אנו החיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אנו החיים
We the Living
אנו החיים.jpg
מאת איין ראנד
שפת המקור אנגלית
שנת הוצאה 1936
הוצאה בעברית הוצאת מ. מזרחי
שנת הוצאה בעברית 1963
סוגה רומן
תרגום לעברית שושנה עין-גד
מספר עמודים 438
מסת"ב ISBN 978-0-451-18784-0
OCLC 34187185

אנו החיים (באנגלית: We the Living) הוא שמו של הרומן הראשון של איין ראנד, הכולל היבטים אוטוביוגרפיים רבים. הרומן, שבו נימה אנטי-קומוניסטית חריפה, פורסם לראשונה בשנת 1936. הוא לא זכה תחילה להצלחה משמעותית, אולם דבר זה השתנה לחלוטין עם השנים שחלפו וכיום עומד מספר העותקים שנמכרו מהספר על מעל לשלושה מיליון.

קבלת פנים צוננת והצלחה מסחררת בהמשך[עריכת קוד מקור | עריכה]

איין ראנד סיימה את כתיבת "אנו החיים" כבר ב-1934 (הוא נקרא תחילה Airtight), אולם במשך כשנתיים סירבו מספר רב של מו"לים להוציאו לאור. גם הוצאת מקמילן, שהוציאה את הספר לאור בסופו של דבר עשתה כן בלי להשקיע דבר כמעט, בשיווק ורק לאחר חילוקי דעות חריפים בתוכה, בעיקר עקב התנגדות גרנוויל היקס, אחד העורכים שלה, שהיה באותה תקופה חבר המפלגה הקומוניסטית. הספר זכה בארצות הברית לביקורות פושרות למדי[1] ונמכרו פחות משלושת אלפים עותקים שלו.

כשנה לאחר צאתו של הספר לאור בארצות הברית הוא יצא לאור גם בבריטניה ואחר כך גם באוסטרליה, בדנמרק ובאיטליה, שם הצליח הרבה יותר, דבר שגרר עלייה במכירות גם בארצות הברית. ב-1940 הספר הומחז, אך ירד מהר מאוד מעל במות ברודוויי בשל הביקורת הקטלנית שספג. ב-1942 הופק באיטליה סרט בשני חלקים (Noi Vivi, Addio, Kira), על פי הספר[2]. משטרו הפשיסטי של מוסוליני נטה תחילה לאסור את הפצת הסרט, אחר כך אישר אותו בשל מיקומו בברית המועצות והמחשבה שהוא תוקף את הקומוניזם ולכן הוא "טוב" לשלטונות. לנוכח הצלחתו של הסרט באיטליה הבינו הנאצים בעלי בריתו של מוסוליני, שהסרט תוקף באותה מידה גם את הפשיזם וגרמו לשלטונות לעצור את ההקרנות.

הרבה אחרי גמר מלחמת העולם השנייה, בשנות הששים ושוב בשנות השמונים הופקו גרסאות חדשות של הסרט האיטלקי, בתרגום אנגלי.

הספר עצמו יצא שוב לאור בכמה מהדורות שהפכו לרבות מכר בשנים 1959 (כריכה קשה בהוצאת רנדום), 1960 (כריכה רכה) ולאחר מכן.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפור העלילה מתחיל בשנת 1917 בתקופה שאחרי המהפכה הקומוניסטית. קירה ארגונובה, בתו של קפיטליסט בורגני, חוזרת לפטרוגרד עם משפחתה אחרי גלות ממושכת ומגלה כי כל רכושה הוחרם והמשפחה עוברת להתגורר בבית דודתה של קירה. ההישרדות, כפי שמגלים קירה ומשפחתה במהרה, אפשרית רק למי שמוכן לכרות ברית עם השליטים החדשים במדינה ולזכות באמונו של הממסד הקומוניסטי.

קירה נרשמת למוסד הטכנולוגי, כדי להגשים את חלומה להפוך למהנדסת. היא פוגשת, במקביל, את ליאו קובלנסקי, צעיר מרדני המעורר את התפעלותה. שניהם חשים עוינות עמוקה ובוז למשטר הדיכוי הקומוניסטי ומתכננים להמלט יחד מן הארץ, אך נתפשים על–ידי השלטונות. ליאו נכלא, אך קירה מסתייעת בעמיתה ללימודים, אנדרי טגנוב, החבר במפלגה הקומוניסטית, כדי להינצל ממאסר, ומצליחה מאוחר יותר לשחרר גם את ליאו.

השניים עוברים לגור יחד, אך בעוד שקירה מוכנה להתפשר ולשתף פעולה עם המערכת עד שתוכל לממש את חלומה ולהימלט, ליאו מסרב להתפשר ומסרב לעבוד במוסד בבעלות המדינה. הוא פותח חנות קטנה, המשמשת כיסוי לפעילות בשוק השחור, אך אנדריי, המאוהב בקירה, מביא ללכידתו וכליאתו.

קירה מנסה להסתייע באנדריי כדי לשחרר את לאו מכלאו, ומסכימה להפוך לפילגשו של אנדריי כדי להצילו. כאשר ליאו משתחרר מכלאו, הוא אדם מובס—שבור, שתיין וחולה בדלקת ריאות. קירה, בסיוע אנדריי, מצליחה להביא לשליחתו לחופשת החלמה, אך חשדם של אנשי המפלגה ביחס לחולשתו של אנדריי לקירה מתעורר ומביא לאבדן כוחו במפלגה.

אנדריי, המאוכזב מהרעיון הקומוניסטי ומהגילוי שקירה מאוהבת בליאו, שולח יד בנפשו. קירה מחליטה לנטוש את ליאו המובס ועושה ניסיון אחרון לחצות את הגבול לפינלנד, אך נורית על–ידי צלף.

הספר בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אנו החיים - תרגמה שושנה עין-גד; ערך אברהם בירמן; הוצאת מ. מזרחי, 1963.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Soviet Triangle, מאמר ביקורת על הספר כפי שפורסם בניו יורק טיימס ב-19 באפריל 1936
  2. ^ על הסרט, באתר IMDb