סיעות מהאופוזיציה ומהקואליציה הצעת חוק לתיקון פקודת העיתונות שכוונה נגד "ישראל היום". לפיה, כל עיתון שמוגדר כאחד מארבעת העיתונים היומיים בעלי התפוצה הרחבה ביותר בארץ יחויב להימכר בעבור לא פחות מ־70% ממחירו של העיתון היומי הנפוץ והזול ביותר‏[30]. בתגובה נפתחה ב"ישראל היום" פינה אשר ביקרה את החוק, את תומכיו ואת בעלי "ידיעות אחרונות" ופרסמה אישים בכירים ומפורסמים שהתנגדו לחוק, בהם נשיאת מועצת העיתונות והשופטת בדימוס דליה דורנר. לקראת ההצבעה על הצעת החוק יצא "ישראל היום" במסע פרסום נרחב נגדה. ההצעה אושרה בקריאה טרומית ב־12 בנובמבר 2014‏[31], אך הכנסת פוזרה לפני שהחוק עבר.

הנטייה לטובת בנימין נתניהו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהיותו ראש הממשלה מתח אהוד אולמרט ביקורת לפני בעל העיתון, שלדון אדלסון, שנחשב למקורבו של נתניהו, על כי היומון נוקט עמדה פוליטית‏[32]. ביקורת על "ישראל היום" נמתחה גם מפי פוליטיקאים המצויים ימינה ממנו: אביגדור ליברמן יצא נגד העיתון, השווה אותו לעיתון הרוסי "פראבדה" וטען כי הוא עיתון פרסונלי ולא אידאולוגי‏[33]. נפתלי בנט, כאשר כיהן כשר הכלכלה, אמר כי "'ישראל היום' זה 'פראבדה', זה שופר של בן אדם אחד – של ראש הממשלה"‏[34]. הסופר אהוד בן עזר, שהיה בעל טור ב"ישראל היום", חדל לכתוב בו את טורו, ובשבועונו "חדשות בן עזר" נימק זאת בפסילת טור דעה שכתב, שבו צידד באולמרט[35]. בתחקיר תוכנית הטלוויזיה "המקור" ששודר בערוץ 10 בפברואר 2013 נטען כי העורך הראשי של העיתון, עמוס רגב, מתערב בתכנים של כתבי העיתון ומטה אותם כדי שיסקרו באופן חיובי את נתניהו‏[36]. שבועון החדשות "האקונומיסט" אף טען שהכותרות של "ישראל היום" מאושרות בקביעות בלשכת ראש הממשלה‏[37].

תחקיר של מורן ראדה שפורסם באתר "העין השביעית" ב־2008 גרס כי "מעריב", ובמיוחד "ידיעות אחרונות", מפגינים כלפי נתניהו יחס ש"אינו הוגן במיוחד" ואף שמחים במפלותיו. לעומת זאת "ישראל היום" מגלה העדפה ברורה לנתניהו "כמעט בכל בחירה עריכתית... העיתון מצניע אירועים שאינם תורמים ליצירת תדמית חיובית עבור נתניהו, ומנגד מגדיל ומרומם אירועים שבאים לסייע לו ולקדם אותו ואת הליכוד". עם זאת ציינה ראדה שבשאר התחומים אין הבדל בין הסיקור של "ישראל היום" ומתחריו‏[38]. למסקנה דומה הגיע גם אורן פרסיקו, במאמר שפרסם ב"העין השביעית" אחרי הבחירות לכנסת ה־18. פרסיקו גרס כי במהלך מערכת הבחירות פורסם ב"ישראל היום" רק מאמר אחד נגד הליכוד או נתניהו, לעומת עשרות מאמרים שתקפו את מפלגת קדימה ואת מי שעמדה בראשה‏[39].

באתר "לאטמה", המזוהה עם הימין הפוליטי, הגיעו למסקנות דומות – "ישראל היום" גילה העדפה ברורה לנתניהו ואילו מתחריו גילו העדפה ברורה נגדו‏[40][41], אך בשאר תחומי הסיקור הפגין העיתון קו דומה לאלה של מתחריו, ובמקרים מסוימים אף נטה שמאלה‏[42]. עם הכותבים הקבועים במדור הדעות בעיתון נמנה יוסי ביילין, איש מחנה השמאל. הדעות שהוא מציג, כגון המאמר שכותרתו "הפתרון היחיד: לצאת מרוב השטחים"‏[43], רחוקות מאלה של נתניהו, אם כי ביילין אינו תוקף את נתניהו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ישראל היום בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תמיר אגמון ועמי צדיק, ניתוח ההשלכות הכלכליות של ריכוזיות ובעלויות צולבות על כלי התקשורת, ירושלים: מרכז המחקר והמידע של הכנסת, 2011, עמוד 11
  2. ^ ציפי קורן, מנכ"ל, באתר ישראל היום
  3. ^ לפי נתונים שמתפרסמים בשער העיתון, באישור רואי חשבון
  4. ^ כך לפי סקר חשיפה של TGI מיולי 2010
  5. ^ רוני קורן-דינר, שלדון אדלסון שוקל להקים עיתון חינם ענק ולהפיץ אותו בהיקף של עד חצי מיליון עותקים בתיבות דואר, באתר הארץ, 20 בפברואר 2007
  6. ^ 6.0 6.1 אורן פרסיקו, "נטול כל תוחלת רווחית", באתר העין השביעית, 27 בספטמבר 2011
  7. ^ אחרי פירוק השותפות בין בן צבי לאדלסון דעך היומון "ישראלי" ונסגר כחצי שנה אחרי תחילת הפצתו של "ישראל היום"
  8. ^ בשולי ידיעות המתפרסמות ב"ישראל היום" ועוסקות בבני הזוג אדלסון מקפיד העיתון לציין: "גילוי נאות: ד"ר מרים ושלדון אדלסון הם בעלי החברה המחזיקה במניות 'ישראל היום'".
  9. ^ עפרה לקס, ‏ישראל מחר?, באתר בשבע - ערוץ 7, 17 בדצמבר 2009
    שוקי טאוסיג, "ישראל היום" מבקר באוסטרליה, באתר העין השביעית, 6 במרץ 2008
  10. ^ אסף כרמל, דן מרגלית עוזב את "מעריב" ומצטרף ל"ישראל היום", באתר הארץ, 10 ביולי 2007
  11. ^ אסף כרמל, מרדכי גילת עוזב את "ידיעות אחרונות", כנראה ל"ישראל היום", באתר הארץ
  12. ^ כך לפי סקר חשיפה של TGI מיולי 2010 וכן אופיר בר-זהר, מי העיתון הגדול ביותר בישראל? "ישראל היום" השתווה ל"ידיעות אחרונות", דה מרקר, ‏28 ביולי 2010
  13. ^ גיליון 196, באתר "ישראל היום", 9 במאי 2008
  14. ^ גיליון 285, באתר "ישראל היום", 12 בספטמבר 2008
  15. ^ אופיר בר-זהר, מהדורת סוף השבוע של "ישראל היום" תופץ ביום שישי ב-100 אלף עותקים, TheMarker‏, 16 בנובמבר 2009
  16. ^ דוד אברהם, יזרעאל טודיי: "ישראל היום" השיק ניוזלטר באנגלית, נענע10, 22 ביוני 2011
  17. ^ ‫נתי טוקר, "ישראל היום" פותח חזית חדשה ברשת: ישיק אתר שיתחרה ב-ynet, באתר TheMarker‏, 2 בספטמבר 2012‬
  18. ^ לי-אור אברבך, ‏ביהמ"ש אישר מכירת "מקור ראשון" ו-NRG ל"ישראל היום", באתר גלובס, 30 במרץ 2014
  19. ^ אלכסנדר כץ, סיומה של תקופה: לאחר עשור - המילה 'מעריב' הוסרה הערב מהלוגו של nrg, באתר אייס, 1 במאי 2014
  20. ^ רק אדלסון יכול, באתר וואלה! NEWS‏, 26 בדצמבר 2009
  21. ^ אופיר בר-זהר, "הפצת מהדורת שישי היא מהלך שלא מגיע מאינטרס מסחרי, אלא פוליטי; זה כסף שאין לו מחיר", באתר TheMarker‏, 22 בנובמבר 2009
  22. ^ טלי ציפורי, לי-אור אברבך, ‏הערכות: הפסדי "ישראל היום" ב-3 שנים - 250 מיליון שקל, באתר גלובס, 7 ביולי 2010
  23. ^ נתי טוקר, "ישראל היום" רכש את בית הדפוס של "מעריב" ומעביר חלק מפעילותו לבת ים, באתר TheMarker‏, 15 בדצמבר 2013
  24. ^ הצעת פקודת העיתונות, התש"ע-2009
  25. ^ עידן יוסף, הצעת חוק לעצירת אדלסון, חדשות מחלקה ראשונה, 16 בדצמבר 2009
  26. ^ צבי זרחיה, נמרודי הזהיר: "ישראל היום" עלול לגרום לסגירת "מעריב" ב-2010, באתר TheMarker‏, ‏20 בדצמבר 2009.
  27. ^ עמוס רגב, ‏החוק למען מוזס ונמרודי, באתר "ישראל היום", 18 בדצמבר 2009
  28. ^ הכנסת דחתה את חוק "ישראל היום", דה מרקר, 2 ביוני 2010
  29. ^ צבי זרחיה, נציגי נתניהו לוחצים למנוע אישור חוק "ישראל היום"; הערכות: ההצעה לא תעבור, באתר TheMarker‏, ‏16 במאי 2010.
  30. ^ עמית סגל, ‏פרסום ראשון: הצעת חוק חדשה נגד עיתון "ישראל היום", באתר ‏mako‏‏, ‏19 במרץ 2014‏
  31. ^ וואלה, "השבוע: חוק "ישראל היום" מגיע לכנסת", העין השביעית חוק "רק לא אדלסון"
  32. ^ איציק וולף, אולמרט לאדלסון: "ישראל היום" - פוליטי, באתר nfc, ‏30 בדצמבר 2007
    אסף כרמל, "'ישראל היום' - עלון מפלגתי שהתחפש למוצר תקשורתי", באתר הארץ, 14 בינואר 2008
  33. ^ דוד אברהם‏, ליברמן על "ישראל היום": "זה עיתון פרסונלי, לא אידיאולוגי", באתר וואלה! NEWS‏, 20 באוגוסט 2013
  34. ^ נתי טוקר, בנט נגד "ישראל היום": "זה פראבדה של ראש הממשלה", באתר TheMarker‏, 30 במרץ 2014
  35. ^ אהוד בן עזר, ‏מדוע אתם לא מאשימים אף פעם את עצמכם?, "חדשות בן עזר" 504, 28 בדצמבר 2009
  36. ^ דוד אברהם‏, תחקיר "המקור": כך עובדת "השיטה" של "ישראל היום", באתר וואלה! NEWS‏, 5 בפברואר 2013
  37. ^ A tough deal to swallow, The Economist, April 8th 2015
    נתי טוקר, אקונומיסט: הכותרות של "ישראל היום" מאושרות באופן קבוע על ידי לשכת נתניהו, באתר TheMarker‏, 14 באפריל 2015
  38. ^ מורן ראדה, "נתניהו שילם, מה אתם רוצים ממנו?", באתר העין השביעית, 9 ביולי 2008
  39. ^ אורן פרסיקו, אצל אביגדור בחצר, באתר העין השביעית, 10 בפברואר 2009
  40. ^ שוקי בלס, שני צידי המטבע, באתר "לאטמה", 8 בפברואר 2012
  41. ^ שוקי בלס, אנונימוס מכנה בשמות גנאי, באתר "לאטמה", 27 במרץ 2011
  42. ^ אבישי עברי, ישראל היום עיתון ימני?, באתר "לאטמה", 21 בדצמבר 2011
  43. ^ יוסי ביילין, הפתרון היחיד: לצאת מרוב השטחים, "ישראל היום", 23 בדצמבר 2011