ארווין לאסלו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ארווין לאסלו
László Ervin
לידה 12 ביוני 1932 (בן 91)
בודפשט, הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות הונגריה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האקדמיה למוזיקה פרנץ ליסט בבודפשט עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה פסנתר עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Alexander Laszlo עריכת הנתון בוויקינתונים
ervinlaszlobooks.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ארווין לאסלוהונגרית: László Ervin;‏ נולד בבודפשט ב-12 ביוני 1932) הוא פילוסוף של המדע יהודי-הונגרי, סופר, במקור פסנתרן, חבר חיצוני באקדמיה ההונגרית למדעים. תחום התמחותו הוא אבולוציה כללית ותורת מערכות וכן הפילוסופיה של המדע.[1]

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאסלו נולד במשפחה יהודית ממעמד הביניים כבנם של אישטוואן לאסלו ושל מריה קרטס. אביו הגיע לעיר פץ' מסיביו, למד שם וקיבל תואר במשפטים באוניברסיטת פץ'. אמו גדלה בבודפשט ולמדה פסנתר מגיל צעיר. הוריו נישאו במאי 1929 בבודפשט.[2] לסבו מצד אמו של ארווין לאסלו, לאנטל (אדולף) קרטס (18741936)[3] היה בית חרושת לנעליים, הוא הזמין את חתנו לנהל את המפעל, שאכן הפך לבעלים ולמנהל העסק לאחר מות חותנו.[4]

לאסלו למד את לימודיו התיכוניים בגימנסיה בבודפשט וכן בבית הספר הלאומי למוזיקה. בגיל תשע ביצע את רסיטל הפסנתר הראשון שלו ב"וויגאדו של פשט" בהשתתפות הפילהרמונית ההונגרית וזו הסיבה שהוא נחשב לילד פלא מוזיקלי. לאחר הכיבוש הגרמני של הונגריה במרץ 1944 (מבצע מרגרטה), הוא והוריו עברו לגור בבית בן שלוש קומות ברחוב אבוני, אותו חלקו עם מספר משפחות. לאחר השתלטות מפלגת צלב החץ שלחו אותו הוריו לווישגראד עם זוג נוצרי, שטיפלו בו במשך חודש. באוקטובר 1944, הוא ואמו ביקרו בסתר את המנצח המלחין והפסנתרן ההונגרי ארנסט פון דוהנאני, שסידר שיקבלו מגורים באחד הבתים המוגנים תחת חסות ספרדית.[4]

הוא שרד את השואה וביוני 1947, באקדמיה למוזיקה ע"ש פרנץ ליסט, קיבל את תעודת האמן שלו בגיל ארבע עשרה, ובאותה שנה זכה בפרס הראשון בתחרות הפסנתר פרנץ ליסט, ולאחר מכן זכה במקום השני בתחרות המוזיקה הבינלאומית בז'נבה. באביב 1948 – בגיל 16 – הוא עבר לארצות הברית ונסע ברחבי העולם עד 1966 כפסנתרן מפורסם.

מאחר שהכיר הרבה תרבויות במהלך מסעותיו, החל להתעניין גם במדע ובפילוסופיה. את האחרון פגש לראשונה כשהיה ילד קטן, כשדודו סיפר לו על קאנט. במהלך מסעותיו למד סמסטרים באוניברסיטת קולומביה בניו יורק ובבית הספר החדש למחקר חברתי. הוא התחיל לכתוב מחקרים ב-1959 ופרסם אותם בצורת ספר ב-1962 באמצעות הוצאת Martinus Nijhoff ההולנדית. ספרו הראשון, המהות החברתית, משך את תשומת לבם של פילוסופים אירופאים ואמריקאים כאחד.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקריירה המדעית שלו החלה בתחילת שנות השישים. בין 1961 לבין 1966, בנוסף לקונצרטים, הוא עבד כשותף מחקר במכון המחקר המזרח אירופי של אוניברסיטת פרייבורג. ב-1966 חזר לארצות הברית בהזמנת הפקולטה לפילוסופיה של אוניברסיטת ייל. ב-1967 לימד מוזיקה ואסתטיקה כפרופסור אורח באוניברסיטת אינדיאנה, ובמחלקה לפילוסופיה באוניברסיטת אקרון. בשנת 1969, הוא היה פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת ניו יורק.

לאסלו ערך שני כתבי עת:

  • The Journal of Value Inquiry
  • The Philosophy Forum

וכן כתב ספרים רבים בנוסף לאלו, ולכן ב-1970 הוענק לו תואר דוקטור באמנויות ליברליות ובמדעי הרוח מאוניברסיטת סורבון בפריז. (באופן רחב, "האמנויות הליברליות" הן מחקרים אקדמיים שנועדו לפתח יכולות אינטלקטואליות כלליות, בניגוד לכישורים תעסוקתיים).

בשנת 1972, הרצה לאסלו באוניברסיטת פרינסטון על פילוסופיית המערכת הכללית החלה על יחסים לאומיים. אז החל לעסוק בתיאוריה שלו המשלבת את השקפות ההתפתחות הביולוגית והפיזית עם התפתחות אנושית וחברתית. כתוצאה מכך, אאורליו פצ'אי (אנ') ביקש ממנו להכין טיוטה עבור מועדון רומא (אנ'), מה צריכה להיות המשימה של ממשלות, קהילות ואנשי עסקים בשנות ה-70 ובשנות ה-80. לעבודה העצומה הזו הוא קיבל מאה ושלושים עמיתים ממדינות רבות בעולם.

לאחר מכן הוא החליף את הקתדרה שלו באוניברסיטה עם תפקיד המנהל של "מכון האומות המאוחדות להכשרה ומחקר" (UNITAR-United Nations Institute for Training and Research). בשנת 1977 יצא לאור ספרו "מטרות לאנושות". ב-1979 הוא עבד שוב עבור UNITAR בתוכנית של שיתוף פעולה חברתי וכלכלי בינלאומי. בהקשר זה ראו אור בסך הכל 21 כרכי ספריו.

משנת 1984, בביתו באיטליה, הוא בילה את רוב זמנו הפנוי בפיתוח תיאוריות משלו על אחדות הטבע והחברה. בשנות ה-80 הוא פרסם מחקרים על בעיות גלובליות ועל התיאוריות שלו.

חברויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארווין לאסלו היה חבר ב:

  • מועדון רומא
  • האקדמיה הבינלאומית למדע (International Academy of Science)
  • האקדמיה העולמית לאמנויות ולמדע ( World Academy of Arts and Science)

תפקידים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בשנת 1996, מונה לרקטור של האקדמיה האירופית לניהול אבולוציוני ומחקרים מתקדמים (The Europan Academy of Evolutionary Management and Advanced Studies)
  • למזכ"ל קונסורציום אירופה לתרבות ההשפעה (Europan Culture Impact Research Consortium)
  • ליועץ למנכ"ל הראשי של אונסק"ו

הוא ייסד את מועדון בודפשט.

לפי אתר האינטרנט שלו, הוא היה מועמד פעמיים לפרס נובל לשלום, אולם, שמות המועמדים לפרס נובל נשמרים בסוד על ידי ועדת הפרס למשך 50 שנה ולטענות הקשורות לכך אין מעמד רשמי.[5]

בשנת 2010, הוא הפך לחבר חיצוני במחלקה לכלכלה ומשפטים של האקדמיה ההונגרית למדעים.[1] כותרת הצגת הקתדרה האקדמית: "קיימות גלובלית לאור תורת המערכות".[6]

הספקנים ביקרו אותו שוב ושוב על הצהרותיו המתנגשות עם הפרדיגמה המדעית הנוכחית.[7][8][9][10][11]

כתביו הנבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Introduction to Systems Philosophy: Toward a New Paradigm of Contemporary Thought, Gordon and Breach, 1972; Harper Torchbooks, 1973.
  • The Systems View of the World: A Holistic Vision for Our Time, Hampton Press, 1996.
  • The Whispering Pond: A Personal Guide to the Emerging Vision of Science, Element Books, Ltd., 1996.
  • Evolution: The General Theory, Hampton Press, 1996.
  • Macroshift: Navigating the Transformation to a Sustainable World, Berrett - Koehler, 2001
  • The Connectivity Hypothesis: Foundations of an Integral Science of Quantum, Cosmos, Life, and Consciousness, State University of New York Press, 2003.
  • You Can Change the World: The Global Citizen's Handbook for Living on Planet Earth: A Report of the Club of Budapest, Select Books, 2003.
  • Science and the Akashic Field: An Integral Theory of Everything, Inner Traditions International, 2004.
  • Science and the Reenchantment of the Cosmos : The Rise of the Integral Vision of Reality, Inner Traditions, 2006.
  • The Chaos Point: The World at the Crossroads, Hampton Roads, 2006.
  • Quantum Shift in the Global Brain: How the New Scientific Reality Can Change Us and our World, Inner Traditions, 2008.
  • WorldShift 2012: Making Green Business New Politics & Higher Consciousness Work Together, McArthur & Company, 2009.
  • The Immortal Mind: Science and the Continuity of Consciousness Beyond the Brain, with Anthony Peake, Simon and Schuster, 2014.
  • The Intelligence of the Cosmos, Inner Traditions, 2017.
  • Reconnecting to the Source: The New Science of Spiritual Experience, How It Can Change You, and How It Can Transform the World, St. Martin's Essentials, 2020.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ארווין לאסלו בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 "Az MTA tagjai: László Ervin". אורכב מ-המקור ב-2013-06-12. נבדק ב-2012-08-05.
  2. ^ "Szülei házasságkötési bejegyzése a Budapest VII. kerületi polgári házassági akv. 706/1929. folyószáma alatt". נבדק ב-2021-12-03.
  3. ^ "Kertész Antal (Adolf) gyászjelentése". Magyarország. 1936-11-03. נבדק ב-2021-12-03.
  4. ^ 1 2 Ervin Laszlo, ph. D. (2011). Simply Genius! And Other Tales from My Life. Hay House, Inc. ISBN 1-401-92958-3. נבדק ב-2021-12-03.
  5. ^ "Archivált másolat". אורכב מ-המקור ב-2013-06-30. נבדק ב-2010-04-14.
  6. ^ video: László Ervin MTA székfoglaló előadás, 2010. október 12 »(הקישור אינו פעיל, 2019-02)
  7. ^ Bencze Gyula: „Kiszera méra bávatag” – posztmodern módra, Népszabadság, 1997. február 15.
  8. ^ Bencze Gyula: A harmadik évezred fantáziaképe, Magyar Tudomány, 1999. január
  9. ^ Hraskó Gábor: László Ervin, a természettudományok díszdoktora, Szkeptikus blog, 2010. április 8.
  10. ^ Németh Ferenc (2011-05-23). "A pszí-mező jelentősége a középiskolai fizikaoktatásban". נבדק ב-2012-07-29.
  11. ^ Coyne, Jerry (2010-04-18). "HuffPo screws up evolution again" (באנגלית). whyevolutionistrue.wordpress.com. אורכב מ-המקור ב-2012-07-23. נבדק ב-2012-07-29.