ארז'נטינה סנטוש

**ארז'נטינה סנטוש**
**Argentina Santos**
	צילום מדצמבר 2007
לידה	6 בפברואר 1924; ליסבון, פורטוגל
פטירה	18 בנובמבר 2019 (בגיל 95); ליסבון, פורטוגל
שם לידה	Argentina Maria PInto Dos Santos
מוקד פעילות	פורטוגל
סוגה	פאדו
שפה מועדפת	פורטוגזית
פרסים והוקרה	עיטור מסדר הנסיך אנריקה בדרגת מפקד
	פרופיל ב-IMDb

מריה ארז'נטינה פינטו דוש סנטוש שנודעה כארז'נטינה סנטוש (בפורטוגזית:Maria Argentina Pinto dos Santos, ‏ 6 בפברואר 1924 - 18 בנובמבר 2019) הייתה זמרת פורטוגזית, הנחשבת לאחת הזמרות הכי מכובדות של הפאדו בדור שלה^[1] וונודעה בעיקר כמבצעת של ה"פאדו מנור" מסורתי. עם שיריה המפורסמים נמנו A Minha Pronúncia, Chico da Mouraria ו-Chafariz d’el Re.

קורות חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות וצעירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סנטוש נולדה ב-1924 ברובע מוראריה של ליסבון, כבת זקונין בין ארבעה ילדים. אחרי מות אביה ב-1926 עברה המשפחה לגור ברובע אלפאמה. כילדה חיה בעוני ולמדה זמן קצר בבית הספר. היא הצליחה לשלוט בקריאה ובכתיבה רק הרבה יותר מאוחר. התפרנסה מעבודות ניקיון וכמוכרת בחנות דגים.

הקריירה המוזיקלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1950 רכשה עם בעלה את הטברנה "פרייריניה דה אלפאמה" ב-Bico o Espirito Santo בליסבון והפכה אותה למוקד של שירת הפאדו.^[2] היא הייתה מקום מפגש למוזיקאים ומשוררים, ביניהם ברטה קרדוזו, אלפרדו מרסניירו, פרננדה מריה, מריאנה סילבה, נטלסיה דה קונסייסאו, נטלינה ביסארו, הלנה טווארש, לאונור סנטוש, ביאטריס דה קונסייסאו, פלורה פרייה וז'וליו פרש. שם התחילו את הקיירה שלהם אמנים כמו סלשטה רודריגש ולוסייה דו כרמו. ארז'נטינה סנטוש עסקה בעיקר במטבח ולפעמים הצטרפה בקולה לזמרים.

היא התחתנה פעמיים ושני בני הזוג שלה לא הסכימו לממש את מאוויה לשיר בפומבי. רק אחרי מות בעלה השני התאפשר לה להתחיל בקריירה של זמרת וזכתה לפופולריות. סנטוש זכתה בתחרות לזמרה מאולתרת ואז התחילה לשיר באופן סדיר במסעדתה וב-1953 גם הקליטה את הדיסקים הראשונים שלה (ב-78 סיבובים) עבור חברת אשטוריל. מאוחר יותר הקליטה עם חברת מוביפליי.

החל מ-1995 הופיע בטלוויזיה הפורטוגזית וב-1996 גם בטלוויזיה הברזיאלית. היא יצאה גם לסיורי הופעות בברזיל, ונצואלה, ובאירופה, בסקטולנד בפסיטיבל אדינבורו, באנגליה, איטליה, הולנד, יוון וכו'. היא הופיעה, בין השאר, בקווין אליזבת הול בלונדון, ב-1997 הפכה לפופולרית בזירת "מוזיקת העולם" בצרפת בזכות הופעתה לצדו של קרלוז זל במופע שהופק עלי ידי רקרדו פאיש Portugal:Raizes rurales, Paixoes urbanas (פורטוגל:שורשים כפריים, תשוקות אורבניות) בLa Cité de La Musique בפריז^[3]^[4], בקתדרלה של מרסיי וכו'. ארז'נטינה סנטוש נפטרה בגיל 95 ב-2019 בבית החולים סנטה מריה בליסבון.

הקהל הרחב התחיל להכיר אותה רק בשנות ה-1990כשזמר הפאדו קרלוש דה כרמו שהעריץ אותה, הזמינה אותה להשתתף בהופעותיות ובתוכניות טלוויזיה. סנטוש לא שרה אלא את הרפרטואר האישי שלה, כשהיוצאים מן הכלל היו A Lágrima (דמעה) מן הרפרטואר של עמליה רודריגז (מוזיקה:קרלוש גונסלבש) ו-Lisboa Casta Princesa (ליסבון נסיכה טהורה) משירי ארסיליה קושטה. עם שיריה נמנו Duas Santas (מלים:אוגוסטו מרטינש, לחן:פאדו פרנקלין), Juras (מלים:אלברטו רודריגש, לחן:ז'אוקים קמפוש), Passeio Fadista (מלים:אלברטו רודריגש, לחן:ז'וזה אנטוניו סברוזה). את הדיסק הראשון היא הקליטה ב-1954 עם חברת "אשטוריל" בהפקתו המוזיקלית של בלו מרקש, עם הגיטריסטים קזימירו ראמוש ומיגל ראמוש, שניגנו איתה ג בהקלטת השירים Duas Santas ו-Juras. ב-1960 הקליטה את האלבום השני, שכלל שירים כמו: Chafariz do Rei או Quadras אנטוניו בוטו. ב-2003 על שני תקליטורים הוציאה את האלבום Argentina Santos בחברת Movieplay ועוד אלבום בשם זה, הוקלט ב-2002 על ידי Companhia Nacional de Música, שבו חזרה על כמה שירים מעברה בליוויים של ז'וזה מנואל נטו (גיטרה פורטוגזית), זורז'ה פרננדו (ויולה) ופיליפה לארסן (גיטרה באס). ב-2004 השתתפה סנטוש באלבום קומפילציה לזכרה של עמליה רודריגשA Tribute To Amália Rodrigues (מנחה לעמליה רדוריגש). היא לקחה חלק המיזמים נוספים בתחום תרבות הפאדו כמו למשל, מילאה תפקיד מרכזי במופע המצליח " Cabelo Branco é Saudade" ("שיער לבן וגעגוע") של ריקרדו פאיש שהוצג לראשונה בתיאטרון סן לואיש בליסבון ב-2005 ואחר כך יצא לסיור בצרפת^[5]

פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

28 בנובמבר 1999 - קוים חגיגת הוקרה לכבודה במוזיאון של הפאדו בליסבון. ב-2000 וב-2005 אורגנו

ערבים נוספים לכבודה.

2003 - בלילה הגדול ה-52 של הפאדו המסעדה שלה "פרייריניה דה אלפאמה" זכתה בפרס של "קאזה דל פאדו"
2004 - מופע הוקרה לכבודה ב-Coliseu dos Recreios

פרשה את חסותה על האקדמיה של הפאדו ברקנאטי באיטליה, אותו חנכה.

2005 - פרס הקרן "עמליה רודריגש" על מפעל חייה, יחד עם הגיטריסט ראול ניר
27 בנובמבר 2013 - פרס האינפנטה דון אנריקה מטעם ממשלת פורטוגל.
2015 -התקיים הקונצרט “Gosto da Parreirinha” - ערב הפרידה הרשמי שלה על הבמה במרכז לתרבות בבלם, ליסבון