עריכה (קולנוע)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

בתחום הקולנוע, עריכה (או מונטאז' מצרפתית, מלאכת הרכבה) היא אמנות הרכבת צילומים לרצפי צילומים ("סיקוונסים"), שמלווה בהרכבת הרצפים לשם יצירתו של סרט קולנוע שלם.

משמעויות המונח[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה"מוביולה", מכונת העריכה הראשונה

בקולנוע הצרפתי המונח "מונטאז'" כאשר הוא מופיע בכותרות הסרט, נועד לזהות את עורך הסרט. בקולנוע הסובייטי בשנות ה-20, השתמשו במושג לתאוריה שנועדה לתפוס את מהותו של הסרט הקולנועי. הם בחרו במילה הצרפתית "מונטאז'" (ולא במילה מהשפה הרוסית) משום שחשו שצרפתית היא שפת האמנות. יוצרים שונים היו בעלי רעיונות שונים באשר לשאלה מהי מהות זו. בקולנוע ההוליוודי הקלאסי, שימש המונטאז' במשמעות של קטע בסרט שנועד להוסיף אינפורמציה באופן מהיר. הקטע נוצר מרצף של צילומים מהירים המתמזגים ונמוגים אחד לתוך השני על מנת להביא מידע רב בצורה דחוסה, ולהמחיש את מעבר הזמן.

המונטאז' בקולנוע הסובייטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לב קולשוב היה בין הראשונים לפתח תאוריות קולנועיות בשנות ה-20. עבורו המהות החיונית של הקולנוע, זו שלא ניתן היה ליצור בכל אומנות אחרת, הינה העריכה. הצילום כשלעצמו, התסריטאות כשלעצמה, או הבימוי והמשחק כשלעצמם הינם אומנות, אך מיזוגם לכלל סרט, הנעשה באמצעות העריכה, היא המונטאז', הוא הבסיס המהותי של הקולנוע.

קולשוב טען כי עריכתו של סרט היא כבנייתו של בניין. לבנה אחר לבנה (תמונה אחר תמונה) נבנה הבניין (הסרט). בניסוי מפורסם ערך קולשוב סרט בו צירף תמונות של פניו של שחקן הסרט האילם איוון מוז'וחין לתמונות שונות אחרות, פניה של נערה, קערית מרק, ארון מתים של ילד קטן. הסרט הוצג בפני קהל, אשר טען כי הבעת פניו של מוז'וחין שונה מסצנה לסצנה, ומשקפות יגון, רעב, או אבהות, בעוד שהתמונות היו זהות, ולמעשה חסרות הבעה. קולשוב הסיק כי בכוחה של העריכה (המונטאז') להוביל את הצופה להסקת מסקנות על המופיע בפניו על המסך. המונטאז' פועל על תודעתם של הצופים המפנימה את המשמעות של הנצפה על בסיס ההקשר בו הוא מוצג.

דייוויד וורק גריפית' לא היה באופן מובהק חלק מאסכולת המונטאז' הסובייטית, אך במקביל להתפתחותה בברית המועצות הביא גריפית' את אומנות העריכה לשיאה, כאשר בסרטיו הראה סצינות שונות המתרחשות במיקומים שונים, ויצר את התחביר הקולנועי המשמש עד היום. עבודתו של גריפית' בעשור השני של המאה ה-20 הייתה בין הגורמים המשפיעים על קולשוב ועל יצרני הסרטים הסובייטיים, ועל הבנתם את המונטאז' ואת העריכה.

סרגיי אייזנשטיין היה מתלמידי קולשוב, אך השניים נחלקו במספר נקודות. אייזנשטיין הגדיר את המונטאז' כדרך דיאלקטית ליצירת משמעות. באמצעות ניגוד שני תצלומים שאינם קשורים זה לזה, ליצירתו של דימוי שלישי בתודעת הצופה, העצמאי כמעט משני הדימויים שהרכיבו אותו. הוא ניסה ליצור אסוציאציות בתודעת הצופה, ולרוב על ידי גרימת הלם.

כקולשוב היה אייזנשטיין תאורטיקן בנוסף להיותו יוצר קולנועי. הוא הגה "חמש שיטות למונטאז'".

מונטאז' מטרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיטת עריכה המבוססת על אורך הצילום.

מונטאז' ריתמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיטת עריכה המבוססת על אורך הצילום ועל ההרכב הוויזואלי של התמונה.

מונטאז' טונאלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיטת עריכה המבוססת על הסגנון הוויזואלי הדומיננטי של התמונה.

מונטאז' על-טונאלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיטת עריכה המבוססת על אינטראקציה של סגנונות ויזואלים דומיננטים שונים. נקרא גם מונטאז' אסוציאטיבי.

מונטאז' אינטלקטואלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיטת עריכה המבוססת על התוכן הסמלי הנוצר על ידי שני דימויים מנוגדים או יותר – מטאפורה קולנועית.

המונטאז' ההוליוודי הקלאסי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסוג השני של מונטאז' מורכב מסדרה של תמונות קצרות שאותן עורכים לסדרה בעלת משמעות על מנת ליצור סיפר (נאראטיב) דחוס. שיטה זו שימשה על מנת לקדם את הסיפור, ולהמחיש את מעבר הזמן, ולא, כבקולנוע הסובייטי, על מנת ליצור משמעות סימבולית.

רצף כזה של תמונות, למשל, הוא סצינות האימונים בסרטו של סילבסטר סטאלון "רוקי". המונטאז' בסצינות אלו נועד להמחיש את מעבר הזמן ואת התהליך העובר על הגיבור, המשפר את כישורי האיגרוף שלו על מנת להשיג את מטרותיו.

עריכה אנליטית (המשכית)[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – עריכה אנליטית

סגנון העריכה שנודע כעריכה ההוליוודית הקלאסית פותח על ידי במאים אירופיים ואמריקאיים מוקדמים. דוגמות בולטות לפיתוחים ראשונים שלה ניתן לראות בסרטיו של ד. וו. גריפית' הולדתה של אומה ואי-סובלנות.

העריכה האנליטית הקלאסית מבטיחה התאמת זמן ומרחב כדרך לקידום העלילה. היא עושה זאת על ידי שימוש בטכניקות שונות, כגון חוק 180 המעלות, כלל 30 המעלות שוט מכונן, ושוט-ריברס שוט.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]