אסכולת בילפלד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אסכולת בילפלד היא קבוצה של היסטוריונים גרמנים שבמקור הגיעו מאוניברסיטת בילפלד ומקדמים מחקר של היסטוריה חברתית והיסטוריה פוליטית תוך שימוש בכימות ובשיטות של מדעי המדינה וסוציולוגיה.[1] בין ראשי האסכולה - הנס-אולריך וולר (Hans-Ulrich Wehler), ירגן קוקה (Jürgen Kocka) וריינהארט קוזלק. במקום להדגיש את אישיותם של מנהיגים היסטוריים, כמו בגישה המקובלת, מתרכזת האסכולה בהתפתחויות חברתיות-תרבותיות. ההיסטוריה כ"מדעי חברה היסטוריים" (כפי שתיאר וולר) כוללת בעיקר מחקרים על החברה הגרמנית במאות התשע עשרה והעשרים. התנועה מפרסמת את כתב העת המדעי Geschichte und Gesellschaft: Zeitschrift fur Historische Sozialwissenschaft (היסטוריה וחברה: כתב עת למדעי החברה בראייה היסטורית) מאז 1975.

ההיסטוריה החברתית התפתחה בתוך ההיסטוריוגרפיה המערב-גרמנית במהלך שנות ה-50 וה-60 כיורשת ההיסטוריה הלאומית שהכפישה את הנציונל-סוציאליזם. המותג הגרמני "היסטוריה של החברה" - Gesellschaftsgeschichte - ידוע מראשיתו בשנות ה-60 בשל היישום של תיאוריות מודרניזציה סוציולוגיות ופוליטיות על ההיסטוריה הגרמנית. תאוריית המודרניזציה הוצגה על ידי וולר ואסכולת בילפלד כדרך להפוך את ההיסטוריה הגרמנית ה"מסורתית", כלומר היסטוריה פוליטית לאומית, שבמרכזה כמה "אישים גדולים", להיסטוריה משולבת והשוואתית של החברה הגרמנית הכוללת מבנים חברתיים מחוץ לפוליטיקה. וולר התבסס על תאוריית המודרניזציה של מקס ובר, עם מושגים מקרל מרקס, אוטו הינצה, גוסטב שמולר, ורנר זומברט ותורסטן ובלן.[2]

תולדות החברה הגרמנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תולדות החברה הגרמנית (Deutsche Gesellschaftsgeschichte) שכתיבתה החלה ב-1987 היא סדרת ספרי היסטוריה מקיפה, בת 5 כרכים עד כה, של החברה הגרמנית במאות השמונה-עשרה עד העשרים. כל כרך ניגש לתהליכים היסטוריים מנקודת מבט של היסטוריה חברתית, ואלה מאורגנים תחת הנושאים דמוגרפיה, כלכלה ושוויון חברתי. הניתוח המבני המפורט של תהליכי התפתחות הנתמכים על ידי גוף עצום של הערות וסטטיסטיקות מטשטש לפעמים את ההקשר הרחב. למרות זאת, מודגשים דפוסי המשכיות ושינוי במרקם החברתי. עבודתו של ווהלר היא סינתזה היסטוריוגרפית של רנקה ומרקס (סינתזה שכמה היסטוריונים גרמנים חזו לאחר מלחמת העולם הראשונה), היא משלבת את מושגי הסמכות, הכלכלה והתרבות של מקס ובר ושואפת לעבר "היסטוריה טוטאלית".

כרכים 1–2 עוסקים בתקופה שמהפיאודליזם עד המהפכה של 1848. כרך 3 (שכותרתו Von der "Deutschen Doppelrevolution" bis zum Beginn des Ersten Weltkrieges 1849–1914 ויצא לאור ב-1995) מתמקד בנושא שבו עסק וולר - הדרך הגרמנית המיוחדת כשורש הנאציזם והקטסטרופה הגרמנית במאה העשרים. וולר הציב את מקורות דרכה של גרמניה לאסון בשנות ה-60–1870, תקופת המודרניזציה הכלכלית שלא התרחשה במקביל למודרניזציה פוליטית, והאליטה הכפרית הפרוסית הישנה נותרה בשליטה איתנה בצבא, בדיפלומטיה ובשירות המדינה. החברה המסורתית, האריסטוקרטית והפרה-מודרנית נאבקה בחברה קפיטליסטית, בורגנית מתחדשת. וולר מכיר בחשיבות המודרניזציה של כוחות בתעשייה, בכלכלה ובתרבות, וטוען שהמסורתיות הריאקציונרית שלטה בהיררכיה הפוליטית של הכוח בגרמניה, כמו גם במנטליות החברתית וביחסי המעמדות (Klassenhabitus).

הכרך הרביעי (Vom Beginn des Ersten Weltkrieges bis zur Gründung der Beiden) שיצא לאור ב-2003 עסק בשנים 1914–1949. הפוליטיקה הגרמנית בין 1914 ל-1945 מתפרשת במונחים של מודרניזציה מאוחרת של המבנים הפוליטיים שלה. בבסיס הכרך הרביעי וולר מתייחס ל"מעמד הביניים" ול"מהפכה", שכל אחד מהם היה מכריע בעיצוב גרמניה במאה העשרים. בחינתו של וולר את השלטון הנאצי מעוצבת על ידי תפיסת ה"שליטה הכריזמטית", המתמקדת רבות באדולף היטלר. הכרך החמישי מתאר את התקופה שעד 1990.[3]

אתגרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההיסטוריון הבריטי של היסטוריה גרמנית ריצ'רד ג'. אוונס לא הסכים עם אסכולת בילפלד בנוגע לתזה של הדרך הגרמנית המיוחדת. במקום זאת טען ששורשי ההתפתחות הפוליטית של גרמניה במחצית הראשונה של המאה העשרים טמונים ב"מהפכה בורגנית כושלת" ב-1848. בהשפעת השמאל החדש, אוונס היה חבר בקבוצה של היסטוריונים בריטים צעירים שבשנות ה-70 ביקשו לבחון את ההיסטוריה הגרמנית בתקופה הקיסרית "מלמטה".[4] ב-1978, כעורך אוסף מאמרים מאת היסטוריונים בריטיים צעירים בשם Society And Politics In Wilhelmine Germany, הוא פתח בביקורת על גישת ה"מלמעלה למטה" של אסכולת בילפלד. אוונס והאחרים רצו ליצור פרספקטיבה מהשמאל שהדגישה את חשיבותו של מעמד הפועלים על ידי הדגשת "החשיבות של שורשי הפוליטיקה וחיי היומיום והניסיון של אנשים רגילים".[5] יחד עם ההיסטוריונים ג'ף איליי (Geoff Eley) ודייוויד בלקבורן, אוונס הדגיש את "הגיוס העצמי מלמטה" של קבוצות מפתח סוציו-פוליטיות, כמו גם את המודרניות של הנציונל-סוציאליזם.[6]

מפנה תרבותי[עריכת קוד מקור | עריכה]

משנות ה-80, אסכולת בילפלד אותגרה על ידי תומכי "המפנה התרבותי" על כך שלא שילבה חקר תרבות בהיסטוריה של החברה, על צמצום הפוליטיקה לחברה בלבד ועל צמצום הפרטים למבנים. היסטוריונים של החברה ביקרו את העמדות המסורתיות שביקרה אסכולת בילפלד (לפי דגם הביקורת של מרקס על הגל). כתוצאה מכך, הבעיות הנוגעות לעמדות שנמתחו עליהו ביקורת לא נפתרו אלא רק הוצגו באופן הפוך. ההתמקדות המסורתית ביחידים הופכתה להתמקדות מודרנית במבנים וההבנה המסורתית הפכה להסבר סיבתי מודרני.[7]

קוקה הגיב בטענה שההיסטוריה החברתית הפכה כה רווחת עד שאיבדה את מעמדה בתור חוד החנית של ההיסטוריוגרפיה. לדבריו, "בינתיים גישות, השקפות, נושאים ותוצאות של היסטוריונים חברתיים התקבלו ושולבו על ידי היסטוריונים רבים אחרים שלא יקראו לעצמם היסטוריונים חברתיים. ההיסטוריה החברתית חדרה בהצלחה למתנגדיה". הוא מצפה לראות חזרה להיסטוריה החברתית, הפעם עם יותר מחקר של אלמנטים תרבותיים ולשוניים.[8]

שיטת מחקר שמשלימה, או מנוגדת, לגישתה זו של אסכולת בילפלד, של היסטוריה של מבנים פוליטיים, כלכליים וחברתיים, היא Alltagsgeschichte - גישה גרמנית למיקרו-היסטוריה, בדומה ל"היסטוריה מלמטה" (People's history).

מחקרים של אסכולת בילפלד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Kocka, Jürgen. White Collar Workers in America 1890–1940: A Social–Political History in International Perspective. (Sage, 1980).
  • Kocka, Jürgen & A. Mitchell, eds. Bourgeois Society in Nineteenth-century Europe. (1993).
  • Kocka, Jürgen. Industrial Culture and Bourgeois Society. Business, Labor, and Bureaucracy in Modern Germany. (Berghahn Books, 1999)
  • Kocka, Jürgen. "Civil Society: Some remarks on the career of a concept," in: E. Ben-Rafael, Y. Sternberg (eds.): Comparing Modernities, pp. 141–148.
  • Wehler, Hans-Ulrich. Sozialdemokratie und Nationalstaat: Nationalitätenfragen in Deutschland 1840-1914 (2d ed., 1971)
  • Wehler, Hans-Ulrich. Der Aufstieg des amerikanischen Imperialismus: Studien zur Entwicklung des Imperium Americanum 1865-1900 (1974)
  • Wehler, Hans-Ulrich. Grundzüge der amerikanischen Außenpolitik 1750-1900 (1983).
  • Wehler, Hans-Ulrich. Bismarck und der Imperialismus (5th ed., 1984)
  • Wehler, Hans-Ulrich. "Historiography in Germany Today," in Jürgen Habermas, ed., Observations on The Spiritual Situation of the Age, (1984), 221-59.
  • Wehler, Hans-Ulrich. Das deutsche Kaiserreich 1871-1918 (10th ed., 2000; English ed., The German Empire, 1871-1918 (1985, 1997) excerpt and text search
  • Wehler, Hans-Ulrich. Politik in der Geschichte (1998), essays
  • Wehler, Hans-Ulrich. Die Herausforderung der Kulturgeschichte (1998), essays
  • Wehler, Hans-Ulrich. Deutsche Gesellschaftsgeschichte (5 vol 1987 -)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Lorenz, Chris "Wehler, Hans-Ulrich" pages 1289–1290 from The Encyclopedia of Historians and Historical Writing, Volume 2 page 1289
  2. ^ Roger Fletcher, "Recent Developments in West German Historiography: the Bielefeld School and its Critics." German Studies Review 1984 7(3): 451-480.
  3. ^ A partial summary appears in Hans-Ulrich Wehler, The German Empire, 1871–1918 (1997)
  4. ^ Theodore S. Hamerow, "Guilt, Redemption and Writing German History" The American Historical Review, February 1983, Volume 88#1 pages 53–72 quote on page 70.
  5. ^ Evans, "Introduction: Wilhelm II's Germany and the Historians" in Evans, ed. Society And Politics In Wilhelmine Germany (1978) pages 22–23
  6. ^ See Evans, In Defence of History, (2002)
  7. ^ Chris Lorenz, "'Won't You Tell Me, Where Have All the Good Times Gone'? On the Advantages and Disadvantages of Modernization Theory for History." Rethinking History 2006 10(2): 171-200.
  8. ^ Cited in Magnússon, (2006)

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Berman, Sheri (אנ'). "Modernization in Historical Perspective: The Case of Imperial Germany," World Politics, Volume 53, Number 3, April 2001, pp. 431–462 doi:10.1353/wp.2001.0007
  • Blamming, T. C. W. "The French Revolution and the Modernization of Germany." Central European History 1989 22(2): 109-129. ISSN 0008-9389
  • Daum, Andreas. "German Historiography in Transatlantic Perspective: Interview with Hans-Ulrich Wehler" GHI Bulletin (2000) online edition
  • Fletcher, Roger. "Recent developments in West German Historiography: the Bielefeld School and its critics." German Studies Review (1984): 451-480. in JSTOR
  • Kaelble, Hartmut. "Social History in Europe," Journal of Social History, Special Issue: The Futures of Social History 37 (Fall 2003), pp. 29–35.
  • Kocka, Jurgen. "Losses, Gains and Opportunities: Social History Today," Journal of Social History, Volume 37, Number 1, Fall 2003, pp. 21–28 doi:10.1353/jsh.2003.0146
  • Lorenz, Chris. "'Won't You Tell Me, Where Have All the Good Times Gone'? On the Advantages and Disadvantages of Modernization Theory for History." Rethinking History 2006 10(2): 171-200. ISSN 1364-2529
  • Lorenz, Chris. "Beyond Good and Evil? The German Empire of 1871 and Modern German Historiography." Journal of Contemporary History 1995 30(4): 729-765. in Jstor
  • Magnússon, Sigurður Gylfi. "Social History as 'Sites of Memory'? The Institutionalizaton of History: Microhistory and the Grand Narrative," Journal of Social History, Volume 39, Number 3, Spring 2006, pp. 891–913 doi:10.1353/jsh.2006.0012
  • Sperber, Jonathan. "Master Narratives of Nineteenth-century German History." Central European History 1991 24(1): 69-91. ISSN 0008-9389
  • Stearns, Peter N. "Social History Present and Future," Journal of Social History, Special Issue: The Futures of Social History 37 (Fall 2003), pp. 9–20
  • Wehler, Hans-Ulrich. "A Guide to Future Research on the Kaiserreich?" Central European History 1996 29(4): 541-572. ISSN 0008-9389
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אסכולת_בילפלד&oldid=38533065"