אקוסייד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

המונח אקוסיידאנגלית: Ecocide) הוא הרס שטחים גדולים בסביבה הטבעית כתוצאה מפעילות אנושית. התנועה הסביבתית רואה באוקוסייד פעילות עברינית המפרה את עקרונות הצדק הסביבתי. למשל: נזק או הרס נרחב של הטבע או הפרעה למערכת אקולוגית בשטח מסוים בקנה מידה המעמיד את תושבי המקום בסכנה. ההרס עלול להיות בלתי הפיך, כאשר מערכת אקולוגית ניזוקה מעבר ליכולתה לשיקום עצמי. המושג מתייחס לרוב להרס הנגרם על ידי בני אדם, באופן ישיר, או עקיף. בני אדם עלולים להוביל אקוסייד על ידי דחיקת מספיק מינים מן המערכת האקולוגית, עד כדי שיבוש מבנה המערכת ותפקודה. אקוסייד יכול גם לנבוע מזיהום סביבתי, כגון עליית ריכוזים של חומרי הדברה אשר הורסים את הצמחייה המקומית באופן נרחב.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונח אקוסייד נטבע בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20. ישנן שתי גרסאות מי יצר אותו. בכנס שהתקיים בפברואר 1970 בוושינגטון בנושא מלחמה ואחריות בינלאומית, שילב בדבריו פרופ' ארתור גלסטון, בוטנאי וחוקר ביואתיקה מאוניברסיטת ייל, את המונח אקוסייד. הוא הגדיר אקוסייד כהרס מכוון של הסביבה. בדבריו, הביא כדוגמה את פגיעתה של ארצות הברית בדרום וייטנאם. ארצות הברית פעלה במכוון לפגיעה בגידול המקומיים ויבוא גידוליים חלופיים. גלסטון אמר כי יש עדויות לנזק בלתי הפיך לכלל המערכת האקולוגית, ולנזק עלולות להיות השפעות ארוכות טווח גם על בעלי חיים ובני אדם.[1] ב-1972 התקיימה ועידת האומות המאוחדות בנושא הסביבה האנושית בסטוקהולם. אולוף פלמה, ראש ממשלת שוודיה דאז השתמש במונח בוועידה.[2] הוועידה קבעה כללים למניעת נזק סביבתי באזורים בסמכותן או שליטתן של מדינות, פגיעה במדינות אחרות או בנחלת הכלל. האחריות של המדינות הייתה לא רק לפגיעה ישירה אלא גם למניעת פגיעה ודאגה לדורות הבאים.[3] הוועידה הייתה הבסיס לניסיונות לקדם חקיקה בינלאומית בתחומי הסביבה ולטענה כי אקוסייד כפשע.[4]

חקיקה בינלאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות מאז שנות השבעים של המאה הקודמת, פעלו פעילים סביבתיים לקידום חקיקה בינלאומית[1] שתאפשר להעמיד לדין בבית הדין הפלילי הבינלאומי אנשים, חברות ומדינות שפגעו בסביבה בצורה בלתי הפיכה. ב-1996 פרסם מארק אלן גריי מאמר בו הוא מציע מסגרת משפטית להכרה באקוסייד כפשע בינלאומי.[5]

בתחילת שנות אלפיים עם אשרורה של אמנת רומא, נוצרה הזדמנות לנסות וכלול את אקוסייד[2] באמנה. סעיף 8 (2)(b)(iv) מתייחס גם לפגיעה בסביבה: "ביצוע במתכוון של התקפה, כאשר ידוע כי תקפה זו תלווה במוות או חבלה לאזרחים או היזק אובייקטים אזרחיים או נזק חמור, ארוך טווח ורחב היקף לסביבה הטבעית אשר באופן ברור יהיה מופרז ביחס ליתרון הצבאי הקונקרטי הצפוי ישירות מההתקפה כפשע מלחמה."[6] ב-2010, עורכת הדין הסביבתית פולי היגינס הציע תיקון לאמנת רומא. היא הגדירה שני סוגים של אקוסייד זו הנגרמת על ידי בני אדם וזו הנגרמת על ידי הטבע.[7] היגינס פנתה אל ועדת המשפט הבינלאומי (International Law Commission) המומנה על ידי העצרת הכללית של האו"ם בבקשה להוסיף את אקוסייד כפשע חמישי באמנת רומא.[8]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 "... and a Plea to Ban ‘Ecocide’". The New York Times (באנגלית). 26 בפברואר 1970. ISSN 0362-4331. בדיקה אחרונה ב-23 באפריל 2021. 
  2. ^ 1 2 Mélissa Godin, Lawyers Are Working to Put 'Ecocide' on Par with War Crimes. Could an International Law Hold Major Polluters to Account?, Time, ‏February 19, 2021
  3. ^ Pierre-Marie Dupuy, The International Law of State Responsibility: Revolution or Evolution?, Michigan Journal of International Law 11, 1989-01-01, עמ' 105–128
  4. ^ Christopher H. Lytton, Environmental human rights: Emerging trends in international law and ecocide, Environmental Claims Journal 13, 2000-09-01, עמ' 73–91 doi: 10.1080/10406020009355152
  5. ^ Mark Gray, The International Crime of Ecocide, California Western International Law Journal 26, 1996-01-01
  6. ^ יניב ואקי ונעם וינר, אמנת רומא והדין הפלילי הישראלימשלימות והתאמה, מרכז קונקורד לקליטת המשפט הבנילאומי בישראל, 2011
  7. ^ Polly Higgins, Damien Short, Nigel South, Protecting the planet: a proposal for a law of ecocide, Crime, Law and Social Change 59, 2013-04-XX, עמ' 251–266 doi: 10.1007/s10611-013-9413-6
  8. ^ British campaigner urges UN to accept 'ecocide' as international crime, the Guardian, ‏2010-04-09 (באנגלית)