אנדראה ויליונה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אנדראה ויליונה
Andrea Viglione
אנדראה ויליונה
אנדראה ויליונה
אנדראה ויליונה
לידה 24 באוגוסט 1914
טורינו, ממלכת איטליה ממלכת איטליהממלכת איטליה
פטירה 28 באפריל 1992 (בגיל 77)
רומא, איטליה איטליהאיטליה
מדינה איטליה, ממלכת איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת טורינו עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות הצבא המלכותי האיטלקי הצבא המלכותי האיטלקי
צבא איטליה צבא איטליה
תקופת הפעילות 19341978 (כ־44 שנים)
דרגה גנרלה די קורפו ד'ארמטה
תפקידים בשירות
מפקד בריגדת הגרנדירים של סרדיניה
מפקד הצבא האיטלקי
ראש מטה ההגנה
פעולות ומבצעים
מלחמת העולם השנייה
עיטורים
  • אביר הצלב הגדול של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית
  • gold medal to award long periods of command in the Italian military
  • Medal of Benevolence for War Volunteers 1940-45
  • Maurician medal
  • צלב המלחמה לגבורה צבאית
  • צלב ההצטיינות במלחמה
  • בפסקה זו 2 רשומות נוספות שטרם תורגמו עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אנדראה ויליונהאיטלקית: Andrea Viglione‏; 24 באוגוסט 191428 באפריל 1992) היה גנרל איטלקי שימש כמפקד כוחות היבשה האיטלקיים בין השנים 19731975, וכראש מטה ההגנה (מקביל לרמטכ"ל) בין השנים 1975–1978.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויליונה נולד בטורינו ב-24 באוגוסט 1914. בנובמבר 1934 הוא התגייס לצבא המלכותי האיטלקי. בדצמבר 1935 הוא הועלה לדרגת לוטננט משנה. בנובמבר 1936 הוא החל ללמוד באקדמיה הצבאית המלכותית במודנה. ביוני 1940 הוא השתתף בפלישה לצרפת והועלה לדרגת לוטננט. לאחר מכן השתתף במלחמת איטליה-יוון והועלה לדרגת קפיטנו. לאחר שאיטליה החליפה צדדים במלחמה, ויליונה הצליח להימנע מלכידה בידי הגרמנים, והצטרף לפרטיזנים. הוא המשיך להילחם עם הפרטיזנים עד סוף המלחמה, ובשלב מסוים מונה למפקד בריגדת הפרטיזנים "ואלה גרנה".

לאחר סיום המלחמה, ויליונה התגייס מחדש לצבא האיטלקי. הוא למד בקורס המטה הכללי. ב-1952 הוא הועלה לדרגת מאיורו ומונה למפקד רגימנט הרגלים ה-70. באוגוסט 1956 הוא הועלה לדרגת קולונלו. ב-1959 הוא הועבר לפקד על רגימנט הרגלים ה-76. בדצמבר 1962 הוא הועלה לדרגת גנרל די בריגדה ומונה למפקד בריגדת הגרנדירים של סרדיניה. במאי 1969 הוא הועלה לדרגת גנרל די קורפו ומונה לראש מרכז הדלק של הצבא האיטלקי.

ב-21 באפריל 1973 הוא מונה למפקד כוחות היבשה האיטלקיים. ב-31 בינואר 1975 הוא מונה לראש מטה ההגנה (מקביל לרמטכ"ל). הוא כיהן בתפקיד עד 31 בינואר 1978. הוא נפטר ברומא ב-28 באפריל 1992.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אנדראה ויליונה בוויקישיתוף