אנדראש וארקוני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אנדראש וארקוני
Várkonyi András
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 12 במרץ 1926
גיור, הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 21 בנובמבר 1977 (בגיל 51)
בודפשט, הרפובליקה העממית ההונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות פרקשרטי בבודפשט עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת אטווש לוראנד (1962) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אנדראש וארקוניהונגרית: Várkonyi András; גיור, 12 במרץ 1926בודפשט, 21 בנובמבר 1977) היה עיתונאי, עורך עיתון, מנחה טלוויזיה יהודי-הונגרי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדראש וארקוני נולד במשפחה יהודית ובשל יהדותו נבצר ממנו להמשיך בלימודיו, לכן עבד כשוליית רצען ועבודות עור אמנותיות בבודפשט עד 1944, אז גורש למחנה ריכוז. הוריו ניספו בשואה. הוא הצליח לשרוד ובין השנים 1945-1950 שירת בכוחות המזוינים בהונגריה ולאחר מכן הפך לעובד במפלגה. משנת 1953 היה חבר מערכת בעיתון "נוער חופשי" (Szabad Ifjúság), ומשנת 1957 עבד בשידורי הרדיו ההונגרי לחו"ל. בשנת 1962, סיים את לימודיו בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת אטווש לוראנד וקיבל גם תעודת הוראה. משנת 1964 היה כתב השבועון טיקר (Tükör) שפירושו בהונגרית "מראה" ולאחר מכן, מייסוד היומון "עיתון הונגרי" Magyar) Hírlap), היה העורך של היומון. רבים מדיווחיו ומכתביו העיתונאיים וכן ביקורותיו הופיעו בשני העיתונים הללו גם יחד. משנת 1972 ועד מותו, היה העורך הראשי של התוכנית הפוליטית השבועית של הטלוויזיה ההונגרית.

ריכוז מקומות עבודתו:

  • חברת השקעות בבנייני ציבור (1950)
  • מפלגת העובדים ההונגרית (1952-1951)
  • משרד החינוך (1953-1952)
  • חברת הוצאת עיתוני נוער (Szabad Ifjúság)
  • הרדיו הונגרי (1964-1958)
  • חברת הוצאת עיתוני חדשות Magyar) Hírlap) (1968-1964))
  • חברת הוצאה לאור של כתבי עת (1972-1968)
  • הטלוויזיה ההונגרית (1977-1972)

וארקוני הובא למנוחות בבית הקברות פרקשרט בבודפשט.[1] ילדיו הם יודית וארקוני ופטר וארקוני.

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מדליית מסדר העבודה דרגת כסף (1969)
  • פרס הרמה (1972)
  • שבח שר הפנים (1969)
  • שבח שר המשפטים (1970)

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Hamvasztás utáni búcsúztatása..." Népszabadság. 1977-11-24. p. 8.