אנטוניו וריאסואש

אנטוניו וריאסואש
António Variações

פרוטומה של האמן מאת הפסל ארלינדו פגונדש, שהוצבה בכפר הולדתו פישקל.
לידה	3 בדצמבר 1944 פישקל, אמארש, מחוז בראגה, פורטוגל ("המדינה החדשה" – הרפובליקה הפורטוגזית השנייה)
פטירה	13 ביוני 1984 (בגיל 39) ליסבון, פורטוגל (הרפובליקה הפורטוגלית, הרפובליקה הפורטוגזית השלישית)
שם לידה	António Joaquim Rodrigues Ribeiro
שם במה	António Variações
מוקד פעילות	פורטוגל
תקופת הפעילות	מ-1978
סוגה	מוזיקת פופ
שפה מועדפת	פורטוגזית
חברת תקליטים	EMI
www.antoniovariacoes.pt
פרופיל ב-IMDb

אנטוניו ז'ואקים רודריגש ריביירו (בפורטוגזית: António Joaquim Rodrigues Ribeiro, נודע בשם הבמה אנטוניו וריאסואש (António Variações;‏ 3 בדצמבר 1944 – 13 ביוני 1984) היה זמר-יוצר פורטוגזי של מוזיקת פופ. על אף הקריירה קצרת השנים שלו בגלל מותו המוקדם בגיל שלושים ותשע, היה אנטוניו וריאסואש אחד מאמני הבמה החשובים בהיסטוריה של התרבות העכשווית בפורטוגל. הוא שר והקליט סוגות של מוזיקת פופ עכשווית (פופ, רוק, הגל החדש וכו') מעורבבות עם מקצבים ומנגינות פורטוגזיות מסורתיות ויצר על ידי כך מוזיקה שנחשבה סמלית לליברליזציה שעברה החברה הפורטוגזית אחרי מהפכת הציפורנים מ-1974 אופיין המקורי והפרובוקטיבי של יצירותיו המוקלטות הביא להכרתו כאחד האמנים החדשניים ביותר בהיסטוריה המודרנית של המוזיקה הפופולרית הפורטוגזית. בחיי היום יום היה מעצב שיער.

קורות חייו

ילדות וצעירות

אנטוניו וריאסואש נולד ב-1944 בשם אנטוניו ז'אוקים רודריגש ריביירו בשכונת דו פילאר בפישקל, פרגזיה של העיר אמארש במחוז בראגה בפורטוגל. הוא היה החמישי מבין עשרת ילדיהם של דאולינדה דה ז'זוש ושל ז'יימה ריביירו. בילדותו, האהבה למוזיקה אפשרה לו להימלט מחובותיו היומיומיים בעבודה בשדות כדי להשתתף בחגים העממיים המקומיים. בגיל 11 עזב את בית הספר היסודי וכעבור זמן קצר התחיל לעבוד בכפר השכן (כיום עיר) קלדלש בייצור מזכרות וקישוטים קטנים. רק מאוחד יותר השתתף בכמה שיעורי תיכון ערב. בגיל שתים עשרה עזב את כפרו פישקל ועבר לעיר הבירה, ליסבון ועבד שם במשרד. בשנים 1964–1967 שירת בצבא הפורטוגזי באנגולה במסגרת השירות חובה, בימי המלחמות הקולוניאליות של ארצו. חזר למולדת בריא ושלם אולם החליט לנסוע ללונדון ועבד בה למשך שנה בשטיפת כלים בחדר אוכל של בית ספר. ב-1976 חזר לזמן קצר לפורטוגל שהתשחררה מהדיקטטורה באפריל 1974. נסע אחר כך לאמסטרדם בה גילה את עולם המקצועי של מעצבי השיער, היה לספר ובשובו לליסבון. המשיך לעבוד במקצוע זה. בשנה הבאה פתח את הסלון הראשון לעיצוב שיער יוניסקס בפורטוגל, אחר כך סלון לעיצוב שיער לגברים במרכז ליסבון.עם לקוחותיו נמנו כמה מידועני התעשייה המוזיקלית, ביניהם ז'וליו איזידרו, שדרן רדיו וטלוויזיה מפורסם), דבר שעזר לו בפריצת הקריירה האמנותית. במקביל לעבודתו היומית, התחיל אנטוניו להופיע על במת מועדון לילה מקומי עם להקת מוזיקאים שנקראה "וריאסואש "Variações" (כלומר "וריאציות" או Variétés – "שונות" שם שרמז על מגוון של הצלילים, הסגנונות וההשפעות המוזיקליות). הזמר עצמו אימץ את השם אנטוניו וריאסואש כשם במה. הסגנון החריג של משקפיו ותלבושתיו, לא שגרתיים עבור גבר בפורטוגל של אותה תקופה, משכו במהרה את תשומת לב הציבור.

החוזה עם חברת ולנטים דה קרווליו

פרסקו לכבוד אנטוניו וריאסואש בבית הספר בפלמיירה בעיר בראגה

ב-1978 הוחתם על חוזה עם המותג ולנטים דה קרווליו, אחד המותגים החשובים בפורטוגל. אף על פי כן לא הורשה להקליט דבר במך ארבע שנים כשהנהלת החברה התלבטה איזו סוגה תתאים לו יותר – פופ או פולקלור. ב-1981 הופיע וריאסואש עם להקתו בתוכנית הטלוויזיה הפופולרית Passeio dos Alegres בהנחיתו של איזידרו. הוצג כ "וריאסואש ואנטוניו" וביצע שני שירים שלא היו ידועים קודם: Toma o comprimido ו-Não me consumas. בעקבות הופעה זו הוזמן מספר פעמים בתוכנית הרדיו "Febre de Sábado de Manhã", גם כן בהנחיתו של ז'וליו איזידרו.

אנז'ו דה גוארדה

ביולי 1982 הוציא את הסינגל הראשון, הפעם תוחת השם "אנטוניו וריאסואש". בצד אחד שר את הפאדו הידוע Povo que lavas no rio הרפרטואר של עמליה רודריגז, ובצד השני – את השיר הלחין בעצמו, "Estou Além". הכיסוי לפאדו של אמליה רודריגז עורר מחלוקות בציבור. אולם עם הזמן התקבל כהוקרה מהדהדת של האמן לזמרת הגדולה. ב-1983 הוא הקדיש לה את האלבום Anjo da Guarda. במאי 1983 שר כזמר חימום במופע של אמליה רודריגז באולם הגדול "Aula Magna" של אוניברסיטת ליסבון. שניים משירי האלבום הזה – O Corpo É Que Paga ו-E P'ra Amanha, שודרו ברדיו בסדירות. בחגיגות "גברתנו של השלגים" Nossa Senhora Das Neves הופיע וריאסואש בכפר אנדופה, על יד כפר הולדתו וכל בני משפחתו באו למחות לו כפיים.

Dar & Receber

אחרי סדרת קונצרטים פומביים חזר אנטוניו לאופלן והקליט בפברואר 1984 את האלסום השני והאחרון שלו, בכותרת "Dar & Receber" שהוצא לאור באותה שנה והתקבל בהתלהבות. השיר "Canção de Engate" הפך ללהיט הגדול שלו. כעבוד חדשיים ערך את המופעו האחרון בפרגזיה ויאטודוש (בעיר ברסלוש) בזמן חזיגית Feira Isabelinha (פיירה איזבליניה). הופעתו הפומבית האחרונה התקיימה בתוכנית "A Festa Continua" – "החגיגה נמשכת" בהנחיתו של ז'וליו איזידרו.

מותו

ב-18 במאי 1984 התאשפז אנטוניו וריאסואש בבית החולים "פולידו ולנטה", בגלל תסמינים של דלקת סמפונות אסתמטית. מאוחר יותר הועבר לבית החולים של הצלב האדום עם חשד לדלקת ריאות. מצבו החמיר והתעורר חשד שלקה באיידס. הוא מת בבוקר ב-13 ביוני ביום מותו של אנטוניוס הקדוש וביום הולדתו של פרננדו פסואה, משורר שיצירתו השפיע אל הזמר מאוד. לווייתו התקיימה ב-15 ביוני בבזיליקת אשטרלה, בנוכחות בני משפחתו, עמיתיו המוזיקאים, מעצבי שיער ומעריצים. הרשויות הורו לנעות את ארון המתים מחשש לבריאות הציבור, מה שחיזק את השמועות שחלה מסיבוכי איידס. האמרגנית שלו לזעבר, תרזה קוטו פינטו, טענה שלפני מותו קיבל וריאסואש תוצאות מבחני דם מארצות הברית שהצביעו שלקה באיידס. האמן הובא לקבורה בבית הקברות באמארש.

סגנונו המוזיקלי

אנטוניו וריאסואש היה אוטודידקט. את ההשפעה המוזיקלית הראשונה הוא קיבל מאביו, שניגן באקורדיון ובקווקיניו (מיניגיטרה פורטוגזית), אבל לא קיבלחינוך מוזיקלי מוסודר. במסעותיו בחוץ לארץ נכנס למגע עם אמנים ועם סוגות שלא היו ידועים בפורטוגל והתחיל למזג סוגות אלה (מוזיקת פופ, רוק, ג'אז, בלוז והגל החדש) עם הפולקלור הפורטוגזי והפאדו. הוא יצר מוזיקה באמצעים שעמדו לרשותו. השתמש הרשמקול, הקליט צלילים ומקצבים שיצר עם קולו או תוך נקישה בחפצים שונים בשמן ששר. הקלטות אלה שימשו את מוזיקאי האולפן שלו לצורך עיבוד שיריו. המוזיקה של אנטוניו וריאסואש התאפיינה בשימוש בכלים מגוונים מאוד, החל מסינתטייזרים, קווקיניו פורטוגזי וגיטרה קלאסית וכלה באקורדיון ועוד. האמן תיאר בעצמו את המוזיקה שלו כמשהו "בין בראגה לניו יורק", מה שמשקף את צביונו הקוסמופוליטי עם נגיעה כפרית פורטוגזית. התכוון להיות אמן פופולרי במובן הנעלה של המילה, והצליח לגעת בקהלים מגוונים – פועלים בעלי צווארון כחול, גם בעלי צווארון לבן, אנשים ללא השכלה ואקדמאים, צעירים וובוגרים יותר.

עזבונו והנצחתו

במותו השאיר אנטוניו וריאסואש ארגז שכלל מעל ארבעים קלטות וסלילי אולפן שנשכחו זמן רב. בהתחלה בבעלות אחיו, העורך דין ז'יימה ריביירו, נשמרו למשך עשור על ידי דוד פריירה בחברת EMI-Valentim de Carvalho עד שהעיתונאי נונו גלופים שמע אותם והעביר אותם על הנייר.

• ב-2004 קם ההרכב המוזיקלי "הומנוס" (Humanos) שביצע קטעים של אנטוניו וריאסואש.

בהמשך הוציאו לאור אלבום עם השירים הלא ידועים של האמן.

• ב-2019 הופק סרט הביוגרפי "המלאך השומר" על חיי וריאסואש, בהתחלה בחסות המכון הפרטוגזי לקולנוע והחל מ-2004 נמסר לבמאי ז'ואו מאיה ששיתף פעולה החל מ-2006 עם המפיק Utopia Films. הסרט היה אמור להיות מופק ב-2009, אך התסריט עורר מחלוקת עד שהוצע תסריט חדש על ידי איוון ג'. מלוני. בדצמבר 2011 הסכסוך הגיע לפתרונו, אולם הפקת הסרט התעכבה עוד מספר שנים. בסרט את אנטוניו וריאסואש גילם השחקן סרז'יו פראיה.

הטקסטים

על אף השכלתו הפורמלית המועטה וחוסר החינוך המוזיקלי, היה לוויראסואש חוש עמוק של המקצבים ושליטה חדה בכתיבה. הטקסטים של שיריו הם לעיתים קרובות שילוב של פתגמים, ביטויים של חוכמה עממית ושל ניסיון חיים אישי. ההייתה לו יכולת דמיון ושכנוע. לכן קהל מאזיניו הזדהו עם נושאי שיריו שדיברו תכופות על אי שקט, צורך בבריחה ועל טבעו המתעתע של האהבות. בכמה משיריו הדהדו יסודות אוטוביוגרפיים כמו ב-"Olhei P'ra Trás" מתאר עזיבה כואבת אך מלאת תקווה, את כפר הולדתו, או "Deolinda de Jésus", שיר המוקדש לאמו.

השפעות

אנטונו וריאסואש היה מעריץ גדול של המשורר פרננדו פסואה, לו הקדיש את ה תקליטור "Dar & Receber". אחד השירים – Canção – נכתב על מילות שיר של פסואה. השפעה אחרת קיבל מזמרת פאדו ידועה עמליה רודריגז, פרט לאלבום הראשון שהוא הקדיש לה, כתב לה שיר הוקרה "A voz d'Amalia" שכלל את המלים: "בקולנו כולנו ישנה עמליה ובקולה של עמליה מהדהד הקול של כולנו". השניים נפגשו פעם אחת בקונצרט באולם הגדול של אוניברסיטת ליסבון ב-26 במאי 1983. עמליה רודריגז השתתפה בלווייתו. בעת מסעותיו בעולם הושפע מאמנים כמו דייוויד בואי, בריאן פרי, הקינקס, אלביס פרסלי או הביטלס. גם ניסיונות ההלחנה שלו הראשונות היו באנגלית.

שיתופי פעולה

בגלל חסור ידע מספיק בתחום, נזקק אנטוניו וריאסואס לשיתוף פעולה עם מוזיקאים אחרים לצורך כתיבה הקלטה והפקה של יצירותיו. באלבום הראשון "Anjo da Guarda", שיתף פעולה עם המוזיקאים ויטור רואה, טולי סזאר משארדו (שניהם ידועים בפורטוגל בחברי להקת GNR) וז'וזה מוז קראפה. בהקלטת האלבום השני "Dar & Receber" הוא שיתף פעולה עם פדרו איירש מגליאש וקרלוש מריה טרינדאדה, שהיו חברים בלהקת "Herois do Mar" ומאוחר יותר במדרדאוש. חמשת חברי להקת "ארואיש דו מאר" היו לקבוצת האולפן של אנטוניו והיו מקורבים אליו, במיוחד פדרו איירש מגליאש, שכתב בחוברת האלבום "אני מודה לך אנטוניו, על ההתלהבות ועל האמון, הייתי רוצה לציין כאן שזכיתי בידיד".

דיסקוגרפיה

סינגלים

• 1982 – Povo Que Lavas No Rio/Estou Além
• 1983 – É P'ra Amanhã.../Quando Fala Um Português...

אלבומים

• 1983 – Anjo da Guarda
• 1984 – Dar & Receber

יצירות שפורסמו אחרי המוות

סינגלים

• 1997 – Canção de Engate
• 1997 – O Corpo É Que Paga / É P'ra Amanha... (רמיקס על ידי נונו מיגל)
• 1998 – Minha Cara sem fronteiras – Entre Braga e Nova Iorque

אלבומים:

• 1997 – O Melhor de António Variações (המיטב)
• 1998 – Anjo da Guarda (אלבום האולפן השלישי, הכולל את רצועת הבונוס Povo que lavas no rio
• 2000 – Dar & Receber (אלבום האולפן הרביעי, הכולל שלוש גרסאות של Minha Cara sem fronteiras, שתיים מהן רמיקסים
• 2006 – Une historia de António Variações – Entre Braga e Nova Iorque כולל הדגמות לא ידועות

לקריאה נוספת

• 2006 Manuela Gonzaga,; Variações António: Entre Braga e Nova Iorque ; Âncora Editora, ISBN 972-780-174-9
• António Variações, ; Muda de Vida ; Relógio de Água Editores, 2006; ISBN 972-708-873-2

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אנטוניו וריאסואש בוויקישיתוף

• אנטוניו וריאסואש, סרטונים בערוץ היוטיוב
• אנטוניו וריאסואש, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• אנטוניו וריאסואש, באתר ספוטיפיי
• אנטוניו וריאסואש, באתר AllMusic (באנגלית)
• אנטוניו וריאסואש, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• אנטוניו וריאסואש, באתר דיזר
• אנטוניו וריאסואש, באתר Discogs (באנגלית)
• אנטוניו וריאסואש, באתר אמזון מיוזיק
• אנטוניו וריאסואש, באתר "Find a Grave" (באנגלית)