אפקט קולשוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לב קולשוב (1917)

אפקט קולשוב (מכונה גם ניסוי קולשוב או אפקט מוז'וקין על שם השחקן שהופיע בניסוי) הוא ניסוי מונטאז' שנערך על ידי לב קולשוב (1899 -1970) בשנת 1918 בקירוב, אשר מדגים כיצד צימוד שוטים שאין בהם בהכרח קשר, יוצר משמעות כאשר נצפה על ידי הצופים. ניסוי זה מצוטט על ידי יוצרי סרטים, תאורטיקנים, ופסיכולוגים עד היום.

רקע הניסוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות העשרים של המאה ה-20 ביצע יוצר הסרטים והבמאי הסובייטי לב קולשוב ניסוי מונטאז' (עריכה) מכונן שהפך לחלק משמעותי בהיסטוריה הקולנועית. הניסוי נוצר על ידי חיבור קטעים מסרט קיים מתעשיית הקולנוע הצארי כך שלמעשה, קולשוב לא צילם כלל שוטים חדשים אלא רק חיבר קטעים מוכנים - זה היה ניסוי מונטאז' אמיתי. קולשוב שילב צילום תקריב של השחקן הרוסי איוון מוז'וקין בפנים נייטרליות עם שלושה שוטים שונים: אישה, ילדה בארון מתים וקערת מרק. היות שמוז'וקין היה שחקן מוביל בקולנוע הצארי וייתכן כי הקהל הכיר את מראה פניו על מסך הקולנוע, קולשוב בחר בכוונה בשוטים שבהם הבעת פניו של מוז'וקין הייתה נייטרלית[1].

מהלך הניסוי ותוצאותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרשים המדגים את האפקט

צירופי השוטים הוצגו בפני הקהל והתברר כי הקהל היה סבור שהבעת הפנים של מוז'וקין הייתה שונה. יתר על כן, נאמר כי הקהל דיבר בהתפעלות על המשחק: הם תיארו את מבטו המהורהר כשהסתכל על המרק, התפעמו מהצער העמוק שבו הביט בילדה המתה, והבחינו בתשוקה שבה הביט באישה, למרות שבכל שלושת המקרים היו פניו של השחקן בדיוק אותו הדבר. בכך הראה קולשוב כי המניפולציה של ההקשר יכולה לשנות את תפיסת הקהל לגבי הבעות פנים, מחשבות ורגשות של שחקן. העבודה האמפירית שבוצעה לאחר מכן אישרה שהמסגור ההקשרי המתאים יגרום לצופה לתפוס פנים נייטרליות כשמחה או עצב, פרצופים זועמים כמפחדים, וצרחות כמלאות שמחה[2].

כשנשאל על הניסוי שלו, קולשוב הצהיר בפשטות:

יצרתי ניסוי עריכה שהפך ידוע בשם "אפקט קולשוב": החלפתי את אותו שוט של מוז'וקין עם כמה שוטים אחרים (צלחת מרק, אישה, ילדה בארון מתים), והתצלומים האלה קיבלו משמעות אחרת. התגלית הדהימה אותי - הייתי כה משוכנע בכוח העצום של העריכה

לב קולשוב, "Kuleshov on Film 200"

[דרושה הבהרה]

ניסיון שחזור הניסוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההתייחסויות הרבות לאפקט קולשוב הן בעולם הקולנוע והן בפסיכולוגיה מרמזות כי האפקט הוא תופעה מבוססת ולא שנויה במחלוקת[3]. עם זאת, לא ברור אם אפקט זה אכן קיים. ראשית, קטעי הקולנוע המקוריים של קולשוב אבדו. יתר על כן, היו רק שני ניסיונות קודמים[דרושה הבהרה] לשחזר את הניסוי והם הניבו תוצאות סותרות או לא אמינות.

אפקט קולשוב בעולם הסרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדוגמה הבסיסית לשימוש באפקט קולשוב היא סרטו הנודע של אלפרד היצ'קוק "חלון אחורי" ("Rear Window"). היצ'קוק ציין שמבנה העריכה העיקרי של הסרט מבוסס על אפקט קולשוב[1] שכן הצימות[דרושה הבהרה] של דמותו של ג'יימס סטיוארט (ג'ף) אשר מוצגת בפנים מעורפלות מבחינה רגשית (אם כי נייטרליות), עם צילום הנוף מבעד לחלון הדירה של הדמות יוצר הקשר רגשי ספציפי לתמונה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אפקט קולשוב בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 GARDINER, MICHAEL, . Modern Scottish Culture. Edinburgh: Edinburgh University Press, 2005. 218 pp.  15.99. ISBN 0-7486-2027-3, Forum for Modern Language Studies, 42, 2006-06-19, עמ' 319–319 doi: 10.1093/fmls/cql032
  2. ^ Dean Mobbs, Nikolaus Weiskopf, Hakwan C. Lau, Eric Featherstone, The Kuleshov Effect: the influence of contextual framing on emotional attributions, Social Cognitive and Affective Neuroscience, 1, 2006-08-16, עמ' 95–106 doi: 10.1093/scan/nsl014
  3. ^ Daniel Barratt, Anna Cabak Rédei, Åse Innes-Ker, Joost van de Weijer, Does the Kuleshov Effect Really Exist? Revisiting a Classic Film Experiment on Facial Expressions and Emotional Contexts, Perception, 45, 2016-04-06, עמ' 847–874 doi: 10.1177/0301006616638595