אפס פסולת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אפס פסולת היא פילוסופיה המעודדת עיצוב מחדש של מחזור חיי משאבים, כך שבכל המוצרים מתבצע שימוש חוזר. אף אשפה אינה נשלחת למזבלות או למשרפות, כאשר התהליך המומלץ זהה לאופן שבה מתבצע שימוש מחדש במשאבים בטבע. ההגדרה שאומצה על ידי האמנה הבינלאומית ל"אפס פסולת"[1] היא:

אפס פסולת היא מטרה מוסרית, כלכלית, יעילה ובעלת חזון, בהנחיית אזרחים לשינוי סגנון חייהם והרגליהם אל עבר חיקוי בר-קיימא של מעגלי הטבע, כאשר כל החומרים שמושלכים מעוצבים מחדש כך שישמשו כמשאבים שימושיים עבור אחרים

משמעותה של "חברה ללא פסולת" היא עיצוב וניהול מוצרים ותהליכים באופן שיטתי שימנע את הכמות והרעילות של פסולת, ישמור וישחזר את כל המשאבים, ולא ישרוף או יקבור אותם. על פי תפיסות משפטיות המתפתחות כיום ברחבי העולם, קיימת ציפייה כי על מנת שחברה ללא פסולת תתחיל להתקיים יש צורך בפיקוח ממשלתי, על מנת להשפיע על מפעלים תעשייתיים או גורמים תעשייתיים אחרים בבחירות של עיצוב מוצרים, אריזות, תהליכי הייצור ובחירת החומרים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנות ה-70: תחילת התפתחותן של מערכות אפס פסולת[עריכת קוד מקור | עריכה]

המושג "אפס פסולת" פורסם לראשונה באופן פומבי על ידי שמה של החברה Zero Waste Systems, שהוקמה באמצע שנות ה-70 על ידי ד"ר פול פאלמר באוקלנד, קליפורניה. מטרתה של החברה הייתה לייסד תהליכים שיבצעו שימושים חוזרים בכימיקלים שנפלטים בתעשיית האלקטרוניקה המתפתחת. תוך זמן קצר החברה התרחבה וסיפקה שירותים בתחומים רבים נוספים, ועד סוף שנות ה-70 הפכה לחברה בעלת המלאי הגדול ביותר של כימיקלים שיוצרו במעבדות בכל רחבי קליפורניה, ונמכרו בחצי מחיר לעומת ייצור של אותם כימיקלים בדרכים אחרות.

2002-2003[עריכת קוד מקור | עריכה]

התנועה העולמית "חברה ללא פסולת" צברה תאוצה והגיעה לשיאה בין השנים 1998-2002. התנועה התמקדה במעבר "מתאוריה למעשה" על ידי התמקדות במבנים ארגוניים והתנהגויות שיוכלו לממש את תפיסת העולם של "אפס פסולת". ארגונים שונים בקליפורניה כמו המשרד לאיכות הסביבה בסן פרנסיסקו והמועצה לניהול משולב של פסולת בקליפורניה החלו להציב יעדים למימוש המטרות. בשנת 2010 סן פרנסיסקו הגיעה ליחס המרה של 80% מתוך כלל הפסולת בעיר, ונבחרה ל"עיר הירוקה ביותר" בצפון אמריקה.

כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים האחרונות קיימים קונפליקטים בין תפיסת העולם של "חברה ללא פסולת" לבין הניסיון לפתח את תפיסת המחזור הרווחת כיום ברחבי העולם. הדוגמה הבולטת ביותר היא ההבדל בין ריסוק של בקבוק זכוכית (לצורך שימוש בזכוכית זולה מחדש), לבין מילוי מחדש של הבקבוק (וכך השגה מחדש של השימוש במוצר כולו).

אפס פסולת בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל נוצרת מדי שנה כ- 6 מיליון טונות של פסולת. בעשור האחרון מתרחשת עלייה במודעות לטיפול בפסולת בישראל על ידי הפרדה ומחזור, אך כ-80% מהפסולת בישראל עדיין לא ממוחזרת, מוטמנת ומזהמת את הקרקעות ומי התהום. מספר רב של רשויות בישראל מקצות משאבים לטיפול בבעיית הפסולת. על פי המדד הבינלאומי לטיפול בפסולת (מדרג הפסולת), מיחזור פסולת נמצא בעדיפות הרביעית, כאשר בעדיפות הראשונה נמצאת מניעת הפסולת. על פי מדרג זה, תפיסת העולם של "חברה ללא פסולת" כוללת יתרונות כלכליים וסביבתיים רבים. בעקבות כך, נשמעים בשנים האחרונות קולות רבים הקוראים לשינוי מהותי במדיניות הטיפול בפסולת בישראל, ועיצוב מחדש של עתידה הסביבתי של ישראל בנושא הפסולת.

בשנת 2015 הוקמה בישראל קבוצת "חברה ללא פסולת" על ידי הפעיל הסביבתי נפתלי בוהדנה, כתוצאה ממחקר עצמאי שערך בנושא מדיניות הטיפול בפסולת בישראל. מסקנות מחקרו של בוהדנה היו כי לאחר שני עשורים של מדיניות ההפרדה והמחזור בישראל, מדיניות זו כשלה ברובה ויש צורך בשינוי המדיניות על ידי חינוך ורגולציה לשימוש חוזר במוצרים. בוהדנה הוזמן להציג את מסקנותיו בפני המשרד להגנת הסביבה ביוני 2015.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]