חלון אחורי

חלון אחורי
Rear Window
בימוי	אלפרד היצ'קוק
הופק בידי	אלפרד היצ'קוק
תסריט	ג'ון מייקל הייס (על פי סיפור קצר מאת קורנל וולריץ')
עריכה	ג'ורג' תומסיני
שחקנים ראשיים	ג'יימס סטיוארט; גרייס קלי ; תלמה ריטר
מוזיקה	פרנץ וקסמן
צילום	רוברט ברוקס
מדינה	ארצות הברית
חברת הפקה	פרמאונט
חברה מפיצה	סרטי פרמאונט
שיטת הפצה	clip art, הפצה לאולמות הקולנוע, וידאו על פי דרישה, הוצאה ביתית
הקרנת בכורה	1 באוגוסט 1954
משך הקרנה	112 דק'
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	סרט פשע, סרט המבוסס על יצירה ספרותית, סרט מותחן, סרט בלשי, סרט בלשים
תקציב	1,000,000 דולר
הכנסות באתר מוג'ו	rearwindow
	דף הסרט ב־IMDb

חלון אחורי (Rear Window) הוא סרט קולנוע אמריקני שהופק ובוים על ידי אלפרד היצ'קוק ויצא לאקרנים בשנת 1954. את התסריט כתב ג'ון מייקל הייס, על פי סיפור קצר מאת קורנל וולריץ'.

הסרט נחשב לאחד מחשובי הסרטים של היצ'קוק ושל סוגת סרטי המתח בכלל, והיה מועמד לפרס אוסקר בארבע קטגוריות. בשנת 1997 נוסף הסרט לארכיון הסרטים הלאומי של ארצות הברית.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אל. בי. ג'פריז (ג'יימס סטיוארט) המכונה "ג'ף" הוא צלם עיתונות שבמהלך עבודתו שבר את רגלו שהושמה בגבס לכל אורכה, והוא ממתין בביתו בגריניץ' וילג' שבניו יורק להחלמת הרגל. עקב הפציעה הוא יושב בכיסא גלגלים, ויכולת התנועה שלו מוגבלת. מדי יום מגיעה לביתו האחות סטלה (תלמה ריטר), כדי לטפל בו. אל ביתו מגיעה גם חברתו הנאה ליסה פרימונט (גרייס קלי), העוסקת בדוגמנות ואופנה. מערכת היחסים ביניהם מתוחה מאחר שג'ף אינו מעוניין להתחתן עמה, משום שהוא סבור שאינה מתאימה לאורח חייו ההרפתקני.

בעודו מחלים, הוא מבלה ליד חלון ביתו וצופה שעות בשכניו, שדירותיהם משקיפות אל חצר משותפת, וחום הקיץ דוחף אותם להשאיר את החלונות פתוחים לרווחה. בדירות השכנות הניבטות לחצר ולג'ף הצופה בהן נראים רקדנית, אישה בודדה, זוג שזה עתה נישא וזוגות נוספים. בהדרגה מסיק ג'ף שאחד משכניו, לארס ת'ורוואלד (ריימונד בר), סוכן נוסע של תכשיטים, רצח את אשתו החולנית ועסוק בטשטוש הראיות למעשה. ג'ף משתף את חברתו ואת האחות בחשד, והן מנסות לסייע לו בפתרון התעלומה. לפתרון התעלומה מגייס ג'ף גם את ידידו השוטר, תום דויל (ונדל קורי). כל השלושה מטילים ספק באמיתות החשד של ג'ף, אך משתכנעים בהדרגה.

כלבלב של אחת השכנות, שהחל לרחרח בעקשנות פינה מסוימת בחצר, נמצא מת עם צוואר שבור. כאשר בעלת הכלב רואה את כלבה המת, היא פורצת בזעקות שבר רמות. כל השכנים יוצאים לחלונות בתיהם, כדי לראות מה קרה, מלבד שכן אחד, לארס ת'ורוואלד, שנותר בדירתו החשוכה. סיטואציה זו מגבירה את חשדו של ג'ף, והוא משכנע את ליסה להכניס לדירתו של ת'ורוואלד פתק המאשים אותו ברצח, כך שג'ף יוכל לראות את תגובתו בעת קריאת הפתק. ג'ף מטלפן לת'ורוואלד, ומשכנע אותו להגיע לפאב שכונתי לקבלת מידע נוסף.

ליסה וסטלה מנצלות את היעדרותו של ת'ורוואלד ויוצאות לחפור בחצר במקום שבו רחרח הכלב, אך אינן מוצאות דבר. על מנת להשיג ראיות, ליסה מתגנבת לביתו של ת'ורוואלד. בעודה שם הוא חוזר ומכה אותה, וכדי להצילה ג'ף מזעיק את המשטרה, וזו מגיעה ומצילה את ליסה מהשכן, אך עוצרת אותה בעוון התפרצות. סטלה ניגשת לתחנת המשטרה כדי לשחרר בערבות את ליסה. ת'ורוואלד, שבעת שהייתה של ליסה בביתו זיהה שג'ף עוקב אחריו, מגיע לביתו של ג'ף, ובשיחתם מודה במשתמע בכך שרצח את אשתו. ג'ף מתגונן דקות אחדות באמצעות הבזקים המסנוורים את ת'ורוואלד, אך כעבור דקות אחדות ת'ורוואלד מגיע אל ג'ף, מכה אותו ושומט אותו מהחלון. המשטרה שמגיעה עוצרת את ת'ורוואלד באשמת רצח, וג'ף חוזר לכיסא הגלגלים שלו, הפעם כשגם רגלו השנייה שבורה ומגובסת.

פסקול[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסקול הסרט כולל שירים רבים שזכו לפופולריות בשנים שקדמו להפקת הסרט:

"To See You Is to Love You" שאותו שר בינג קרוסבי, שנלקח מסרט אחר של חברת סרטי פרמאונט, "הדרך לבאלי" משנת 1952.
"מונה ליזה", שאותו שר נט קינג קול, 1950.
"That's Amore" שאותו שר דין מרטין, 1952.
קטעים מהלחן של ליאונרד ברנשטיין לבלט "Fancy Free" משנת 1944.
השיר "Lover" שנכתב בידי ריצ'רד רוג'רס בשנת 1932.
השיר "M'appari tutt'amor" מהאופרה "מרתה" מאת המלחין פרידריך פון פלוטו, 1844.

המלחין ההוליוודי פרנץ וקסמן, שקודם לסרט זה הלחין שלושה סרטים אחרים של היצ'קוק, הלחין את קטעי הפתיחה והסיום של הסרט, וכן יצירה לפסנתר ("ליסה") שאותה מבצע אחד השכנים.

טכניקת הצילום[עריכת קוד מקור | עריכה]

טכניקת הצילום של הסרט יוצרת תחושה של מציצנות. המצלמה "משוטטת" בין חללים וחושפת לצופה את האירועים מזווית מיוחדת. סצנת הפתיחה של הסרט נפתחת כבאולם קולנוע ישן, כאשר הפרגוד עולה וחושף את המתרחש מחוץ לחלון חדרו של ג'ף. המצלמה משוטטת בשכונה ומציגה את החיים בה, ולאחר מכן נכנסת לתוך החדר של ג'ף ומספקת לצופה את המידע והעלילה.

הסרט בנוי כסרט בתוך סרט. ג'ף הוא בעצם כמו צופה קולנוע. בקולנוע המסך עולה ומוקרן הסרט. כך גם אצל ג'ף בדירה, הווילונות עולים בתחילת ה"סרט" ויורדים בסופו. בנוסף יש כמה מסכים, כשבכל מסך מוצג אחד החלונות. לכל מסך יש סיפור עם התחלה, אמצע וסוף. כל חלון הוא ז'אנר קולנועי. למעשה, היצ'קוק מפנה לעברנו אצבע מאשימה בכך שגם אנו, כצופי קולנוע, עוסקים במציצנות.

פרשנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

טניה מודלסק, בספרה The Women Who Knew Too Much: Hitchcock and Feminist Theory, מציגה את השכנים שבהם צופה ג'ף כמודלים חלופיים לחיי הזוגיות הצפויים לג'ף ולליסה:

ת'ורוואלד ואשתו הם תמונת ראי של ג'ף וליסה: ת'ורוואלד מטפל באשתו המרותקת למיטתה, ואילו ליסה מטפלת בג'ף המרותק לכיסא גלגלים.
הזוג הצעיר מציג זוגיות מושלמת. הם מבלים יחדיו מאחורי וילונות מוגפים במשך רוב הסרט, אך בסוף הסרט רואים את האישה מנדנדת לבעל. תוצאה זו משקפת את חששו של ג'ף שנישואים לליסה יכבלו אותו.
המלחין וגברת "לב בודד" חיים בתסכול, אך בסוף הסרט הם מתנחמים זה בזרועות זו. הלחן החדש (הקרוי "ליסה") של המלחין מעודד את גברת "לב בודד" ומניא אותה ממחשבות ההתאבדות שלה, והמלחין רואה בכך תועלת בעמלו. יש בכך רמז לכך שג'ף וליסה נועדו זה לזה, חרף עקשנותו של ג'ף.
גברת טורסו, הרקדנית היפהפייה, נראית כמי שחיה חיים בוהמיים חסרי דאגה, אך בסוף הסרט מתברר שהמתינה לשובו של חברהּ החייל.

בעקבות הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1998 הופק סרט טלוויזיה בשם "חלון אחורי", שהוא עיבוד של סרט הקולנוע. בסרט הטלוויזיה הגיבור, ג'ייסון קמפ (שאותו גילם כריסטופר ריב), משותק ומשתמש בכיסא גלגלים ובאמצעים נוספים של טכנולוגיה מסייעת. הוא חושד באחד משכניו שרצח את אשתו, ומנסה לשכנע בנכונות החשד את חברתו, את האחות המטפלת בו ואת חברו. השכן, שמגלה בהדרגה שקמפ יודע על פשעו, מנסה לחסלו.

בשנת 2007 החלה הקרנתו של הסרט "דיסטרביה", שעלילתו מזכירה בקווים כללים את זו של "חלון אחורי". גיבור "דיסטרביה" הוא נער שנדון למעצר בית לשלושה חודשים, ועקב השעמום עוקב אחר שכניו, וחושד שאחד מהם הוא רוצח סדרתי. דמיון זה בקווי העלילה הוביל את בעלי זכויות היוצרים בסיפורו של וולריץ', שלפיו נכתב התסריט ל"חלון אחורי", להגיש תביעה על הפרת זכויות יוצרים נגד יוצרי "דיסטרביה".^[1] התביעה נדחתה, בנימוק ש"דיסטרביה" מכיל עלילות משנה רבות שאינן בסיפור המקורי.^[2]

הפרק "Bart of Darkness" בסדרת הטלוויזיה המצוירת "משפחת סימפסון" הוא פארודיה על "חלון אחורי". בפרק זה בארט שובר רגל, ובעת שהוא מחלים בביתו הוא צופה בשכניו באמצעות טלסקופ. הוא חושד שהשכן נד פלנדרס רצח את אשתו. החשד מתברר כחסר יסוד.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

יגאל בורשטיין, 4 בחלק שני: "פענוח ותשוקה: 'חלון אחורי'", קולנוע: פענוח, פרשנות, פיתוי, תל אביב: סל תרבות ארצי (מפתחות), 1998, עמ' 65–70
דני מוג'ה, אהבנו כל כך – 100 סרטי מופת, מפה - מיפוי והוצאה לאור, 2003, הערך "חלון אחורי", עמ' 97–99

John Belton, Alfred Hitchcock's Rear Window, Cambridge University Press, 1999.
John Fawell, Hitchcock's Rear Window - The Well-Made Film, Southern Illinois University Press, 2001.
Stefan Sharff, The Art of Looking in Hitchcock's Rear Window, Limelight Editions, 2004.