אנרי ראבו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אנרי ראבו
Henri Rabaud
Henri Rabaud.jpg
לידה 10 בנובמבר 1873
הרובע השמיני של פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 11 בספטמבר 1949 (בגיל 75)
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים תיכון קונדורסה, הקונסרבטואר הלאומי הגבוה למוזיקה ולמחול עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם מוזיקה קלאסית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה אופרה, סימפוניה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מנצח, מלחין, מוזיקולוג, מרצה באוניברסיטה, מלחין של מוזיקה לסרטים עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס רומא (1894) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אנרי ראבוצרפתית: Henri Rabaud;‏10 בנובמבר 1873, פריז - 11 בספטמבר 1949, פריז) היה מלחין ומנצח צרפתי.

אנרי ראבו היה בנם של צ'לן וזמרת. הוא למד בקונסרבטואר של פריז, שם החליף את גבריאל פורה כמנהל בשנת 1920.

ראבו היה מלחין שמרני, ונודע באמירה "מודרניזם הוא האויב". הוא היה פעיל גם בניצוח וניהל את תזמורת האופרה של פריז במשך עשר שנים. כן היה המנהל המוזיקלי של התזמורת הסימפונית של בוסטון למשך שנתיים.

יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

האופרה הקומית של ראבו, "Mâruf, savetier du Caire" ("מערוף, הרצען מקהיר"), היא שילוב של הוגנרי עם האקזוטי. הוא כתב עוד אופרות, ביניהן "L’Appel de la Mer", המבוססת על "הרוכבים אל הים" של סינג, וכן מוזיקה למחזות ולסרטים, כמו "שחקני השחמט". יצירותיו אלה נשכחו כליל.

יצירותיו התזמורתיות של ראבו כוללות "דיברטיסמנט על ישירים רוסיים ו"אגלוג", פואמה של ורגיליוס לתזמורת, וגם הנוקטורן מתוך הפואמה הסימפונית "תהלוכה" (שזוכה מדי פעם לתחיה ולהקלטה).

המוזיקה הקאמרית שלו כוללת את "סולו דה קונקור" לקלרנית ופסנתר - יצירת תחרות וירטואוזית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אנרי ראבו בוויקישיתוף


הקודם:
קארל מוק
מנהלים מוזיקליים, התזמורת הסימפונית של בוסטון

1918 - 1919

הבא:
פייר מונטה