לדלג לתוכן

פורטוגל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרפובליקה הפורטוגלית
República Portuguesa
דגלסמל

לחצו כדי להקטין חזרה

גיברלטראוסטריהבלגיהבולגריהקפריסיןצ'כיהגרמניהדנמרקדנמרקאסטוניהספרדפינלנדצרפתצרפתהממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדתיווןיווןהונגריהאירלנדאיטליהאיטליהאיטליהליטאלוקסמבורגלטביההולנדפוליןפורטוגלרומניהשוודיהסלובניהסלובקיהאיסלנדמונטנגרומקדוניה הצפוניתקרואטיהטורקיהטורקיהמלטהסרביהגרינלנדאיי פארונורווגיהנורווגיההאי מאןגרנזיג'רזיאנדורהמונקושווייץליכטנשטייןקריית הוותיקןסן מרינואלבניהקוסובובוסניה והרצגובינהמולדובהבלארוסרוסיהאוקראינהחצי האי קריםקזחסטןאבחזיהדרום אוסטיהגאורגיהאזרבייג'ןנחצ'יבאןארמניהאיראןלבנוןסוריהישראלירדןערב הסעודיתעיראקרוסיהתוניסיהאלג'יריהמרוקו
מוטו לאומי

Esta é a ditosa Pátria minha amada

("זוהי ארץ המולדת האהובה והמאושרת שלי")
המנון לאומי A Portuguesa
המנון
ממשל
משטר רפובליקה
ראש המדינה נשיא פורטוגל עריכת הנתון בוויקינתונים
נשיא פורטוגל מרסלו רבלו דה סוזה
ראש הרשות המבצעת ראש ממשלת פורטוגל עריכת הנתון בוויקינתונים
ראש ממשלת פורטוגל לואיש מונטנגרו
שפה רשמית פורטוגזית[1]
עיר בירה ליסבון 38°42′N 9°11′W / 38.700°N 9.183°W / 38.700; -9.183
(והעיר הגדולה ביותר)
רשות מחוקקת הפרלמנט הפורטוגלי עריכת הנתון בוויקינתונים
רשות שופטת Portuguese Supreme Court of Justice עריכת הנתון בוויקינתונים
גאוגרפיה
יבשת אירופה
שטח יבשתי[3] 92,090 קמ"ר (112 בעולם)
אחוז שטח המים 0.5%
אזור זמן UTC (1-) -0
היסטוריה
הקמה 868
- עצמאות 1128 וב-1143
ישות קודמת ממלכת פורטוגלממלכת פורטוגל ממלכת פורטוגל
דמוגרפיה
אוכלוסייה[4]
(הערכה 1 בדצמבר 2024)
10,419,649 נפש (93 בעולם)
צפיפות 113.15 נפש לקמ"ר (102 בעולם)
אוכלוסייה לפי גילאים[5]
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70 80
גילאי 0–14 12.80%
גילאי 15–24 10.36%
גילאי 25–54 38.16%
גילאי 55–64 14.15%
גילאי 65 ומעלה 24.53%
כלכלה
תמ"ג[6] (2023) 287.08 מיליארד $ (49 בעולם)
תמ"ג לנפש 27,552$ (54 בעולם)
מדד הפיתוח האנושי[7]
(2022)
0.874 (42 בעולם)
מדד ג'יני 32.8 (נכון ל־2019) עריכת הנתון בוויקינתונים
מטבע אירו[2]‏ (EUR)
בנק מרכזי בנק פורטוגל עריכת הנתון בוויקינתונים
שונות
חגים לאומיים
סיומת אינטרנט pt
קידומת בין־לאומית 351
אתר רשמי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פורטוגל (נקראת רשמית: הרפובליקה הפורטוגלית; בפורטוגזית: República Portuguesa) היא מדינה בדרום-מערב אירופה, הגובלת בספרד, ושוכנת בחלקו המערבי של חצי האי האיברי. תחת ריבונותה מספר איים באוקיינוס האטלנטי (חבלי פורטוגל האוטונומיים), בהם האיים האזוריים ואיי מדיירה. בני פורטוגל מכונים פורטוגזים, כשם שפתם – פורטוגזית.

בעברה הייתה פורטוגל מעצמה קולוניאלית ימית (ראו האימפריה הפורטוגלית), חלוצת עידן התגליות האירופי, ושלטה בחלקים גדולים באפריקה ובדרום אמריקה וכן בנתיבי המסחר בין אירופה למזרח הרחוק ולהודו. פורטוגזית, השפה המדוברת בפורטוגל, מדוברת גם במושבותיה לשעבר, כגון ברזיל שבאמריקה הדרומית, אנגולה ומוזמביק שבאפריקה, ומקאו שבמזרח אסיה.

השם פורטוגל נגזר מהשם הלטיני-רומאי "פורטוס-קאלה" (Portus Cale). "קאלה" היה שמו של יישוב פרימיטיבי, מקום בו העיר וילה נובה דה גאיה נמצאת כיום, השוכן בשפך נהר דורו, שנשפך לאוקיינוס האטלנטי בצפון פורטוגל. במהלך המלחמה הפונית השנייה (בסוף המאה השלישית לפנה"ס), פלשו הרומאים לחצי האי האיברי, כדי להתעמת עם צבא קרתגו, וכבשו את אזור קאלה (נמל שהוקם על ידי יורדי ים יווניים, באתר בו נמצאת העיר אופורטו המודרנית). מעתה, כינו הרומאים את היישוב בשם "פורטוס-קאלה" (Portus – "נמל", בלטינית). במהלך ימי הביניים החלו הוויזיגותים לכנות את הסביבה של קאלה בשם פורטוקלה. בין המאה השביעית למאה השמינית נגזר שם חדש – פורטוגלה. המינוח שימש להתייחסות לאזור התחום בין הנהר דורו לנהר מיניו, שהפך לגבול בין פורטוגל לספרד.

יש הגורסים[דרוש מקור] כי המילה "קאלה" נגזרת מהמילה היוונית קאלס שפירושה "יפה", בהתייחס ליופיו של עמק הדורו, שבו החליטו היוונים להקים מושבות בעבר הרחוק. בעקבות היוונים באו הפיניקים, ואלה ביטאו את המילה כקאלה, וכך גם, מאוחר יותר, הרומאים. אחרים גורסים[דרוש מקור] כי קאלה נגזרת משפתם של העמים הגלאיקים, ששכנו גם כן באזור.

פירוש המילה פורטו (Portu) – נמל. שמה של העיר המודרנית אופורטו (Oporto), שנמצאת באותו האזור, לחופי האוקיינוס האטלנטי, נגזר ממילה זו.

ערך מורחב – היסטוריה של פורטוגל

בימי הביניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1249 כבש המלך אפונסו השלישי את פארו בדרום, ובכך הייתה פורטוגל לממלכה הנוצרית הראשונה בחצי האי האיברי אשר נשלם בה תהליך הרקונקיסטה, גבולות פורטוגל של המאה ה-13 נותרו עד ימינו.

המאה ה-15 עד המאה ה-19

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך עידן התגליות, בין המאה ה-15 למאה ה-16, הרחיבה פורטוגל את אחיזתה מעבר לים, וכפועל יוצא הפכה לאימפריה עולמית רחבת ידיים. היא הפכה למעצמה בעקבות יורדי ים שיצאו בשליחותה ואשר גילו את הנתיב הימי בין אירופה להודו. ב-1494 הסדיר חוזה טורדסיאס את חלוקת העולם החדש בינה ובין ספרד.

רעידת האדמה והצונאמי של 1755, אשר הרגו יותר משליש מאוכלוסייתה של הבירה ליסבון והחריבו את רובה של העיר העתיקה, היו בעלי השפעה על הפוליטיקה הפנימית. ב-1808 נכבשה פורטוגל על ידי צרפת במסגרת המלחמות הנפוליוניות. בית המלוכה הפורטוגלי ברח לברזיל. זמן קצר לאחר מכן, הכריזה ברזיל על עצמאותה תחת שלטונו של פדרו הראשון, יורש העצר הפורטוגלי, שהכתיר עצמו כקיסר ברזיל.

המאה ה-19 אופיינה בליברליזם. המחלוקת בין קיסר ברזיל פדרו הראשון הליברל לבין אחיו מלך פורטוגל מיגל השמרן שהדיח את מריה הראשונה, בתו של קיסר ברזיל מכס המלוכה של פורטוגל, הובילה למלחמת אזרחים בין השנים 1832–1834 ולחוקה חדשה ב-1836. בפוליטיקה ובחברה בפורטוגל של המאה ה-19 שרר חוסר יציבות.

ב-1910 הוכרזה פורטוגל כרפובליקה, והמלך יצא לגלות בממלכה המאוחדת.

בשנים 1932 עד 1968 התקיימה בפורטוגל דיקטטורה תחת אנטוניו דה אוליביירה סלזאר. במהלך מלחמת העולם השנייה הוביל סלזאר את פורטוגל בדרך האמצע בין בעלות הברית ומדינות הציר. ברית הנייטרליות האיברית נחתמה בין שני העריצים, הספרדי פרנקו והפורטוגלי סלזאר, בשנת 1939. סלזאר סיפק עזרה לבעלות הברית והרשה להן להשתמש באיים האזוריים כבסיס. הוא הניח כי אם יצטרף למלחמה לצד גרמניה, יוביל המאבק עם בריטניה לאובדן המושבות הפורטוגליות באפריקה ובאסיה.

ב-1945 שלטה פורטוגל באיים האזוריים, במדיירה, באיי כף ורדה, בסאו טומה ופרינסיפה, באנגולה, בגינאה ביסאו, בקבינדה, במוזמביק, ובמושבות גואה, דאמאן ודיו שבהודו, מקאו שבסין, ומזרח טימור שבדרום-מזרח אסיה. סלזאר לא ראה צורך להרחיב את המושבות, אך ראה צורך להבטיח את המשך השליטה בהן. המושבות היו הבסיס לגאוותה הלאומית של פורטוגל, שראתה עצמה ככוח הקולוניאלי השלישי בחשיבותו בעולם. גם לאחר שהחל תהליך הדה קולוניזציה באסיה ובאפריקה לאחר תום מלחמת העולם השנייה, סירבה פורטוגל בכל תוקף להעניק עצמאות למושבותיה. סלזאר התעלם מגינוי מדיניותו באו"ם ודיכא את התנועות הלאומיות במושבות בשפיכות דמים רבה, שהגיעה לשיאה במרד באנגולה ב-1961 שבו נהרגו כ-50,000 אנגולים וכ-2,000 חיילים פורטוגליים.

פורטוגל הצטרפה לברית נאט"ו בשנת 1949, והדגישה את מעמדה כבסיס נגד הקומוניזם, אך נותרה מדינה מסתגרת וחשדנית, שלא אפשרה השפעה חיצונית. ב-14 בדצמבר 1955 הצטרפה פורטוגל לאו"ם. ב-1968 לקה סלזאר במוחו, דבר שהכריח את הנשיא אמריקו טומאש לפטר אותו מתפקידו. ממשיכו בתפקיד היה מרסלו קייטנו, שהמשיך בקו של דיקטטורה שמרנית שבו נקט סלזאר.

מפת האימפריה הפורטוגלית במאה ה-16

בשנת 1974 הובילו קציני צבא צעירים שקצו בשלטון הארכישמרני, במלחמות הקולוניאליות, ובסגירותה של פורטוגל לעולם, מהפכה ללא שפיכות דמים שכונתה מהפכת הציפורנים (שכן החיילים שביצעו את המהפכה הכניסו פרחי ציפורן לקני רוביהם על מנת להדגיש כי מדובר במהפכה שקטה). המהפכה הובילה להדחתו של קייטנו ולרפורמות דמוקרטיות נרחבות, שהביאו את הדיקטטורה הסלזארית לסיומה, והובילו לשחרור המושבות אנגולה ומוזמביק.

בבחירות הדמוקרטיות שנערכו באפריל 1976 זכתה המפלגה הסוציאליסטית במספר מושבים מספיק בפרלמנט על מנת להקים ממשלת מיעוט בראשותו של מריו סוארש. לממשלה זו התנגדו הקומוניסטים משמאל והשמרנים מימין, וסוארש נאלץ להתפטר מתפקידו בשנת 1978. האווירה השמאלית שהביאה עמה המהפכה התפוגגה, וממשלות השמאל פינו את מקומן לסדרת ממשלות שמרניות עד 1983, עת שוב זכה סוארש בבחירות, ושוב כיהן כראש ממשלה עד 1985. הישגו העיקרי בתקופה זו היה כניסת פורטוגל לאיחוד האירופי ב-1986. ב-1999 העבירה פורטוגל לסין את מקאו, השריד האחרון לאימפריה הפורטוגלית.

פורטוגל היא רפובליקה דמוקרטית, המתנהלת על פי חוקת 1976. ליסבון היא בירתה. כמו מרבית מדינות אירופה, לפורטוגל אין דת רשמית. הנשיא נבחר אחת לחמש שנים, ותפקידו הוא בעיקר סמלי ולא ביצועי. הנשיא הנוכחי הוא מרסלו רבלו דה סוזה. למדינה פרלמנט יחיד (אוניקמרלי) המונה 230 חברים, הנבחרים אחת ל-4 שנים. בפרלמנט הפורטוגלי שתי מפלגות עיקריות, המפלגה הסוציאליסטית והמפלגה הסוציאל-דמוקרטית (שלמרות שמה היא מפלגת ימין-מרכז). ראש הממשלה הנוכחי הוא לואיש מונטנגרו מהמפלגה הסוציאל-דמוקרטית.

פורטוגל היא אחת המדינות הפחות עשירות במערב אירופה. בין ענפי הכלכלה בה בולטת החקלאות, בין השאר בגידול ירקות, פירות (בעיקר גפנים ליין ולצימוקים), זיתים ואלוני שעם, וכן דיג. ענפי התעשייה העיקריים הם עיבוד תוצרת חקלאית, יצור סרדינים, צימוקים, יין ושמן זית. משנות ה-60 חלה התפתחות ניכרת גם בענפי תעשייה שאינם מבוססים על חקלאות.

אוצרות הטבע של פורטוגל הם: פחם, ברזל, נחושת, טונגסטן ובדיל ששימשו יסוד להקמת תעשייה כבדה. בערים פורטו ובראירו פותחה תעשיית ברזל ופלדה. כן הוקמו בתי-זקוק לנפט ותעשייה פטרו-כימית. ענף כלכלי חשוב בפורטוגל הוא הצי הסוחר.

בשנת 1986 הצטרפה פורטוגל לאיחוד האירופי והחל משנת 1999 אימצה את מטבע האירו.

במשבר החוב האירופי בשנת 2009 נמנתה פורטוגל על מדינות PIIGS שנקלעו לחובות חיצוניים גבוהים ונקלעו לקשיים להחזרת חובותיהן, ובשנת 2013 עמד שיעור האבטלה בקרב הצעירים על כ-40%[8].

גאוגרפיה ואקלים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורטוגל שוכנת בחצי האי האיברי ממערב לספרד, ותחומה מדרום וממערב על ידי האוקיינוס האטלנטי. ממערב ומדרום-מערב לה, במרחק רב, שוכנים האיים האזוריים ומדיירה, שהם חלק מהמדינה (חבלי פורטוגל האוטונומיים). אורכה מצפון לדרום 560 ק"מ, ורוחבה ממזרח למערב 220 ק"מ. רכס ההרים הגבוה ביותר בה הוא סרה דה אשטרלה (אנ'), וההר הגבוה בו הוא הר טור (1,993 מטר) (אנ'). שנת 1945 הייתה השנה הקרה ביותר בתולדות פורטוגל מאז החלו המדידות, ובעיר הבירה ליסבון אף ירד שלג.

האקלים בפורטוגל, לפי שיטת קפן, הוא אקלים ים-תיכוני ומשתנה במידה ניכרת מאזור אחד למשנהו ומושפע מקו הרוחב והקרבה לים.

באזור פנים הארץ, קרוב יותר לספרד, החורפים קרים יותר, אם כי הטמפרטורות עדיין מתונות בהשוואה לשאר אירופה.

הקיץ חם ויבש, במיוחד באזורים הפנימיים והטמפרטורות מעט נמוכות באזורי החוף, בגלל השפעת הים.

הטמפרטורות השנתיות הממוצעות נעות בין 8–12 מעלות צלזיוס. בחלק הפנימי, ההררי של הצפון, הטמפרטורות תלויות יותר בגובה מאשר בקו הרוחב, יגיעו הטמפרטורות השנתיות הממוצעות עד כ־20 מעלות צלזיוס.

חלוקה מנהלית של פורטוגל

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – חלוקה מנהלית של פורטוגל
אנשים ברחוב בפורטוגל.

האוכלוסייה בפורטוגל, אשר מונה כ-10.2 מיליון תושבים (2018), נחשבת אחידה למדי מבחינה אתנית, דתית ולשונית. העם הפורטוגלי נוצר מתערובת של עמים איברים (בפרט לוסיטנים) וקלטים, עם השפעות מסוימות של הרומאים, הגרמאנים, המורים, האנוסים וכן קבוצות נוספות. קיימים הבדלים תרבותיים מסוימים בין תושבי הערים הגדולות ובין העיירות והאזורים החקלאיים, אך ההבדלים בין אזורים שונים במדינה קטנים ביחס למדינות אירופיות אחרות.

פרט לתושבים שמוצאם פורטוגלי, ישנה בפורטוגל אוכלוסיית מהגרים, המונה נכון ל-2017 כ-4 אחוז מכלל האוכלוסייה[9]. ארצות המוצא עיקריות של מהגרים אלו הן המושבות הפורטוגליות לשעבר באסיה ובאפריקה, (בעיקר כף ורדה וגינאה ביסאו), ארצות מזרח אירופה, ברזיל, ובמידה פחותה סין, בריטניה (בעיקר פנסיונרים) וספרד. נוסף למהגרים, קיים גם מיעוט קטן של צוענים, המונה כ-40,000 נפש.

הדת השלטת היא נצרות קתולית, אליה השתייכו ב-2011 כ-81 אחוזים מן האוכלוסייה. 6.8% מגדירים עצמם חסרי דת.

השפה הפורטוגלית מדוברת בכל המדינה, מלבד מספר כפרים באזור מירנדה דו דורו שבצפון מזרח המדינה, הדוברים מירנדזית.

יהדות פורטוגל

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – יהדות פורטוגל

הידיעות הראשונות על ישיבת יהודים בפורטוגל הן מהמאה ה-12 וכבר אז היו קיימים רבעים יהודיים בליסבון, בז'ה וסנטרן. ב-1492, בעת גירוש היהודים מספרד, כ-150,000 יהודים מספרד הורשו להתיישב בפורטוגל לאחר ששילמו כופר גדול לשלטון.

בלחצם של מלכי ספרד, פרננדו ואיזבלה, ושל שרים בממלכתו הוציא לבסוף המלך מנואל צו גירוש בדצמבר 1496, אך באמצעות שורה של פעולות הפך את הקערה על פיה, אסר על יהודי פורטוגל לצאת מהמדינה, וכן לעבור הטבלה קולקטיבית בניגוד גמור לרצונם בכיכרות העיר ליסבון – הטבלת יהודי פורטוגל לנצרות (1497).

יהודים אנוסים רבים (מראנוס\קריפטוס), היו בתפקידים בכירים בחצר המלוכה כשרי אוצר, יועצים כלכלים ומשפטיים, וכן היוו גרעין וציר מרכזי בגילוי העולם החדש (יבשת אמריקה וגילוי ברזיל), מערב אפריקה, הודו (גואה וקוצ'ין) והמזרח הרחוק (גואה, פיליפינים, איי התבלינים). יהודים רבים היו מדענים, רופאים, מתמטיקאים, אסטרונומים, סוחרים, כלכלנים, סופרים ונווטים ימיים.

בשנת 1521 החלה לפעול בפורטוגל האינקוויזיציה הפורטוגזית והועלו באש ראשוני "הנוצרים החדשים". באופן פורמלי לא נותרו יהודים בפורטוגל, אולם רבים מהיהודים חיו כאנוסים ושמרו בסתר על זהותם היהודית. רבים מהאנוסים בפורטוגל היגרו למרוקו, תוניסיה, לוב, סלוניקי, עיראק, אמסטרדם, אנגליה, ברזיל והאימפריה העות'מאנית, וחזרו בגלוי ליהדותם.

קהילות של יהודים ספרדים-פורטוגליים התפתחו בעקבות האינקוויזיציה, בברזיל (רסיפה, בלם), באיים הקאריביים (ג'מייקה, פורט רויאל), ניו אמסטרדאם (לימים ניו יורק), אמסטרדאם (היו הברוקרים המרכזיים בחברת הודו המזרחית ההולנדית), מדינות צפון אפריקה, איטליה (ליבורנו) מדינות הבלקן, המבורג, לונדון וארץ ישראל העות'ומנית (ירושלים, צפת, חברון וטבריה).

בין השנים 1996–2006 כיהן בפורטוגל נשיא ממוצא יהודי – ז'ורז'ה סמפאיו. נכון לעשור הראשון של המאה ה-21 יש בפורטוגל כ-3,500 יהודים, רובם חיים בליסבון ופורטו.[דרוש מקור]

חינוך ותרבות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורטוגל היא חלק מארגון המדינות האיברו-אמריקניות, בו משתפות מדינות איברו-אמריקאיות פעולה בנושאי חינוך, מדע ותרבות.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ מירנדזית מוכרת כשפה רשמית בעיירה אחת.
  2. ^ לפני 2000 - אשקודו פורטוגלי.
  3. ^ דירוג שטח יבשתי - מתוך אתר Worldometer, כפי שפורסם ב-28 במאי 2021
  4. ^ טבלאת אוכלוסייה שם הקובץ: UN_PPP2024_Output_PopTot.xlsx, שם החוצץ: Median - מתוך אתר האו"ם
  5. ^ טבלאת אוכלוסייה שם הקובץ: WPP2024_POP_F01_1_POPULATION _SINGLE_AGE_BOTH_SEXES.xlsx, שם החוצץ: Medium variant - מתוך אתר האו"ם, הערכה 1 ביולי 2024
  6. ^ דירוג תמ"ג - מתוך אתר הבנק העולמי, כפי שפורסם ב-2 באוגוסט 2023
  7. ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2022 בדו"ח שפורסם ב-2024 על ידי אתר מינהל הפיתוח (UNDP) של האומות המאוחדות
  8. ^ מיכאל פרל, ‏"הרחק מהים התיכון: הזינוק של אירלנד", השילוח, 3, פברואר 2017
  9. ^ נתוני מהגרים בפורטוגל באתר Publico