פסולת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פסולת או אשפה אלו חומרים ומוצרים בלתי רצויים או בלתי שימושיים. המונח הינו סוביקטיבי מכיוון שפסולת עבור האחד אינה בהכרח פסולת עבור האחר. נהוג למיין את הפסולת על פי מצב צבירתה לפסולת נוזלית, פסולת גזית ופסולת מוצקה. על פי רוב המונח "פסולת" מתייחס לפסולת מוצקה.

אשפה ביתית שגרתית

פסולת מוצקה - הגדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלל השאריות המוצקות הנוצרות כתוצאה מפעילות האדם במקומות חיותו ופעילותו.

הגדרות של סוגי פסולת[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן רשימת הגדרות של סוגי פסולת, כפי שהם מופיעים בלשונם בחוק שמירת הניקיון תשמ"ד, 1984:

פסולת מעורבת - פסולת מוצקה מכל מקור שהוא, לרבות ממשק בית, מבית עסק, מתעשייה או מחקלאות, המכילה מרכיבים אורגניים ואנאורגניים מעורבים כגון שאריות מזון, אריזות פלסטיק או גזם, ואשר אינה מכילה חומר מסוכן.

פסולת יבשה - פסולת מוצקה, מכל מקור שהוא, שאינה מכילה מרכיבים אורגניים רקבוביים, כגון גרוטאות, צמיגים או עץ מעובד, ואשר אינה מכילה פסולת בניין או חומר מסוכן.

שארית מיון פסולת - פסולת הנוצרת בתהליך מיון והפרדה של פסולת מעורבת ואשר חומר אורגני רקבובי מהווה עד חמישה אחוזים ממשקלה.

בוצה - חומר שהוא תוצר לוואי של תהליך טיפול בשפכים במפעל טיפול בשפכים, למעט חומר כאמור המתקבל בתהליך המקומי של טיפול בשפכים שמבוצעים בו סינון גז והפרדת חול ושמנים, ואשר אינו מכיל חומר מסוכן.

בוצה תעשייתית - בוצה הנוצרת בתהליך טיפול בשפכי תעשייה ואשר מכילה חומר מסוכן.

מקורות הפסולת המוצקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקורות של הפסולת המוצקה הם:

עירוני-ביתי: שיירי מזון, אריזות מזון ומוצרים, מוצרים פגומים או מוצרים שתם השימוש בהם, פסולת גינון.

משרדים ובתי עסק: גזם, פסולת מסחרית, פסולת בניין, גרוטאות מתכת.

תעשייה: שאריות חומרי גלם, אריזות חומרי גלם ומוצרים, אפר

חקלאות: שאריות דשנים, שאריות חומרי הדברה, שאריות מזון של משק החי, גזם, אריזות, יריעות פלסטיק, הפרשות בע"ח.

רפואה: פסולת מבתי חולים, מרפאות ומעבדות רפואיות.

מכוני טיהור שפכים: בוצה

הרכב הפסולת המוצקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסולת מתקשרת באופן ישיר לפיתוח האנושי מבחינה טכנולוגית וחברתית כאחד. הרכב הפסולת משתנה בהתאם למקום ולזמן ומושפע מרמת החיים, מהרגלי הצריכה ומהתרבות של כל חברה. פיתוח תעשייתי והמצאת חידושים מתקשרים באופן ישיר לסוגי פסולת שונים הנוצרים או מושפעים מכך. קיימים הבדלים ניכרים בין מדינות מפותחות לבין מדינות מתפתחות מבחינת הרכב הפסולת, וכך גם בין אזורים עירוניים לבין אזורים כפריים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתקופת יוון העתיקה ועד ימינו, האנושות השליכה פסולת לא רצויה לרחובות, לכפרים ולמקומות מרוחקים, ללא ענישה כלשהי‏‏[1]. היוצאת מן הכלל היחידה שידועה בתקופה הטרום-מודרנית היא האימפריה המוסלמית, במיוחד בקורדובה ובאל-אנדלוס, בהן היו מתקנים לאיסוף זבל[2].

לפני התהופוכות שחלו בערים החל מאמצע המאה ה-19, הממשל לא הקנה לסניטציה חשיבות יתרה והיא לא הייתה בראש סדר עדיפויותיו. הפסולת הייתה מושלכת לצד הכביש או במזבלות מקומיות קטנות. היא הכילה בעיקר מרכיבים אורגנים שהתפרקו עם הזמן, ולכן לא נוצרו כמעט מפגעים סביבתיים. בנוסף, כמויות הפסולת שנוצרו היו קטנות היות שהערים היו קטנות, מספר התושבים שהתגוררו בהן לא היה גדול ומספר מפעלי התעשייה היה מצומצם. עם השנים חל גידול ניכר בהיקף התעשייה וחלה התפתחות של הערים שבאה לידי ביטוי בגידול ניכר במספר התושבים שלהן. כמו כן, חלה עלייה ברמת החיים אשר הביאה לעלייה בצריכת המוצרים ובכמות הפסולת המצטברת. הרחקה של הפסולת לסביבה הקרובה החלה לגרום למפגעים סביבתיים קשים ועל כן החלו לרכזה באתרים מוגדרים המרוחקים ממקומות ישוב - אתרי סילוק פסולת (אס"פים) הנקראים גם מטמנות.

במשך הרבה שנים ראו בפסולת מטרד שיש לסלקו. הגישה המקובלת כיום רואה בפסולת משאב שניתן להפיק ממנו חומרי גלם, לייצר ממנו מוצרים חדשים ולהפיק ממנו אנרגיה.

השפעות והשלכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסולת ואשפה מתגוללים בראש חוצות - צ'כיה

אתרי סילוק פסולת עשויים לגרום למטרדים ולנזקים סביבתיים רבים. בין השאר:

  • מקור לריחות רעים
  • מצע להתפתחות חיידקים פתוגנים (גורמי מחלות)
  • פגיעה במקורות המים
  • פליטת גזים אשר חלקם גורמים למטרדי ריח וחלקם גזי חממה המגבירים את אפקט החממה
  • סכנת שרפות ופיצוצים
  • הפצת מחלות באמצעות בעלי חיים
  • פגיעה בנוף ובערך הקרקע
  • פגיעה בבעלי חיים
  • דלדול משאב הקרקע

דרכי התמודדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מדרג הפסולת

עד סוף המאה ה- 20 הטמנת פסולת הייתה הגישה הנפוצה לטיפול בפסולת במרבית מדינות העולם. על-פי גישה זו אוספים את כל הפסולת כפי שהיא, ללא טיפול נוסף, ומטמינים אותה בקרקע. הטמנת הפסולת גורמת לדלדול במשאבים ויוצרת מחסור בהם. במטרה לצמצם את כמות הפסולת ולחסוך במשאבי טבע החלו לנקוט בגישות שונות להתמודדות עם בעיית הפסולת. ארבע מהחלופות לטיפול בפסולת מכונות ארבעת ה- R משום שהאות האנגלית הראשונה בשמן היא R:

הפחתה במקור - Reduce - הפחתת כמות הפסולת הנוצרת או מניעת היווצרותה באמצעות נקיטת פעולות מקדימות כגון: צריכה מתוכננת מראש, הפחתה בכמות החומרים במוצר ובאריזה, חיי מדף ארוכים של מוצרים.

שימוש חוזר - Reuse- שימוש בכלים ובמוצרים מספר רב של פעמים לצורך אותה מטרה שלשמה נוצרו.

מיחזור - Recycle - ניצול חומרי פסולת להפקת חומרי גלם שישמשו ליצירת מוצרים חדשים.

התמרה - Recovery - הפקת אנרגיה מפסולת

הטמנה סניטרית - העברת הפסולת לאתרי פסולת מוסדרים וקבירתה.

טיפול משולב - שילוב של חלופות שונות לטיפול בפסולת במטרה לצמצם את כמות הפסולת שמופנית להטמנה מבלי לגרום למפגעים סביבתיים

מצב הפסולת בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכל אשפה בירושלים

על פי נתוני המשרד להגנת הסביבה, במדינת ישראל כמות הפסולת הביתית גדלה בשיעור של כ־5% כל שנה. תושב ממוצע משליך כשני קילוגרם של פסולת מידי יום. יותר מחמישה מיליון טונות של אשפה מצטברים בשנה. בשנת 2002 ייצר כל אדם בישראל 1.7 ק"ג ליום בממוצע, שהם כ־620 ק"ג לשנה. לפני עשר שנים כמות הפסולת הממוצעת עמדה על 1.1 ק"ג בלבד.

כמות הפסולת המיוצרת במושבים חקלאיים או בבתים פרטיים גדולה פי שניים לערך מכמות הפסולת המיוצרת בדירות בעיר הגדולה (3.4 ק"ג בממוצע לעומת 1.7 בממוצע). לעליה ברמת החיים תפקיד משמעותי בהגדלת כמות הפסולת; בבני ברק ובירושלים, הערים העניות ביותר, כמות הפסולת נמוכה בצורה משמעותית (1.3 ק"ג לנפש בממוצע) בעוד שבתל אביב הממוצע עומד על 2.8 ק"ג לנפש.

הרכב האשפה באחוזים מראה כי החומר האורגני הרקבובי מהווה 37.81% מכלל האשפה הביתית והוא דומיננטי במשקל האשפה בישראל. לעומת זאת, נפח חומרי הפלסטיק למיניהם, 34.49% מהנפח הכולל, מהווה את מרכיב הנפח הגדול ביותר באתרי האשפה. יש המפרידים בין הזבל האורגני לאנאורגני ומשתמשים בזבל האורגני כקומפוסט לדישון.

חוקים בנושא[עריכת קוד מקור | עריכה]

פינוי פסולת הוא פעולה יקרה, כך שבמקומות רבים פעולת הלכלוך נחשבת לעברה, והמבצע אותה צפוי לקנס.

שני החוקים המרכזיים בישראל העוסקים בפסולת הם חוק שמירת הניקיון, התשמ"ד-1984‏‏[3] וחוק איסוף ופינוי פסולת למיחזור, התשנ"ג-1993.

חוק שמירת הניקיון אוסר על לכלוך ועל השלכת פסולת ברשות הרבים, לרבות השלכת פסולת מרכב, עברה שנפוצה מאוד בימינו[4]. כן מחייב החוק את הרשויות המקומיות להקים אתרים לסילוק פסולת. מתוקף החוק הוקמה גם קרן לשמירת הניקיון‏‏[5] שמטרתה לרכז אמצעים כספיים לשמירה על איכות נאותה של הסביבה ובכלל זה לשמירה על הניקיון, למניעת השלכת פסולת וטיפול בפסולת, למיחזור, למניעת מפגעים ולמניעת שילוט בלתי חוקי. מקורות המימון העיקריים של הקרן הם כספים שמקורם בקנסות ובהיטלים שנגבים מכוח החוק. במרוצת השנים נקבע שגם כספי הקנסות וההיטלים שנגבים מכוח חוקים נוספים יועברו לקרן לשמירת הניקיון‏‏[6].

חוק איסוף ופינוי פסולת ומיחזור מסמיך רשויות מקומיות לקבוע בתחומן הסדרים לאיסוף פסולת למיחזור. החוק גם הסמיך את השר לאיכות הסביבה לחייב רשויות מקומיות לקבוע הסדרים כאלה, ואולם רק ב-1998, חמש שנים לאחר שנחקק החוק, השתמש השר בסמכות זו, והטיל על הרשויות המקומיות חובה להפחית בהדרגה את כמות הפסולת שהן מעבירות לסילוק, ולהמירה במיחזור. בתקנות שקבע השר נקבעו שיעורים נמוכים יחסית: עד סוף אותה שנה נדרש מהרשויות המקומיות שיעור מיחזור של 10%, עד סוף שנת 2000 - 15%, ועד סוף 2007 - 25%. כן ניתנה אפשרות לקבל פטור מהוראות אלה.

לאחר ששני החוקים לא הביאו לשינוי משמעותי בשיעורי המיחזור בישראל, תוקן חוק שמירת הניקיון במסגרת חוק ההסדרים של שנת 2000, ונוסף בו היטל על הטמנת פסולת מוצקה. להיטל זה היו שתי מטרות עיקריות: הפנמת ההשפעות החיצוניות השליליות של הטמנת הפסולת אצל יצרני הפסולת, וכן ייקור ההטמנה כך שיצרני הפסולת יעדיפו לפנות למיחזור. החוק הסמיך את השר לאיכות הסביבה לקבוע את שיעורי ההיטל בתקנות, ואולם במהלך השנים סיכל מרכז השלטון המקומי את התקנתן, והחוק היה, למעשה, לאות מתה. במסגרת חוק ההסדרים של 2006, יזמה הממשלה תיקון נוסף של חוק שמירת הניקיון, ובו הביאה למעשה את נוסח התקנות עצמן. התיקון אושר ב-2007‏‏[7], נכנס לתוקף ביולי אותה שנה, ושיעורי ההיטלים שנקבעו בו עולים בהדרגה מדי שנה עד 2011.

כמו כן, על פי מדיניות המשרד להגנת הסביבה תינתן עדיפות לשיטות טיפול בפסולת כדוגמת השבה, מיחזור, שימוש חוזר וצמצום במקור, במטרה להקטין את כמויות הפסולת המועברות להטמנה ב-50%, בהדרגה, עד שנת 2020.

בנוסף לחוקים אלה, חוקים שונים מתמודדים עם פסולת מסוג ספציפי, כגון חוק הפיקדון על מכלי משקה, התשנ"ט-1999‏‏‏[8], חוק לסילוק ולמיחזור צמיגים, התשס"ז-2007‏‏‏[9] וחוק החומרים המסוכנים, התשנ"ג-1993‏‏‏[10].

מדינת ישראל חתומה על אמנת בזל המסדירה את תנועת פסולת מסוכנת בין המדינות.

תקינה ישראלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיגום אוויר[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיגום קרקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ת"י 2223: נוהל תקני לדגימת פסולת וקרקע לגילוי חומרים אורגנים נדיפים.

דיגום פסולת מוצקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ת"י 2019: שיטת בדיקה תקנית להדחת פסולת מוצקה בעמודה.
  • ת"י 2218: מיצוי בניעור של פסולת מוצקה עם מים.
  • ת"י 2220: נוהל תקני לאיכול פסולת מוצקה בחומצה חנקתית.
  • ת"י 2221: שיטת בדיקה תקנית לקביעת ההרכב של פסולת מוצקה עירונית לא מעובדת.
  • ת"י 2265: אחסון פסולת מוצקה מבניינים והטיפול בה באתר.
  • ת"י 2266: שיטות בדיקה תקניות לזיהוי סולפידים בפסולת.
  • ת"י 2267: שיטת בדיקה תקנית לתיאור פיזיקלי עבור אנליזה של פסולת.
  • ת"י 2268: שיטות בדיקה תקניות לקביעת pH של פסולת.
  • ת"י 2269: שיטת בדיקה תקנית לזיהוי מחמצנים בפסולת.
  • ת"י 2270: שיטות בדיקה תקניות לאנליזה לקביעת פוטנציאל הדליקות של פסולת.
  • ת"י 2271: שיטת בדיקה תקנית לקביעת משקל יחסי נדמה ומשקל נפחי מרחבי של פסולת.
  • ת"י 2273: שיטת בדיקה תקנית לקביעת היציבות והמזיגות של פסולת מוצקה, מוצקה למחצה או נוזלית.
  • ת"י 2274: שיטת בדיקה תקנית לקביעה גרווימטרית של תכולה כוללת של פסולת מוצקה בדוגמות, הניתנת למיצוי בהמסה.
  • ת"י 2275: נוהל תקני למיצוי דוגמות פסולת מוצקה בשיטת סוקסלט לאנליזה כימית.
  • ת"י 2277: שיטת בדיקה לקביעת צפיפות מרחבית של מקטעי פסולת מוצקה.
  • ת"י 2294: שיטות בדיקה תקניות למתיישבות של אנליזה מזהה של פסולת.
  • ת"י 2295: שיטת בדיקה תקנית לזיהוי ציאנידים בפסולת.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ DO MESS WITH IT!: A Sociopolitical Study of Littering and the Role of Southern and Nearby States‏, אוניברסיטת טקסס, 2004 (באנגלית)
  2. ^ S. P. Scott (1904), History of the Moorish Empire in Europe, 3 vols, J. B. Lippincott Company, Philadelphia and London.
    F. B. Artz (1980), The Mind of the Middle Ages, Third edition revised, University of Chicago Press, pp 148-50.
    (cf. References, 1001 Inventions)
  3. ^ ‏חוק שמירת הניקיון
  4. ^ פסקי דין‏ שנקבעו לאחרונה בעבירות על חוק שמירת הניקיון
  5. ^ קרן לשמירת הניקיון
  6. ^ ‏למשל: סעיפים 6 ו-7(ד) לחוק שמירת הסביבה החופית, התשס"ד-2004 או סעיף 16(ה) לחוק הקרינה הבלתי מייננת, התשס"ה-2005.‏
  7. ^ חוק שמירת הניקיון (תיקון מס' 9), התשס"ז-2007 באתר הכנסת
  8. ^ חוק הפיקדון באתר המשרד להגנת הסביבה
  9. ^ חוק לסילוק ולמיחזור צמיגים באתר המשרד להגנת הסביבה
  10. ^ חוק החומרים המסוכנים