ורגיליוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ורגיליוס
Publius Vergilius Maro
Parco della Grotta di Posillipo5 (crop).jpg
לידה 15 באוקטובר 70 לפנה״ס
רומא העתיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 21 בספטמבר 19 לפנה״ס (בגיל 50)
ברינדיזי, האימפריה הרומית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה רומא העתיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום הרומאים העתיקים עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה לטינית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה שירה אפית, שירה פסטוראלית עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם ספרותי Augustan poetry עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות Eclogues, גאורגיקה, אינאיס עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 21 בספטמבר 19 לפני הספירה עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפע מ Aulus Furius Antias, הומרוס, תיאוקריטוס עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

פובליוס ורגיליוס מארולטינית: Publius Vergilius Maro; ‏15 באוקטובר 70 לפנה"ס21 בספטמבר 19 לפנה"ס), המכונה ורגיליוס, היה משורר רומי. עם יצירותיו נמנות: האקלוגות (Eclogae, "שירים נבחרים"; או "בוּקוֹליקה"), הגאורגיקה, ואינאיס. ה"אינאיס" היא פואמה אפית בשנים-עשר ספרים, שנחשבה לאפוס הלאומי הרומאי.

חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ורגיליוס נולד בכפר אנדס (Andes) שבצפון איטליה, ליד מנטואה. הוא למד בתחילה בקרמונה ובמילאנו. מניחים כי היה ממוצא קלטי. הוא נסע לרומא ללמוד רטוריקה, רפואה ואסטרונומיה, מקצועות שאותם זנח מאוחר יותר לטובת הפילוסופיה.

כתבים מוקדמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 52 לפנה"ס, כשלמד ברומא מפי הפילוסוף היווני האפיקוראי סירון, החל ורגיליוס לכתוב שירה. קבוצה של שירים קטנים המיוחסת לוורגיליוס הצעיר קיימת. אחד מהם, ה"קטלפון", מורכבת מארבעה עשר שירים קטנים, שחלקם אולי של ורגיליוס, ופואמה נרטיבית אחרת, ששמה "קולקס" ("היתוש"), יוחסה לוורגיליוס כבר במאה ה-1 לספירה.

ב־42 לפנה"ס, לאחר ההפסד של ברוטוס וקסיוס, רוצחיו של יוליוס קיסר, חיילים יושבו על אדמות מופקעות, וגם אחוזתו של ורגיליוס ליד מנטואה הופקעה. אך ה"אקלוגה" הראשונה, שנכתבה בערך ב־42 לפנה"ס, מעידה כי אוגוסטוס השיב לו את אחוזתו, שכן הוא מספר כיצד "טיטירוס" קיבל חזרה את אדמתו בעזרת התערבותו של אוקטביאנוס, ומקובל כי טיטריוס הוא ורגיליוס עצמו. ורגיליוס נעשה לחלק מחוג המאסנים, תומכיו של אוקטביאנוס, שניסו להשיג לו תמיכה בקרב בני האצולה הרומאית, על ידי כך שהראו כי סופרים ויוצרים ידועים אחרים הם לצידו. לאחר שסיים את ה"אקלוגות", כתב ורגיליוס בשנים 3729 לפנה"ס את ה"גאורגיקה" ("עבודת האדמה"), שנכתבה לכבודו של מאיקנאס. אך אוקטביאנוס, שניצח את מרקוס אנטוניוס בקרב אקטיום ב־31 לפנה"ס ושקיבל את התואר "אוגוסטוס" מהסנאט הרומי, לחץ על ורגיליוס לכתוב אפוס המפאר את שלטונו.

כתיבת האינאיס[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – איניאדה
"פסיפס ורגיליוס" (אנ') המתאר את המשורר מחזיק במגילת הפואמה אינאיס ומוקף במוזות קליאו ומלפומנה; הפסיפס נתגלה בסוסה, תוניסיה, ותוארך למאה ה-3; אצוּר במוזיאון בארדו

ורגיליוס כתב יצירה זו בעשר השנים האחרונות לחייו. ששת הספרים הראשונים של האפוס מספרים כיצד הגיבור איניאס נמלט מטרויה, ומגיע לאיטליה. בדרך, סערה מביאה אותו לחופה של קרתגו, שם המלכה דידו מקבלת אותו, ואיניאס מתאהב בה. אך האל יופיטר מזכיר לאיניאס את חובתו, והוא יוצא מקרתגו בחשאי, וגורם בכך להתאבדותה של דידו, אך לא לפני שהיא נשבעת לנקום. כשהוא מגיע לקומיי באיטליה, איניאס מתייעץ בסיבילה, שמדריכה אותו בעולמות השאול ומגלה לו את הגורל המיועד לו. איניאס נולד מחדש כיוצרה של האימפריה הרומית.

ששת הספרים הראשונים משתמשים במודל של האודיסיאה של הומרוס, אך השישה האחרונים הם התשובה הרומאית לאיליאדה. איניאס התארס עם לביניה, בתו של המלך לאטינוס, אך לביניה כבר הובטחה לטורנוס, מלך הרוטוליאנים, שבא להילחם בו. האיניאדה מסתיימת בלוחמת יחיד בין איניאס וטורנוס, שבו איניאס מנצח והורג את טורנוס, ואינו מאזין לתחינות הרחמים של אויבו.

ורגיליוס נסע עם אוגוסטוס ליוון, שם חלה ומת בנמל ברונדוסיום, כשהוא מותיר את האינאיס לא גמורה. אוגוסטוס אמר לעורכיו של ורגיליוס להתעלם מהבקשה שלו להשמיד את היצירה ולא לפרסמה, והורה להם לפרסם אותה כמעט כפי שהיא. אף על פי שהיצירה לא הושלמה, היא נחשבה מיד כיצירת מופת. הוא הצהיר על הייעוד האימפריאלי של רומא, אך עם זאת איפשר חמלה כלפי הקורבנות של רומא. דידו וטורנוס הם שניהם קרבנות של הגורל הרומאי, והן דמויות אטרקטיביות יותר מאיניאס, שהתמסרותו המוחלטת למטרה נראית כמעט דוחה לקורא המודרני. אולם הערך שורגיליוס מנסה להראות באינאיס הוא pietas, שניתן לתרגמו כאדיקות – החובה שלו כלפי האלים, משפחתו ומולדתו. איניאס נאבק בין רצונו לעשות את מה שהוא רוצה כאדם, ובין מה שהוא חייב לעשות כגיבור בעל "פיאטס". המאבקים הפנימיים של איניאס, ובמקרים רבים – חסרונותיו, עושים אותו לדמות אמיתית הרבה יותר מהגיבורים ההומריים באודיסיאה ובאיליאדה.

הטקסט של האינאיס אינו גרסה סופית, ויש בו כמה חסרונות שורגיליוס התכוון לתקן לפני שהוא מפרסם אותו:

משמעויות סודיות בוורגיליוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימי הביניים, נחשב ורגיליוס למבשר של הנצרות, בגלל הפסוקים באקלוגה הרביעית המתייחסים להולדתו של ילד, שחשבו כי הם מנבאים את הולדתו של ישו. השיר הזה כנראה מתייחס להריונה של אשתו של אוגוסטוס, סקריבוניה, שבסופו של דבר ילדה בת.

בימי הביניים זוהתה דמותו של ורגיליוס עם מיסטיקה, מעשי כישוף וקסם וכתבי היד של האינאס שימשו לקריאת גורלות וקמעות שונים, שבהם בחרו שורה באופן אקראי וניסו למצוא בה משמעות מעשית עכשווית. אפילו במיתוס וולשי, תאלייסין, האלה קרידוון קוראת מ"ספרו של פרילט", הוא ורגיליוס. הפרופסור ז'אן-ייבה מלברו הציע כי ורגיליוס כתב את האינאיס בשני רבדים - הרובד הראשון והשטחי נועד לקהל הרומאי הרחב ולצרכיו של אוגוסטוס, ואילו הרובד השני והעמוק יותר, שאף אחד לא הבחין בו לפני מלברו עצמו, שיקף את דעתו האמיתית של ורגיליוס ואת מה שבאמת קרה בהיסטוריה. מלברו חושב כי אוגוסטוס רצח את ורגיליוס כאשר הוא סיים את האפוס. רעיונותיו של מלברו לא נתקבלו במחקר.

השפעת שירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

היצירות של ורגיליוס היו נכסי צאן וברזל בתרבות הרומאית, נדבך מהחינוך הלטיני, ומקור השראה למשוררים רומאים כגון סיליוס איטליקוס. גם לאחר נפילת העולם הרומאי, ליצירות ורגיליוס נותר מקום מרכזי בחינוך הלטיני, ובעולם הרומאי-נוצרי ה"אינאיס" נחשב לטקסט קנוני. לדוגמה, אוגוסטינס סיפר שבכה לאחר הקריאה על מות דידו. גרגוריוס מטור קרא את ורגיליוס וכמה משוררים לטיניים אחרים, אך הזהיר ש"אל לנו להתייחס לאגדות המשקרות שלהם, פן נדון למוות נצחי".

בנאפולי, עוד מתקופה קדומה, ורגיליוס נחשב למעין פטרון של העיר וזוהה עם חירותה הפוליטית. בימי הביניים עדיין העריצו את יצירתו, כך כתביו נמסרו בשלמות לדורות הבאים.

דנטה אליגיירי, גדול משוררי איטליה, החשיב את ורגיליוס לרבו בשירה, כינהו "המשורר"', וה"אינאיס" שימש עבורו מקור השראה לחיבור שירה נעלה. ביצירתו "הקומדיה האלוהית" ורגיליוס משמש כמדריכו של דנטה בתופת (inferno) ובכור המצרף (purgatorio). אם דנטה מצא בורגיליוס גדולה מוסרית; הרי שפטרארקה מצא בו מתיקות ועידון, מחשבות ורגשות נאצלים, ושלמות סגנונית. אצל ההומאניסטים ורגיליוס היה הסופר האהוב ביותר לצד קיקרו. במאה ה-16 מרקו ג'ירלמו וידה נתן לורגיליוס מקום מרכזי בספרו המשפיע "על אמנות השירה". באיטליה ה"איניאס" שימש כמודל עבור טאסו בחברו את האפוס "ירושלים המשוחררת"; ובפורטוגל עבור קמואש בחברו את האפוס "הלוזיאדות". כן שירת ורגיליוס השפיעה על המשוררים האיטלקים פוליציאנו, סנאזרו, אריוסטו, ואחרים.

לוורגיליוס הייתה השפעה גדולה על השירה האנגלית הקדומה ועל רוב המשוררים האנגלים הגדולים: צ'וסר, ספנסר, מילטון, דריידן, תומפסון, וורדסוורת', טניסון. דריידן כינה את ה"גאורגיקה": "השיר הטוב ביותר של המשורר הטוב ביותר", וג'וזף אדיסון כינהו "היצירה הכי שלמה, מושקעת ומלוטשת של ימי קדם". תרגום "אינאיס" של דריידן נחשב לקלאסיקה אנגלית. המלחין האנגלי הנרי פרסל חיבר מוזיקה לאופרה המפורסמת "דידו ואניאס" (1689) בהשראת הספר השישי של האינאס, ואת הליברטו חיבר נחום טייט.

בצרפת וולטר חיבר את האפוס "אנריאד" בהשראת ה"אנאיס", וויקטור הוגו החשיב את עצמו לתלמיד של ורגיליוס. בגרמניה שילר תרגם חלקים מה"אינאיס". המשורר העברי מיכ"ל תרגם את ורגיליוס, על פי התרגום הגרמני של שילר, בלשון נשגבת ונעימה, תרגום שבזמנו מצא חן בעיני חכמי ישראל שבמערב ונודע לתהילה.

תרגומי כתביו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרקי איניאיס לורגיליוס - פרקים נבחרים. תרגם מלאטינית יוסף ג. ליבס בצירוף מבוא וביאורים מאת יוחנן לוי. ירושלים, הוצאת ספרי תרשיש, תש"ו. 109 עמ'.
  • אינאיס. תרגם מרומית והוסיף מבוא, הערות ומפתח שלמה דיקמן. ירושלים, מוסד ביאליק, תשכ"ד. 511 עמ'.
  • הריסות טרויה - הספר השני של האיניאיס בעיבוד לעברית מאת מיכה יוסף לבנזון.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתביו
ביוגרפיה
פרשנות